קשה לומר..
מצד אחד יש היום נסיון מסוים לשמר אותן. באוניברסיטה יש מחלקות לתרבות אידית ולדינו, אני מאמינה שגם לתרבויות אחרות.. השאלה איך משמרים את התרבות מחוץ לכתלי האקדמיה. אני מזהה שתי תופעות מקבילות שגורמות להעלמותן של תת-תרבויות בחברה הישראלית: 1. התערבבות התרבויות יוצרת תרבות חדשה שתוך כמה דורות מאבדת את הייחוד של התרבויות המרכיבות אותה, ויש אולי קצת ביטויים של מאכלים מסורתיים, אבל שפה, לבוש, מוסיקה ואמנות נשארים משהו מרוחק שעושות הסבתות (אולי). על פניו אין לי בעיה עם הווצרותה של תרבות חדשה, אבל מצער אותי שנמחקות אחרות וזה מוביל אותי לסעיף השני.. 2. כור ההיתוך. המדיניות הרשמית כבר אינה טוענת לאחד כזה, אבל המורות בבתי הספר לא שמעו על זה (ולכן אנחנו עדים לא אחת למקרים של מורות שאוסרות על ילדים "עולים חדשים" לדבר ביניהם בשפת האם שלהם - ראיתי את הדברים במו עיניי והזדעזעתי), וניהלתי לא פעם דיונים בפורום אחר על האם אנשים צריכים להתחשב באנשים שסביבם כשהם מדברים בשפה שלא כולם מכירים.. הטיעון הרווח היה שכולם צריכים לדבר עברית, ואם הם רוצים לשמר את התרבות שלהם שיעשו את זה במקום אחר. אני רואה בכך התעקשות לשמר את התרבות המקומית כבלעדית, וכל השאר כנספחות מדרגה נמוכה יותר. אלה מסוג הדברים שגרמו לי להתבייש בכך שאנחנו מדברים רומנית בבית (למרות שאני ילידת ישראל, קלטתי את השפה היטב, ובמשפחה אנחנו מדברים בעיקר רומנית עם מעט השפעות עבריות) ולאחרים להתבייש בכך שאצלם בבית שומעים מוסיקה ערבית. יש היום נסיון של כמה תרבויות לשמר את הזהות והמסורת - אנשים לומדים מחדש ערבית/אידיש/ועוד, מתחילים לחגוג מחדש חגים שהיו נהוגים בארצות המוצא, מנסים ללמוד יותר, אפשר לקוות שהדבר יהיה יותר מאשר אנקדוטה לכתבה בעיתון, כי מעבר לשימור המסורת אני רואה ערך רב בהבאת הדברים למודעות כלל ציבורית..