שאלה:האם לגיטימי להשתמש במיניות

שאלה:האם לגיטימי להשתמש במיניות../images/Emo35.gif

בעסקים ובקריירה לצורך קידום אישי? מה המחיר שגובה שיטה זו? למי היא מועילה ובמי היא פוגעת? ומה לגבי סקסיזם בפרסומות, וכוונתי לשימוש בגוף, של אישה או של גבר, או של ילד/ה לצורך קידום מוצר?
 
ומוסיפה אייטם על ...../images/Emo68.gifברבי

ולמה ברבי? כי כל הסקסיזם בפרסומות סובב סביב הפנטזיה שהיא מיצרת אצל גברים ונשים. מיהי בובת הברבי ומהי השפעתה ההרסנית על בנותינו ובנינו? ברבי היא בובת משחק פופולרית, שנולדה במוחה של אישה אמריקאית, רות האנדלר, בשנת 1959, והפכה למסמנת של נורמות יופי מערביות, שלאף אישה כמעט אין דרך לעמוד בהן. בובת ה"ברבי" היא גרסה משופרת ונוצצת של בובה סמי פורנוגרפית בשם "לילי", שהייתה מוצר פופולרי ביותר בקרב גברים בגרמניה, אחרי מלחמת העולם השנייה. בובת הברבי האמריקאית היא בובה יפה, גבוהה, רזה, בלונדינית, בעלת מותניים צרות, חזה גדול ורגליים ארוכות. ברבי היא בובה אמריקאית, אלילה מערבית בזכות עצמה, המסמנת נורמות של יופי נשי בחצי המערבי של כדור הארץ בפרט ובעולם בכלל, מוצר צריכה של תרבות המקדונלדיזציה/ דיסניזציה/ "הכפר הגלובלי", חיילת חשובה בצבא האידיאולוגיה של "האימפריאליזם התקשורתי". בבעלותה של ברבי נמצאים בוב חתיך, בשם קן, בן זוגה לחיים, תינוק ברבי, וילה מהודרת רבת מפלסים, מכוניות, מטבח מאובזר, מוצרים חשמליים, בריכת שחייה וסופרמרקט. בכול שנה, מעצבים מיטב אופנאי הצמרת, למעלה ממאה תלבושות חדשות שונות למלתחתה, ארבעת אלפים דגמים שונים של נעליים ואלף ארנקים. ברבי עצמה נמכרת במודלים שונים של מצבים – ברבי בחופשת קיץ בהוואי, ברבי בחופשת סקי בחורף, ברבי מארחת לברביקיו בגינה, ברבי יוצאת למסע אופניים, ברבי משחקת טניס. פמיניזם - לאורך השנים השתלבה ברבי בכול המקצועות הגבריים היוקרתיים: היא הייתה האסטרונאוטית הראשונה, עוד לפני זו האמיתית; היא הייתה וטרינרית; היא הייתה רופאה והיא עסקה במקצועות רבים, בטרם החלו נשים לחדור אליהם. פוליטיקליקורקט – בשנים האחרונות החלו לייצר בובות ברבי אתניות, שחורות, היספאניות ואינדיאניות, כדי לרצות את כול ציבור הצרכנים האמריקנים. כיצד היא נמכרת, משווקת ולאן? היא נמכרת דרך התקשורת, דרך הפרסומות האמריקאיות, דרך הסי.אן. אן, דרך סדרות אמריקאיות, ומשחקים בה ברואנדה, בפריז, בעפולה, בסעודיה, בטקסס, בפקין ובניו-זילנד. במה מואשמת ברבי? באנורקסיה, בולימיה, בעיצוב מודל אחד של יופי נשי לבן בלונדיני, רזה עם חזה גדול, בקפיטליזם בקפיטליזם דורסני, ב"אימפריאליזם תקשורתי", בגלובליזציה. ברבי היא מטפורה של…? אישה קפיטליסטית מודרנית מערבית, פמיניסטית ופוליטיקלי קורקט. מבשרת של אפנות חדשות וטרנדים חדשים, בביגוד, ריהוט, מכוניות, סגנונות חופשה, היא גם משמשת ברומטר לרוחות חברתיות ותרבותיות חדשות. שינויים בשוק העבודה, שינויים בשוויון – שחורים, נשים, היספאנים ואינדיאנים. מיהן הנציגות האנושיות של מודל ברבי? קלאודיה שיפר, היא המודל האולטימטיבי של ברבי. "דוגמניות-על" (ה-Super Models"") המרוויחות עשרות אלפי דולרים ליום צילומים אחד, מחליפות את כוכבות הוליווד הגדולות של פעם, בתודעתם של ההמונים. בשנות השמונים החלה מגמה בארה"ב, אשר יובאה לישראל, בשנות התשעים, של "שכירת יפות מקצועיות כשדרניות" להופעה בטלוויזיה. הקריטריונים להופעה נשית היו: נעורים ויופי. תופעה זו התפשטה במהירות לכול תחומי שוק העבודה האמריקאי, והיא נקראת PBQ (כישורי יופי מקצועיים). זה הגיע גם לארץ, שהמנחים של ערוץ הילדים, צריכים להיות דוגמנים. מגישות החדשות צריכות להיות יפות וצעירות. יעל שטרנהל מול חיים יבין. ביום שישי בערב, בערוץ 2, יש ארבעה גברים מזדקנים מאוד. ביום שישי, בערוץ 1 יש אישה צעירה וגבר מזדקן וכעור. מידות – גובהן של "דוגמניות-על" גבוה בכעשרה סנטימטרים מהממוצע הנשי, משקלן נמוך ב- 15 קילוגרם מהממוצע הנשי, והוא ירד ל23%- פחות ממשקלה של האישה המצויה. "בעשרים השנים, אחרי תחילתו של הגל השני של תנועת הנשים, ירד משקלה של מיס אמריקה. משקלן הממוצע של שפנפנות פלייבוי צנח מ- 11% פחות מהממוצע הלאומי ב-1970, ל- 17% פחות מהממוצע הלאומי בשמונה שנים. גיל – גילן הממוצע של דוגמניות העל הוא 26-16. ניל פוסטמן כותב בספרו, "אובדן הילדות": "בשעה שנכתבים דברים אלה, משמשות נערות בנות שתים עשרה ושלוש עשרה כדוגמניות, שמשכורתן מן הגבוהות ביותר באמריקה. בתשדירי פרסומת, בכול אמצעי התקשורת החזותיים, מוצגות נערות אלו לציבור בדמות נשים בוגרות, מנוסות ומפתות, מבחינה מינית, כשהן חשות גמרי בנוח במיליה הארוטי. כדאי לזכור! בכל פעם שאנחנו קונים/קונות בובת ברבי לבנות או לבנים אנחנו משרישים/ משרישות את מודל החיקוי הבלתי אפשרי של הברבי, (שהיא בעצם האובייקט המיני הפופולארי ביותר בעולם), בתת- מודע של הבנות כמודל הנשי האולטימטיבי, ובתת- מודע של הבנים לגבי מודל הנשיות המועדף עליהם.
 
ועוד- "אלילות הרזון והיופי"../images/Emo68.gif

עריצות הרזון והיופי/ אריקה ג'ונג: הגברים עדיין קובעים את סדר העניינים שעל הפרק. ועל פיהם, מיניות האישה זהה לרוע, וגוף האישה זהה לשטן. לפתע, בגיל ההתבגרות, גופה של הנערה הופך מוצר נחטף – פשוטו כמשמעו. העולם מפחיד ומסוכן (מעשי אונס). נערות רבות מרעיבות את עצמן בתקווה שיוכלו לבטל את הנשיות – את הזהות החשופה, המסוכנת הזאת. אף פעם לא היה קל להיות אישה. משמעות הדבר הייתה מוות בשעת הלידה והעדר זכויות פוליטיות או פיננסיות עד למאה הנוכחית. אבל לפחות לפני המאה הזאת נשים לא קיבלו עידוד להשמדה עצמית של גופן. אידיאל הדוגמנית, שכיום אנחנו מקבלים אותו כמובן מאליו, הוא המצאה חדשה יחסית. עד המאה העשרים – ככול שהמציאות החברתית והרפואית הייתה נוראה מבחינתן – לפחות הרשו לנשים לשמור על צורת גופן. אין צורך לחזור אל רובנס, טינורטו, ג'וורג'ונה, הוגארת או רנואר כדי להצביע על תקופה שבה בשרן של נשים לא רק היה מותר, הוא גם נחשב ליפהפה. בתחילת המאה הזאת לא נדרשו נשים לשקול ב40%- פחות מהמשקל הטבעי של גופן (כמו הדוגמניות כיום) כדי שייחשבו למושכות, חזה שופע, ירכיים מעוגלות, ישבן דמוי-אגס זכו לשבחים בפרסומות ועל גבי גלויות ארוטיות ומעצבי השמלות התחשבו בהם. אומנם מחוכים שימשו להצרת המותניים בניגוד לטבע, אבל השדיים, הסנטר והזרועות היו דשנים. מתי החלו הדברים להשתנות? מתי החלו הדוגמניות המעוגלות של פול פוארה במצעד המוות שלהן לעבר השלדים של קאלווין קליין? תחילת השינוי הייתה בשנות העשרים, כשהגוף שוחרר מהמחוכים, השיער הארוך קוצץ והשמלות חסרות המותניים היו לאופנה השולטת. הצילום והראינוע משלו בכיפה, ומשום שהמצלמה נוטה להוסיף קילוגרמים, הנשים החלו להתכווץ. אבל התהליך היה הדרגתי. בשנות העשרים והשלושים עוד היו כוכבות קולנוע עתירות חמוקים – מיי ווסט היא דוגמה אחת, ג'ין הארלו דוגמה אחרת – והנערות בתמונות הפרסומת עדיין לא היו שלדיות. אפילו בובות החייטים מאותה תקופה מעידות על כך. היה עלינו להשיל הרבה ריפוד לפני שהגענו לדמות המקל. נכון שהאידיאל הנערי של שנות העשרים העליזות החלו כניסיון לשחרר את הנשים מהמחוכים ומהשיער הארוך; אבל עד מהרה הוא היה לצורה אחת של עבדות. בשנות השלושים עוצבו שמלות רכות וגולשות, שדיים נעריים היו באופנה, והעשירים-מאוד טיפחו את האידיאל: אי אפשר להיות עשיר מדי או רזה מדי. בחברה שמזונה היה בשפע – הפגנת "משמעת עצמית" הייתה אפשרית באמצעות הרזון. בתרבויות שבהן חזרו ונשנו תקופות רעב ייחסו ערך לנשים עגלגלות, ואפילו שמנות. אבל בקרב אירופאים ואמריקאים שבעים, הדוכסית מווינדזור נהפכה לאידיאל: קולב בגדים, משוש ליבם של מעצבים, מסיכה בשביל המצלמה, גוף שיכול היה לעורר בגבר המצוי את המחשבה על הליכה למיטה עם אופניים, אבל שהיה אלגנטי להפליא בצילומים. האלגנטיות נוחלת בנקל ניצחון על המיניות. לעזאזל כל החיבוקים והגיפופים! הצלם היה הגבר המשמעותי היחיד בחייה של אשת-האופנה; ורופא-הדיאטה – הפושר הידידותי הפרטי, המחלק כדורי הרזיה בתשלום. ובכל זאת, בשנות העשרים לא הגענו לפשיזם-הגוף הנוכחי שלנו. נשים עשירות היו רזות, עוד יותר רזות, הכי רזות, אבל האם הממוצעת מהמעמד הבינוני עדיין תוארה כעגלגלה. בטי קרוקר הורשתה להעלות בשר על עצמותיה, ודודה ג'מיימה הורשתה להעלות יותר בשר – כיוון שבתרבות השחורה יש מקום רחב יותר (אם אפשר לנסח זאת כך) לנשים גדולות ויפהפיות. אבל בהדרגה אפילו בטי קרוקר ודודה ג'מיימה אולצו לחוש שבשרן מסמל רוע. נשים בנות המעמד הבינוני ונשים עניות הלכו שבי אחר המראה הסוסי של "האישה העשירה" וניסו להרעיב את עצמן כדי להיכנס לתלם. אבל מטרה זו הייתה קשה להשגה למי שנאלצו לאכול מאכלים עמילניים, בשל הצורך לחסוך, ולא נהנו מפנאי או כסף לחוות הרזיה, לעיסויים, לרופאי-דיאטה. בשנות הארבעים היה לבשר רגע של חסד. הנערים היו בחזית, והשדיים חזרו
 

beky1

New member
זה לא עניין של אסור או מותר

אשה יפה במקום עבודה של גברים משתמשת ביופיה ומיניותה שלא ביודעין. נתקלתי בעבר בכמה מקרים של שימוש במיניות לקידום או השגת מטרות אחרות: לדוגמא חיילת שפיתתה את מדריך כדי לוודא כי תקבל מיצוב שיהיה לה נוח במיוחד בסיום הקורס. (החיילת היתה חניכה שלי בקורס ההשלמה שלה והתגאתה בהישגה ללא שום שמץ של מבוכה או חרטה) דוגמא נוספת:עבדתי בחברה שמזכירת הסמנכ"ל היתה המאהבת שלו (נתפסה ע"י חברתי בשעת מעשה) ומקרה נוסף במקום עבודה אחר שבו עבדתי שבו הסתובבה סלברטאית (מאוד מוכרת וידועה שהיתה אז בתחילתה של הקריירה העסקית שלה) שהתסובבה בין הרגליים של מנכ"ל החברה (איש נשוי + ילדים , אך עשיר מאוד) לעצם העניין אני לא בעד הנושא , אך יש מי שעושה בו שימוש במודע ויש כאלה שלא. אם יש מחיר ? תלוי בסיטואציה, לפעמים כן ולפעמים לא לטעמי אין להשתמש במיניות כלשהיא למחירת מוצר , זה מעיד על זלזול ואי רצון להתאמץ להנפקת קמפיין קריאטיבי חכם ללא מינית. אך מי שרוצה יכול וכבר הוכיח מי שרוצה שאפשר גם אחרת.
 

TheRaven1

New member
צריך להגדיר מהו שימוש במיניות

אם אני רוצה להגיע לנקודה א' והדרך אליה עוברת רק במיטה של מישהו אז לא ולא ולא ולא ולא. זה אומר שמשהו לא טוב בנקודה א' ולא באמת צריך להגיע אליה. אם אני רוצה להגיע לנקודה ב' ויש יותר סיכוי שאגיע אליה בזכות פגישה מאשר בטלפון, זה כן. זה שימוש ב'אני'. לא במיניות. אלא ב'אני' - אני זה כולל את המראה החיצוני שלי אבל גם את כל השאר. זו דעתי. TheRaveN
 

beky1

New member
ובאותו עניין.........

מיכל ינאי נפסלת לשידור ג'אמפ הלכה על הקונספט השיווקי העתיק בעולם, הפשיטה את מיכל ינאי בפרסומת והורדה מהאוויר
 
למעלה