אצל רובנו, זה לא קורה מיד. אני הרגשתי איזשהו קשר ודאגה גדולה מאד\ אבל קשה לי לומר שהייתי מאוהבת בתומר מהרגע הראשון. בטח ובטח לא עזר לזה שהייתי קצת מדוכדכת מהלידה (ההורמונים...). אבל זה מגיע ובגדול. חכי חכי לחיוך הראשון...
אותה עליי מייד לאחר הלידה, אז הייתי ברקיע השביעי! הרגשתי אליה אהבה גדולה טהורה ועצומה ואני יכולה להגיד לך שזה רק מתגבר כל יום שעובר (היא בת שנה) זה לא נתפס לי כמה אני מסוגלת לאהוב. פשוט נפלא
בכלל לא אחרי הלידה. כשהניחו אותה עלי כבר הייתי עייפה מאד מהלידה (מ-5 בערב עד 5 לפנות בוקר). הבטתי בה ולא נקשרתי בכלל. היא גם לא דמתה למה שחשבתי שהיא תהיה דומה... בקשתי שישאירו אותה עד שבעלי יראה אותה (הוא לא נכח בלידה עצמה) ואז רק רציתי לישון. כמו שכתבו כאן, גם לי היה חוש אחריות חזק מאד לגביה והתנהגות של הגנה עליה מפני כל דבר הכי קטן - אבל האהבה באה עם הזמן והתחזקה עם הזמן. היום אני פשוט מאוהבת בה.
הרגשתי שאני לא אמא,ולאט לאט התאהבתי בה...היתי קצת מדוכאת מלידה אבל זה עבר לי מהר..התאהבתי בה כשהחזקתי אותה לצדי והבטתי בה והיא הסתכלה עליי בעיניים קטנות ומלאות שמחה