אבל זה לא FREEZE לחיים
אולי אם אתה אמריקאי, ששם מסלול החיים הנורמלי הוא תיכון-קולג'-עבודה. כאן המסלול הנורמלי והמקובל בחברה הוא תיכון-צבא-לימודים אקדמיים זה טוב?זה רע? לא נכנס לדיון הזה. בשורה התחתונה זו הנורמה בישראל. שקמיסט שאח'כ הלך להיות רופא? אם נניח לרגע שהתרחיש הזה הגיוני (ולדעתי הוא לא. אנשים שאפתנים ילכו לתפקידים שאפתנים גם בצבא), זה עדיין לא סותר. אני אתן לך לדוגמא אדם שאני מכיר (המורה שלי מהפסיכומטרי) - היה בקורס חובלים (מה שאומר עוד שנתיים קבע), השתחרר, נסע לטייל, חזר, המשיך לטייל, וכו' וכו' והיום הוא שנה חמישית ברפואה, בן 27. זה אומר שהוא עשה פריז? לא. עשה גם מספיק צבא בשבילי ובשבילך יחד, גם טייל וגם אוטוטו מסיים לימודי רפואה. ובכלל, אני לא חושב שמה שאתה עושה בצבא חייב להתקשר למה שתעשה בחיים האזרחיים שלך. אני בצבא הפעלתי רובוטים, היום אני בכלל לא מתעסק בזה (למרות שאגב, סתם דוגמא בשבילך - מדי פעם כל מיני חברות בטחוניות כאלו ואחרות מתקשרות אלי בשביל שאני אעבוד אצלהם בכל מיני פרוייקטים שקשורים לתחום). אתה חושב שבכלל אי פעם העלתי בדעתי שזה מה שאני אעשה בצבא? לא. ואני לא מתחרט על שום רגע. מסכים שיש במדינה עוד הרבה בעיות חוץ מהבעיות הבטחוניות, אבל מה לעשות, לדעתי המצב הבטחוני חשוב יותר מכולם (כי מה לעשות, עם רווחה על הפנים יש מדינה על הפנים. על בטחון על הפנים אין מדינה בכלל) ככה שכל אזרח צריך להתגייס למאמץ הזה, לפחות לשנתיים-שלוש. וזה שקיבלתי תחושת סיפוק זה לא כזה טריוויאלי. גם לי היו את רגעי השבירה בשירות, גם אני התלבטתי מספיק פעמים אם להתנדב או לא (סוד קטן - ביום שהלכתי להתנדב בכלל הלכתי במחשבה שאני הולך להשתחרר). תקופות המלחמה שלי עם הצבא לא היו דווקא על האפשרות להתנדב, אלא על התפקיד שאני אעשה. ואגב, אם בזכות זה קיבלתי את הזכות להטיף חוכמת מבצע סבתא על מתנדבים טריים - כבר חצי נחמה. אני חושב שלימודים לא יברחו, ועד כמה שלימודים זה חשוב (ואתה שומע את זה מבנאדם שהקדיש את החודשיים שחלפו ללימודי פסיכומטרי אינטנסיבים והזנחה מאסיבית של חחברים ובילויים), מה שתפיק מהצבא יהיה שווה את זה.
