שאלה לגבי קאמל
- פותח הנושא גל ממליה
- פורסם בתאריך
תשובה
ראה הודעתי מיום 11/7/02: "היום הייתי בטאואר חיפה ושמעתי את הרימאסטרים החדשים של כאמל (אילו שהיו במלאי). אין ספק שמדובר בקנייה משתלמת ביותר ולו רק בשל המחיר (50 שקל) ואסופת הבונוסים המצורפת לכל אלבום. שלא לדבר על הבוקלט המפורט והשיפור בסאונד לכאורה. למה לכאורה? כי טרם הספיקותי להאזין להם בביתי ולהשוות למאסטר. אבל מהנסיון הטוב שיש לי עם הרימאסטרים של קראוון, אני בטוח שלייבל כמו "דקה" לא יוציא רימאסטר שלא באיכות הגבוהה ביותר. אז ככה, למי שאין כלל את אלבומי ההרכב האגדי הזה, כולם כמובן מומלצים בחום ובמיוחד אילו הכוללים את פיטר בארדנס זצ"ל. למי שיש את כל האלבומים אני מציע לבדוק בכל אלבום את הבונוסים ולשקול את הערך המוסף שלהם. אני לדוגמא רכשתי רק שני רימאסטרים ולהלן שיקולי הקנייה: CAMEL, אלבומם הראשון שהיה חסר שנים. האלבום כולל שני בונוסים: האחד NEVER LET GO הגדול בגרסה מקוצרת של 31/2 דקות והשני HOMAGE TO THE GOD OF LIGHT, קטע בהופעה בן 19 דקות משנת 1974. את הקטע הזה שמעתי בדרך הביתה והוא פשוט מעולה. מאחר ולא הכרתי את הקטע הזה, בדקתי ב"אול מיוזיק" ומצאתי שהוא לקוח מאלבום שהקליט פיטר בארדנס בשם VINTAGE 69 אשר יצא בשנת 1976. האלבום השני שרכשתי הוא MIRAGE הכולל 4 בונוסים, 3 מאותה הופעה שהזכרתי והרביעי LADY FANTASY ׁ(UNRELEASED). את האלבום LIVE RECORD מצאתי לא מתאים לרכישה כיוון שהוא כולל 2 בונוסים בהופעה בביצוע פחות טוב מהגרסה האולפנית. גם האלבום MOONMADNESS לא מצאתי כמתאים לי מאחר והוא כולל בונוסים שרובם גרסאות לקטעי האלבום... המוכר בחנות אמר לי שהאלבום THE SNOW GOOSE נמכר כ"דובדבן" ללא בונוסים". בקיצור, לך על כל הרימאסטרים בשלב הראשון ואח"כ נדבר.
ראה הודעתי מיום 11/7/02: "היום הייתי בטאואר חיפה ושמעתי את הרימאסטרים החדשים של כאמל (אילו שהיו במלאי). אין ספק שמדובר בקנייה משתלמת ביותר ולו רק בשל המחיר (50 שקל) ואסופת הבונוסים המצורפת לכל אלבום. שלא לדבר על הבוקלט המפורט והשיפור בסאונד לכאורה. למה לכאורה? כי טרם הספיקותי להאזין להם בביתי ולהשוות למאסטר. אבל מהנסיון הטוב שיש לי עם הרימאסטרים של קראוון, אני בטוח שלייבל כמו "דקה" לא יוציא רימאסטר שלא באיכות הגבוהה ביותר. אז ככה, למי שאין כלל את אלבומי ההרכב האגדי הזה, כולם כמובן מומלצים בחום ובמיוחד אילו הכוללים את פיטר בארדנס זצ"ל. למי שיש את כל האלבומים אני מציע לבדוק בכל אלבום את הבונוסים ולשקול את הערך המוסף שלהם. אני לדוגמא רכשתי רק שני רימאסטרים ולהלן שיקולי הקנייה: CAMEL, אלבומם הראשון שהיה חסר שנים. האלבום כולל שני בונוסים: האחד NEVER LET GO הגדול בגרסה מקוצרת של 31/2 דקות והשני HOMAGE TO THE GOD OF LIGHT, קטע בהופעה בן 19 דקות משנת 1974. את הקטע הזה שמעתי בדרך הביתה והוא פשוט מעולה. מאחר ולא הכרתי את הקטע הזה, בדקתי ב"אול מיוזיק" ומצאתי שהוא לקוח מאלבום שהקליט פיטר בארדנס בשם VINTAGE 69 אשר יצא בשנת 1976. האלבום השני שרכשתי הוא MIRAGE הכולל 4 בונוסים, 3 מאותה הופעה שהזכרתי והרביעי LADY FANTASY ׁ(UNRELEASED). את האלבום LIVE RECORD מצאתי לא מתאים לרכישה כיוון שהוא כולל 2 בונוסים בהופעה בביצוע פחות טוב מהגרסה האולפנית. גם האלבום MOONMADNESS לא מצאתי כמתאים לי מאחר והוא כולל בונוסים שרובם גרסאות לקטעי האלבום... המוכר בחנות אמר לי שהאלבום THE SNOW GOOSE נמכר כ"דובדבן" ללא בונוסים". בקיצור, לך על כל הרימאסטרים בשלב הראשון ואח"כ נדבר.
חופי אגהוב
New member
כן
ויש האומרים שהמונמאדנס הוא אלבומה הגדול ביותר של כאמל
ויש האומרים שהמונמאדנס הוא אלבומה הגדול ביותר של כאמל
תשובה קצרה ותשובה ארוכה
כפי שכבר נכתב כאן, התשובה הקצרה היא Mirage ו-Moonmadness. התשובה הארוכה: Camel - האלבום הראשון, שרבים אוהבים, אך אני באופן אישי מוצא אותו בוסרי ומשעמם. יש ניצוצות רגעיים של הגאונות שתבוא אחר כך. Mirage - סאונד קצת מחוספס ופאזי, קטעי קונספט ראשונים, ליטוש השילוב בין הקלידים של בארדנס לגיטרה של לאטימר. להבדיל מ-Snow Goose, כאן יש יותר מקום לאילתור, והם מנצלים את זה נהדר. Moonmadness - סאונד "חללי" ו"חלול" יותר, קטעים מלודיים ורכים מחד ורוקיסטיים ומחוספסים מאידך. נותן פייט אדיר לאווז השלג המפרכס. הקטע האחרון באלבום, Lunar Sea, הוא ללא ספק אחת היצירות הגדולות ביותר של קאמל, ולדעתי של הפרוג בכלל. Rain Dances - לאחר החלפת הבסיסט (הדיי משעמם, יש להודות), קאמל מוציאים אלבום טיפטיפה נגיש ונעים יותר. החצי הראשון של האלבום והקטע המופתי Skylines מהחצי השני שווים את ההשקעה, למרות הקטעים הלא מוצלחים שכלולים לצידם. Breathless - ישנם כאלה האוהבים אותו, אני באופן אישי חושב שכאן קאמל הפכו באופן מוחלט ללהקת פופ, עם יציאה פרוגית אחת נפלאה (שרבים לא מכירים, מאחר והיא קבורה באלבום כה בינוני), בשם The Sleeper. I Can See Your House From Here - לא לגעת באלבום הזה עם מקל. הקטע היחידי בו שאני באמת מסמפט הוא בכלל של קיט ווטקינס מ-Happy The Man (המצוינים בפני עצמם), שהצטרף אליהם ולא תרם שום דבר מהותי לסאונד של הלהקה למרבה הפלא. השאר פופי, אידיוטי ומשמים. Nude - אלבום קונספט שכולל שניים-שלושה שירים פופיים סתמיים, אך כל השאר נפלא ומקורי. הם כבר לא נשמעים כמו קאמל של פעם, לאחר עזיבתו של בארדנס, ולאטימר נוגע באיזורים מוסיקליים חדשים, נותן יותר מקום לקלידים, ונהנה מעבודה מבריקה של הבסיסט קולין באס. מומלץ בחום. The Single Factor - אלבום מיותר, למעט קטע אחד בשם Sasquatch, בו בארדנס חוזר להתארח. שאר אלבומי האולפן אינם פרוגיים במיוחד לטעמי. כמו כן, מומלצים אלבומי ההופעה החיה הכפולים A Live Record מ-1978, שכולל את כל The Snow Goose ועוד כמה קטעים נהדרים, ו-Coming of Age מ-1998, שכולל מבחר להיטים בביצועים מדוייקים ואת כל Harbour of Tears הלא פרוגי. NP: Cardiacs - A Little Man And A House And The Whole World Window אוי, כמה שזה טוב!
כפי שכבר נכתב כאן, התשובה הקצרה היא Mirage ו-Moonmadness. התשובה הארוכה: Camel - האלבום הראשון, שרבים אוהבים, אך אני באופן אישי מוצא אותו בוסרי ומשעמם. יש ניצוצות רגעיים של הגאונות שתבוא אחר כך. Mirage - סאונד קצת מחוספס ופאזי, קטעי קונספט ראשונים, ליטוש השילוב בין הקלידים של בארדנס לגיטרה של לאטימר. להבדיל מ-Snow Goose, כאן יש יותר מקום לאילתור, והם מנצלים את זה נהדר. Moonmadness - סאונד "חללי" ו"חלול" יותר, קטעים מלודיים ורכים מחד ורוקיסטיים ומחוספסים מאידך. נותן פייט אדיר לאווז השלג המפרכס. הקטע האחרון באלבום, Lunar Sea, הוא ללא ספק אחת היצירות הגדולות ביותר של קאמל, ולדעתי של הפרוג בכלל. Rain Dances - לאחר החלפת הבסיסט (הדיי משעמם, יש להודות), קאמל מוציאים אלבום טיפטיפה נגיש ונעים יותר. החצי הראשון של האלבום והקטע המופתי Skylines מהחצי השני שווים את ההשקעה, למרות הקטעים הלא מוצלחים שכלולים לצידם. Breathless - ישנם כאלה האוהבים אותו, אני באופן אישי חושב שכאן קאמל הפכו באופן מוחלט ללהקת פופ, עם יציאה פרוגית אחת נפלאה (שרבים לא מכירים, מאחר והיא קבורה באלבום כה בינוני), בשם The Sleeper. I Can See Your House From Here - לא לגעת באלבום הזה עם מקל. הקטע היחידי בו שאני באמת מסמפט הוא בכלל של קיט ווטקינס מ-Happy The Man (המצוינים בפני עצמם), שהצטרף אליהם ולא תרם שום דבר מהותי לסאונד של הלהקה למרבה הפלא. השאר פופי, אידיוטי ומשמים. Nude - אלבום קונספט שכולל שניים-שלושה שירים פופיים סתמיים, אך כל השאר נפלא ומקורי. הם כבר לא נשמעים כמו קאמל של פעם, לאחר עזיבתו של בארדנס, ולאטימר נוגע באיזורים מוסיקליים חדשים, נותן יותר מקום לקלידים, ונהנה מעבודה מבריקה של הבסיסט קולין באס. מומלץ בחום. The Single Factor - אלבום מיותר, למעט קטע אחד בשם Sasquatch, בו בארדנס חוזר להתארח. שאר אלבומי האולפן אינם פרוגיים במיוחד לטעמי. כמו כן, מומלצים אלבומי ההופעה החיה הכפולים A Live Record מ-1978, שכולל את כל The Snow Goose ועוד כמה קטעים נהדרים, ו-Coming of Age מ-1998, שכולל מבחר להיטים בביצועים מדוייקים ואת כל Harbour of Tears הלא פרוגי. NP: Cardiacs - A Little Man And A House And The Whole World Window אוי, כמה שזה טוב!
בהתייחס לתשובתך הארוכה
שכחת לציין את STATIONARY TRAVELLER משנת 1984 שהוא בעיני מאסטרפיס. האלבום הראשון הוא לא בוסרי בכלל. אלבום נפלא שכולל ברימאסטר החדש בונוס של 19 דקות מהופעה של הלהקה בהמרסמית´ בשנת 1974. בשם אופן לא ניתן לותר!! Breathless הוא לא אלבום מושלם אבל אני לא הייתי מוותר עליו ולא על ריצ´רד סינקלר, שעל הערך המוסף שלו אין מה לדבר. I CAN SEE YOUR HOUSE FROM HERE פחות טוב מ Breathless אבל גם הוא כולל מס´ קטעים יפים ביותר, כמו ICE הכולל את אחד מקטעי הגיטרה היפים ביותר בפרוג
שכחת לציין את STATIONARY TRAVELLER משנת 1984 שהוא בעיני מאסטרפיס. האלבום הראשון הוא לא בוסרי בכלל. אלבום נפלא שכולל ברימאסטר החדש בונוס של 19 דקות מהופעה של הלהקה בהמרסמית´ בשנת 1974. בשם אופן לא ניתן לותר!! Breathless הוא לא אלבום מושלם אבל אני לא הייתי מוותר עליו ולא על ריצ´רד סינקלר, שעל הערך המוסף שלו אין מה לדבר. I CAN SEE YOUR HOUSE FROM HERE פחות טוב מ Breathless אבל גם הוא כולל מס´ קטעים יפים ביותר, כמו ICE הכולל את אחד מקטעי הגיטרה היפים ביותר בפרוג
Stationary Traveller
לא שכחתי את האלבום הזה. סיפור אמיתי: יש לי את האלבום מאז 1997, וברגעים אלו אני מאזין לו בפעם הרביעית (!) בחיי, רק בגלל שהזכרת לי שהוא קיים. ארבע פעמים בחמש שנים. הוא זכור לי כאלבום מזעזע, פופי ועם סאונד אייטיזי בלתי נתפס, עם יציאה ספק פרוגית אחת, בשיר הנושא של האלבום. נראה מה יקרה אחרי ההאזנה הנוכחית, אך בינתיים אני בשיר השלישי ולא נראה שדעתי עומדת להשתנות בקרוב... בא לך לשתף אותי ולספר לי מה אתה מוצא בו? לגבי Ice, אכן הייתי צריך לציין אותו. אני אישית לא סובל את הקטע הזה, שנשמע לי כמו קטע גרוע של מרק קנופלר, אבל אכן רבים אוהבים אותו מאוד.
לא שכחתי את האלבום הזה. סיפור אמיתי: יש לי את האלבום מאז 1997, וברגעים אלו אני מאזין לו בפעם הרביעית (!) בחיי, רק בגלל שהזכרת לי שהוא קיים. ארבע פעמים בחמש שנים. הוא זכור לי כאלבום מזעזע, פופי ועם סאונד אייטיזי בלתי נתפס, עם יציאה ספק פרוגית אחת, בשיר הנושא של האלבום. נראה מה יקרה אחרי ההאזנה הנוכחית, אך בינתיים אני בשיר השלישי ולא נראה שדעתי עומדת להשתנות בקרוב... בא לך לשתף אותי ולספר לי מה אתה מוצא בו? לגבי Ice, אכן הייתי צריך לציין אותו. אני אישית לא סובל את הקטע הזה, שנשמע לי כמו קטע גרוע של מרק קנופלר, אבל אכן רבים אוהבים אותו מאוד.
ההסבר פשוט מאד
כשאני בוחן את היחס שלי לאלבום אינני עושה השוואות עם אלבומים קודמים. מדובר באלבום שציין מהפכה בהרכב של כאמל ובתפיסה המוסיקלית. אני קניתי אותי כשהוא יצא ואז לא היתה הפרספקטיבה שיש היום לתקופה האפלה של שנות ה-80. נכון שהאלבום כולל כמה קטעים פופיים שבגללם אני מוכן להוריד את האלבום מהדרגה שנתתי לו - מאסטרפיס, אבל הוא כולל גם כמה קטעים נפלאים. קטע הנושא הוא מאסטרפיס בפני עצמו. בעיני זהו אלבום ראוי ביותר ומהטובים שכאמל עשו בגלגולם השני. יתכן גם שאתה הרבה יותר ממוקד ממני בפרוג הקלאסי. אני לא מעוניין להיות מוגבל ע"י הגדרות או תפיסות כוללניות. תפיסה כזו היא על המוזיקה של שנות ה- 80. בהכללה אני מסכים ששנות ה- 80 זו התקופה המוזיקלית הגרועה ביותר, אך גם בשנים אלו נעשתה (מדי פעם) מוסיקה טובה, ולא הייתי פוסל מראש.
כשאני בוחן את היחס שלי לאלבום אינני עושה השוואות עם אלבומים קודמים. מדובר באלבום שציין מהפכה בהרכב של כאמל ובתפיסה המוסיקלית. אני קניתי אותי כשהוא יצא ואז לא היתה הפרספקטיבה שיש היום לתקופה האפלה של שנות ה-80. נכון שהאלבום כולל כמה קטעים פופיים שבגללם אני מוכן להוריד את האלבום מהדרגה שנתתי לו - מאסטרפיס, אבל הוא כולל גם כמה קטעים נפלאים. קטע הנושא הוא מאסטרפיס בפני עצמו. בעיני זהו אלבום ראוי ביותר ומהטובים שכאמל עשו בגלגולם השני. יתכן גם שאתה הרבה יותר ממוקד ממני בפרוג הקלאסי. אני לא מעוניין להיות מוגבל ע"י הגדרות או תפיסות כוללניות. תפיסה כזו היא על המוזיקה של שנות ה- 80. בהכללה אני מסכים ששנות ה- 80 זו התקופה המוזיקלית הגרועה ביותר, אך גם בשנים אלו נעשתה (מדי פעם) מוסיקה טובה, ולא הייתי פוסל מראש.
חופי אגהוב
New member
מסכים לגבי פרגסון
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.