מכירת חמץ ותבלינים...
1. הוא נגד המכירת חמץ, ואלו דבריו בביאורו למשנה תורה הלכות חמץ ומצה פ"ב אות ג עמ' רסא: "ולא אמנע מלהביע צערי על מכירת החמץ הנהוגה כיום בישראל, גם כאשר נניח שמוכרי החמץ מהדרין בכל החומרות שבקולות מכירה זו, הרי רבים מן החנוונים וסוחרי חמץ אינם שומרי תורה ואין להם ענין כל ענין במכירה זו, וכפי שענה אחד החנוונים לשאלתי אם החמץ שלו מלפני הפסח ענה, כן אבל היה אצלי "הרב מהחמץ" נתתי לו כמה גרושות ונתן לי תעודה, גם עשה לי שבועה כמו שעושים לחתן. אלו דבריו, כנראה שאותו הרב מהחמץ קיבל ממנו בקנין גמור ושלם. ואף גם זאת הן רבים עתה עם הארץ בעלי בתים שיש להם חמץ גמור בבתיהם, הולך אצל החנווני הרגיל אצלו ואומר יש לי חמץ בבית אני אביא אליך תמכרנו עם החמץ שלך, וזה עונה אל תביא אני כבר אמכרנו עם שלי. ובכך מוכרים חמץ (!) והרי מדובר בבעלי בתים שעדין יש להם זיקה כל שהיא לדת ודין. והרי לא מכירתם מכירה ולא ביטולם ביטול. וכמ''ש השדי חמד...מיום עומדי על דעתי קשה עלי לסמוך על אמירת כל חמירא וכו' שרוב ההמון אומרים אותה כמו תחינה ובפרט למה שמבואר ברמב''ם ומה היא השבתה זו וכו' עיי''ש. ובהמשך דבריו מביא דברי מוהרש''ז בשולחנו סוף הל' מכירת חמץ דמי שחושב שמכירת חמץ מדברי סופרים לפי שכבר ביטל שגגה היא בידו, כי חמץ הנמכר שדעתו לזכות בו אחר הפסח אינו בכלל ביטול והפקר, ואם המכירה אינה כדין תורה עובר בבל יראה ובל ימצא וכו' עיי''ש באורך. לכן אמינא אשריך יהדות תימן בתימן שלא עסקת באלה, שום יהודי לא הניח שום חמץ לא בביתו ולא ברשותו לא מכור ולא בלתי מכור, קיימו מצוות התורה כפשוטם וכמשמעם, בטלו את החמץ כצוואת חז''ל כדי לקיים מצות התורה תשביתו כפשטן של הדברים. ואין ספק כי שבטלו בליבם באמת כי לא נותר להם על מה לחשוב לזכות או שלא לזכות לאחר הפסח. לפיכך ראוי לכל בני עדתינו להמשיך מנהג אבות ולא להניח ברשותם שום חמץ, גם לאחר הפסח יתרחקו מלקנות חמץ שיש בו חשש שהוא מלפני הפסח, וה' הטוב יכפר בעד". עכ''ל 2. התבלינים אינם צריכים שום כשרות "מיוחדת", הבעיה היא שכיום ישנם עצלנים שונים ומשונים, שפוחדים מהצל של עצמם ולא רוצים לבדוק ולברור היטב את התבלינים. לכן, הדבר הקל ביותר הוא להורות: "אסור". בכל אופן, אין שום בעיה לקנות תבלינים (ואפילו כמון) טבעיים (את הגרעינים עצמם), לברור אותם היטב מס' פעמים, ואז לטחון. 3. כן, הספר מצוי אצלי מרגע הוצאתו. * כותבים "מָרִי" ללא ה-ו. (ב-מ יש ָ שבהגייה תימנית נקרא כחולם).