לדעתי אין כאן תשובה חד משמעית
אצלי למשל היחסים עם אמא שלי "לא משהו" וכך הם גם נשארו למרות העובדה שאמא שלי עוזרת לי המון עם הילדים. אבל יש לי חברה שהיו לה יחסים זוועתיים עם אמא, ובגללה היא עזבה את הבית ומתגוררת מחוץ לבית כבר כ- 5 שנים. רק לאחרונה היא סיפרה לי שהיא "תפסה" את אמא שלה, ודיברה איתה, שיחה מאוד בוגרת, ושתיהן הגיעו להחלטה לשנות את המצב הקיים, ועכשיו המצב קצת יותר טוב. (החברה עוד לא נשואה בכלל). אני חושבת שאם הם ימשיכו בדרך הזאת היחסים שלהן ישתפרו, ויכול להיות שישתפרו עוד יותר כשהיא תתחתן. אבל וכאן אבל מאוד גדול - לדעתי אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהנישואין ישפרו את המצב. שני הצדדים צריכים להגיע להבנה שהמצב לא טוב, ולשני הצדדים צריכה להיות הבנה ונכונות לשפר את המצב. שני הצדדים צריכים להכיר בטעויות שהם (ולא הצד השני) עשו, להכיר בעובדה שהצד השני הוא צד אוטונומי ויש לו חיים משלו, ולפעמים יש דברים שהאחר עושה ולנו זה לא נראה ואנחנו צריכים לקבל את זה, כי זה ככה. רק מתוך הבנה עמוקה כזו יכול לצמוח קשר טוב ובריא. וזה לא כ"כ קשור לנישואין.