שאלה קטנה

[s20782]

שאלה קטנה

מאיזה גיל זה פחות נורא להשאיר ילד אצל הסבתא ולסוע לחופש של כמה ימים? 11 חודש זה נורא?

 

[Pixelss]

מה נורא בזה?

גם בגיל שבוע אני לא רואה בזה משהו נורא.
כל עוד לסבא ולסבתא יש יכולות לדאוג לו, ובנינו אני מכירה כמה שיכולים לדאוג להם יותר טוב מלא מעט הורים.
וכל עוד אתם שקטים אין אני באמת לא רואה משהו נורא בזה.
יש הורים שלא מסוגלים לשחרר בגיל כזה ויש כאלה שכן זה הכל.

 

[בשדה ירוק1]

לא נורא, אבל..

קחי בחשבון שזה גיל בו יש חרדת נטישה ולכן אולי זה לא הזמן המתאים ביותר..

 

[אמאלה לאחת]

אני חושבת...

שזה נורא כל עוד הילד כבר קשור להורים ועדיין לא יכול להבין כשמסבירים לו שאמא ואבא יחזרו. זה גיל שהם עוד לא תופסים זמן, מבחינתם זה נצח ומבחינתם אין לזה סוף, אתם לא חוזרים ומבחינתו הוא יכול להרגיש שזה לתמיד. אני אחכה לגיל שאני אוכל להסביר לקטנה שלי שאנחנו נוסעים לכמה ימים וחוזרים, והיא תבין מה זה היום, מה זה מחר, ומה זה עוד 3 ימים.
אבל זו רק דעתי, בטח יתנפלו עליי פה.

 

[Sunflower Fairy]

אני חושבת שזה מאוד תלוי בילד ובהורים

אני אישית לא הייתי משאירה ילד לא מדבר (דיבור הוא גם הבנה וגם יכולת להביע את עצמו) ללא ההורים במשך כמה ימים. אבל זו אני.
יצא לי לראות/לשמוע תינוקות גם בגילאים צעירים יותר שהושארו כמה ימים עם הסבים והכל עבר בכיף. אבל מצד שני, כשגיסתי השאירה את הקטן שלה בגיל 9 חודשים אצל אמא שלה לכמה ימים כשהם נסעו, השינה שלו נדפקה לגמרי (לקח להם חודשים להחזיר אותו למסלול) והוא פיתח חרדת נטישה איומה.
בקיצור, זה מאוד תלוי באופי ובהרגלים של הילד, ולדעתי גם בהורים - אם לך יש איזשהו ספק שזה לא יעבוד, קחי בחשבון שהחשש יעבור לילד וזה יכול להשפיע.

 

[s20782]

ככה חשבתי גם...

אני גם חוששת שזה עלול לפגוע בו למרות שהוא רכיל לסבא וסבתא שלו... אני אשקול לקחת אותו איתנו...

 

[urilei]

התשובה פשוטה

מה שלא תעשי - תמיד תמצאי את הנשמות הטובות שיספרו לך איזה עוול נוראי את גורמת לעולל הקטן.
"פחות נורא" זה עניין הדרגתי מאוד. לכל גיל יש את החסרונות שלו בעניין הזה ודווקא הגיל "הכי פחות נורא" הוא דווקא גיל קטן מאוד (עד חודשיים שלושה, בהנחה שהאם לא מניקה).
בעיקרון גם לילד בן 4 עלולות להיות תגובות קיצוניות מאוד למצב כזה. זה לא שיש גיל שבו זה "פתאום" הופך להיות בסדר. זה תלוי בילד ובהרגלים שלו הרבה יותר מאשר בגיל. אני יכול להגיד לך שאם אני משאיר היום את הבת שלי אצל סבתא ליומיים ונעלם (עם אימא), ייתכן שהיא תרגיש שקרס עליה עולמה ביומיים האלה. היא ממש לא רגילה שלא להיות איתנו וזה כמעט ולא קורה. זה קרה אולי 3 פעמים מאז שנולדה (עוד מעט בת שנתיים...). לעומת זאת יש לנו זוג חברים שהילדה שלהם (בת שנה וחצי) נמצאת המון עם סבתא ובלי ההורים, והם נסעו לכמה ימים לחו"ל בלעדיה ולא נתקלו בבעיות מיוחדות.
אם הוא רגיל לסבא וסבתא כהגדרתך אני מאמין שלא אמורה להיות בעיה. את יכולה לעשות יום "פיילוט" ולנסות לבחון מה התגובה. לא בטוח מה זה ייתן, אבל אפשר לנסות.
מנגד, אני כן יכול לספר לך שאם את שוקלת לקחת אותו איתך, אנחנו עשינו את זה כבר פעמיים ומאוד נהננו. המושג "חוץ לארץ" אמנם לא אומר יותר מדי לילד בן 11 חודשים או אפילו שנתיים, אבל מדובר בהחלט בבילוי וזמן איכות טוב עם אימא ואבא שנמצאים איתו כל היום. אם את מתלבטת, לדעתי דווקא שווה לנסות.
כפי שכתבתי בתחילת ההודעה, גם במצב הזה אני מבטיח לך שתמצאי את הנשמות הטובות שיגידו לך שאת עושה עוול ממש גדול לילד שצריך להיגרר איתך ברחובות רומא/פריז/אמסטרדם/ניו-יורק/רישיקש ולחרבש לו את כל סדר היום כי להורים מתחשק חופשה בחו"ל (כן, בחיי, גם את זה שמעתי).
אם הנשמות הטובות עשו לך ממש רע על הנשמה והחלטת לוותר על הכל ולהישאר בארץ הקודש - אל דאגה, גם על זה אפשר למצוא משהו רע להגיד...
בקיצור, סעו, תבלו, ומה שלא תבחרו, סביר להניח שאתם לא תבינו ממה בכלל כ"כ חששתתם...

 

[הייבי]

אנחנו עושים את זה

אנחנו נוסעים ל-4 ימים והדרדס (בן 10.5 חודשים) נשאר עם סבא וסבתא שלו.
לי היה חשוב לנסוע באמצע השבוע כשהוא הולך כל בוקר למטפלת שלו- ככה גם נשמר מרבית הסדר יום שלו וגם יחסית מקלים על סבא וסבתא.
חשוב לדעתי שהוא יהיה רגיל לסבא וסבתא (אצלנו מבלה פעם בשבוע אחה״צ אצלם וגם השארנו לילה אחד לישון בשביל לראות שזה לא טרגי בשבילו).
כמובן שנשלח אותו עם צעצועים אהובים, מצעים עם ריח שלו וכל מה שיכול להקל עליו.

ברור שזה לא מושלם ואולי היה עדיף ששום דבר לא היה משתנה אבל החיים זה איזון ואני ואבא של הדרדס צריכים קצת זמן לבד, לנוח אחרי הריון לא קל, שנה לא קלה של המון שינויים (לא רק הדרדס שהצטרף אלינו) ולדעתי גם זוגיות זה חשוב במשוואה של שלושתינו.

 

[niki11111]

בעיני בכלל לא נורא ולא אישיו

כמו שאוריאל אמר- תמיד יהיה מישהו שיגיד לך שזה נורא. כמו שיש כאלה שמאמינות שאסור להשאיר תינוק במשפחתון לפני גיל שנה או למהדרין שנתיים, שאסור בכלל להראות טלויזיה, שאסור לתת מעדן גבינה, שהילד צריך להיות סטרילי, שאסור שיגעו בו זרים. וכו' וכו' והכל נורא ואיום וטרגדיה ואימהות נוראה וכו'.
זכותו של כל אחד להאמין בדרכו ולחנך את הילדים שלו על פי האיסורים שלו, הפחדים שלו והאג'נדה החינוכית שלו. וגם אם אני לא מסכימה או מבינה אני מכבדת זכותו של כל אחד לקבוע כללים על הילד שלו.

אני יכולה רק לחלוק את הניסיון שלנו. נסענו לשבוע נסיעת עבודה משותפת לפני רילוקיישן אני ובעלי כשהילדה הייתה בת 9 חודשים. השארנו אותה אצל ההורים שלי ושלו (חצי חצי). מילאו לי את הראש לפני כן בטירוף על "חרדת נטישה", על "היא תזכור לך את זה, כל ההרגלים שלה יהרסו", על" היא לא תזכור מי אתם כשתחזרו". נסעתי בהרגשה מפוחדת ואיומה של אוי אוי אוי מה אני עושה למחמל נפשי הקטנה. ואת יודעת מה? היא נראתה מאד מאושרת עם הסבים, כשחזרנו לא הפסיקה לצחוק חצי שעה וקפצה עלינו ושמחה מאד. היא לא "זכרה לנו את זה", לא עשתה שום בעיות ובטח ובטח זכרה מי אנחנו.

היום אין לנו זמן וכסף לפני הרילוקשיין (עוברים עוד חודש, אורזים עוד שבועיים, איזה בלגן) אז חופשה לא באה בחשבון כרגע אבל אם היינו בזמנים רגילים לא הייתי מהססת לצאת לחופשת סופשבוע, ארבעה ימים ולהשאיר אותה אצל הסבים. באמת שלא.
מבחינתי חלק מהבריאות של התינוק היא הבריאות של ההורים. גם להורים אחרי שנה לחוצה מגיע לצאת לחופשה. זה קשור לבריאות שלכם גם והורים שלוים ונינוחים יותר טובים יותר לתינוק.
שוב זו דעתי האישית, הפרטית והמבוססת על הניסיון האישי שלי.

 

[mami היחידה]

רק לעשת לך

(על משקל לייק)

אהבתי מאוד את התגובה שלך!
גם אני כשהגדולה היתה בת כמעט 9 חודשים טסנו לחו"ל והשארנו אצל ההורים שלי לשבוע. המשיכה ללכת למטפלת כרגיל בבקרים ובצהריים עם סבא וסבתא.
כשחזרנו עשתה קצת פרופים אלה ולי היה הרושם שלא זיהתה אותי בהתחלה, אבל עבר מהר.

 

[shibolet101]

לא נראה לי נורא בכלל

אני עדיין טוענת שהסיבה שהפיצית לא נשארה בלעדינו עדיין אף פעם זה חרדת הנטישה שלי ולא שלה
בפעם היחידה שהשארתי אותהללילה אצל סבתא הגעתי לאמא שלי בשש וחצי בבוקר בלי אוויר רק כדי לגלותשהפיצית וסבתא עשו יופי של כיף ביחד ובכלל לא מבינות למה אמא לחוצה (היה בערך בת חמישה חודשים)

מצד שני אחותי כבר נסעה פעמיים לחול והשאירה את הבת שלה אצל אמא שלי ולא נראה בשום שלב שהילדה סבלה מאיזושהי טראומה והיה לה נחמד עם סבתא

בקיצור אם אתם מסוגלים אני סופר מקנאה וטוסו לכם
בתקווה להצליח להיות אמא משחררת וליסוע לחופשה בעצמי

 

[פסק זמן27]

רק יכולה לקנא באומץ שלך

באמת, כמו ששיבולת כתבה, אצלנו זה לא קורא בגלל חרדת נטישה שלי. לפני שבוע האדון ישן לראשונה אצל אמא שלי, בגיל שנה וחודשיים. אני לא מסוגלת, בעלי לוחץ עליי, בינתיים זה עוד לא קורה...

הלוואי הלוואי והייתי מסוגלת...

אנחנו חזרנו אתמול מחופשה עם האדון, שכבר היה כמה וכמה פעמים בחו״ל ותמיד היה מושלם. הפעם קצת פחות, כי בדיוק שהגענו חלה בפה והטלפיים. סיוט שלא מאחלת לאף אחד, קודח מחום, בלי הרבה מה לעשות באמצע מיקונוס ורופא שלא ממש מבין אנגלית. אני זקוקה לחופשה מהחופשה, עוד לא יודעת אם זה באמת יקרה אבל מתחילה להבין שאני צריכה את זה.

בקיצור אם את מסוגלת ויש לך עם מי להשאיר אותי תסעו ותהנו

 

[LolliP0p]

אני אמנם אמא טרייה

אבל אני חושבת שככל שדוחים את זה יותר זה קשה יותר..
כי נראה לי שהבעיה היא יותר הקושי של האמא מאשר קושי של הקטנטן..
כי אם סבבה לו וכייף לו אצל סבתא והיא מכירה אותו , אז לא צריכה להיות בעיה להשאיר אותו אצל מישהי שהוא אוהב..
יכולה לספר לך שיש לי תינוקת בת חודשיים וחצי שבאופן קבוע היא ישנה אצל ההורים שלי בשישי ובעלי ואני באים לקחת אותה בשבת אחרי הצהריים-ערב..
אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים את זמן האיכות הזה לעצמנו, לאינטימיות, להתפרק,לישון עד מאוחר, לצאת, לשתות לעשות אמבטיות ארוכות וכל דבר העולה על רוחנו, זה חשוב, זה דלק..
ואולי זה נשמע רע, אבל באמת שאין לי רגשות אשם, אני יודעת שאני מפקידה אותה בידיים הכי טובות בעולם, אותן ידיים שגידלו אותי..
זו דעתי בכל אופן...

 

[פסק זמן27]

תקשיבי אני גאה בך!

אסור שבעלי יקרא בטעות את ההודעה שלך

בואי לעשות לי איזה שיעור. דחוף.

 

[s20782]

גם אנחנו מידי פעם עושים את זה

יוצאים לבלות ומשאירים אותו לישון אצלה או לכמה שעות אבל לכמה ימים... מרגיש לי לא פייר לעשות לו את זה. למרות שבאמת ככל שעושים את זה מוקדם יותר זה יהיה לו יותר קל