תיקונים
1. יש הרבה מאוד דרכים למדוד IQ והתוצאות של כל בדיקה שונות. גם התוצאות של אותה בדיקה על אותו אדם פעמיים, הן שונות (אבל קרובות). 2. מבחני IQ מודרניים תוכננו כך שהציונים שלהם יתפלגו נורמלית סביב הציון השרירותי לחלוטין 100 עם סטיית תקן שרירותית אחרת, למשל 15 (כמו מבחן ווקסלר). מכיוון שההתפלגות הנורמלית היא רציפה (ובמקרה הזה דו זנבית), זה אומר שהציון התיאורטי לא מוגבל. למי שהמונחים לא מדברים אליו - זה אומר שאפשר לחשב איזה חלק באוכלוסיה צפוי לקבל בסביבות 100, איזה בסביבות 150 ואיזה בסביבות 5000 או בסביבות כל מספר אחר. החלק הזה יכול להיות כל כך קטן עד שלא סביר בעליל שיהיה מישהו מבין האנשים על כדו"א אי-פעם שקיבל ציון כזה. אבל מבחינה מעשית, כל בחינה שהיא היא אוסף סופי של שאלות, ולכן ניתן פשוט לא לטעות באף שאלה. במקרה כזה בהגדרה זוכים לציון המקסימלי שהבחינה מודדת, אבל לא יודעים את ה-IQ ממש (כי הוא יכול להיות גם יותר). 3. לא כדאי להתפס לנושאים האלה יותר מדי. העניין הרבה יותר שרירותי ממה שאולי נוטים לחשוב. מה שכתבתי כאן הוא כעין וכאפס ולא לחלוטין מדוייק, אבל בלי להכנס למשמעויות הסטטיסטיות קשה להרחיב יותר מזה. ולשואלת המקורית, מקור טוב בעברית (לרמת תואר ראשון) הוא הספר "אינטליגנציה אנושית" של פרופ' ברוך נבו, כרכים א'+ב', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. אם את מתעניינת במבחנים עצמם אפשר להוסיף גם את הספר "מבחנים פסיכולוגיים" של אן אנסטזי (יש גם תרגום עברי בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה).
