רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך
היה קשה מאד להבחין שהוא לקוי שמיעה. הוא התנהג כמו ילד שומע והיה מאד תקשורתי. אני התחלתי לחשוד כשהיה בן חמישה חודשים, אבל אחות טיפת חלב ורופא א.א.ג אמרו שאני טועה וזה מאד שימח אותי ואני לא התעקשתי, הרי זה הרבה יותר משמח כשרופא אומר לך שהילד שלך שומע ושאת סתם מדמיינת. אחרי שחזרתי שוב ושוב על חשדותיי, שלחו אותנו לבדיקה אודיאולוגית. לבדיקה הלכתי בביטחון ואמרתי: "רק נבדוק כדי להיות שקטים, הרי ברור שהוא שומע...". בהחלט היה "בום!" כי העדפתי להאמין שהכל תקין. אבל שוב, את החירשות של בני קיבלתי ואני עדיין מקבלת באהבה גדולה. זאת המציאות ועם מה שיש נגיע הכי רחוק שאפשר.