לא קראתי את הספר
ולכן התשובה שלי היא כללית, ומבוססת על היחס שלי ליצירות אמנות ולספרות בכלל. לדעתי אין לפסול יצירות ספרותיות (אם הן אכן יצירות ספרותיות ולא זבל בעל צורה ותוכן קלוקלים) רק על סמך זה שהתוכן אינו מה שהיינו מגדירים PC במובן כלשהו. זה שספר מתאר, אפילו בצורה חיובית, מלחמה, התאבדות, רצח או כל דבר שאנחנו תופסים אותו כשלילי בחיי היומיום, אין פירושו של דבר שהילדים יפנימו דווקא את המסר של צריך להילחם או צריך להתאבד או צריך לרצוח. זה אומר שהם יפנימו את מורכבות החיים, שילמדו שבחיים יש גם טוב וגם רע ושלא כל פעולה היא תמיד חד משמעית לצד זה או אחר. הם יתנו את הפרשנות שלהם לאירועים ויפיקו מהם לקחים עקיפים ולאו דווקא ישירים, שתואמים את הערכים ואת תכונות האופי הפרטיים שלהם, שאיתם נולדו ו/או שהוקנו להם על ידי הוריהם במהלך חייהם. בדיוק כמו שבזמנו בתי, שהייתה בסך הכל בת 3, הפנימה מהאגדה "הברווזון המכוער" שצריך לרחם על הברווזון, ואסור להעליב אותו רק כי הוא שונה ומכוער, ושצריך להביא אותו לחיות במשפחה שלנו כדי שלא יהיה מסכן. מה שהיא לא הפנימה ממנו הוא שיש אפשרות להיות מאושר רק בקרב בני מינך ו/או רק כשאתה יפה ודומה לאחרים, כמו שלכאורה ניתן להבין ממה שהתרחש באגדה. כלומר, המסר שהיא קלטה היה בדיוק הפוך למסקנה המפורשת בסיפור עצמו. והיא הגיעה לזה לגמרי לבד, בלי שמישהו מאיתנו יאמר לה מילה מעבר לתוכן הסיפור כלשונו, בזמן שהקראנו לה אותו.