מחפשת עבודה17
Active member
לאחרונה היה לנו בחברה הקאתון, ולי היה רעיון למימוש של משהו שימושי (שלמען האמת עלה כצורך בהקאתון של שנה שעברה). היה לי טבעי להזמין את מי שעבדתי איתו בשנה שעברה - והוא הסכים בשמחה, ואפילו לקח יוזמה כדי ״לנהל״ את ההתארגנות לקראת העבודה, כולל הזמנה של שני חבר׳ה שהוא אוהב לעבוד איתם.
נוצר מצב שבו ביום שבו התחיל ההקאתון יכולתי להצטרף לעבודה רק באיחור של כמה שעות בגלל עבודה על משהו דחוף ללקוח. ישבנו בבוקר יחד והסכמנו על כיוון כללי וכמה דברים שהם יתחילו לחקור - ופנינו כל אחד לעבודתו. כסיימתי את המקרה הדחוף ללקוח וחזרתי להקאתון - גיליתי שהם התקדמו מאוד בעבודה ופחות או יותר חילקו בינם לבין עצמם את עבודת הפיתוח וסיימו את רובה, כשמה שנותר היה לסגור קצוות ולבדוק שהכל יחד עובד - משהו שהם יכלו לעשות בלעדי, וכל ניסיון שלי להצטרף לקידוד היה כנראה מפריע יותר מאשר מועיל.
אבל כשהתחלנו לדבר על מה הם מימשו ואיזה אתגרים עוד נשארו להם, פתאום חשבתי על זה שהתכנון המקורי שלנו מכסה רק חלק מאוד מסוים מהבעיה, ויש עוד חלק גדול ומורכב יותר שלא חשבו עליו. העליתי מולם את הנקודה הזו, זה עורר ויכוחים ערים כי אני חושבת שבשלב זה הם היו מאוד שקועים במימוש וראו בהצעה שלי הפרעה. אבל בסופו של דבר סיכמנו על מימוש מאוד התחלתי בכיוון שעליו חשבתי. אני עברתי לעבוד על המצגת - ובסופו של דבר הגשנו את הפרוייקט. לא הצלחנו להתקדם בתחרות, אבל הפרוייקט כן עורר עניין אצל המנהלים שלנו, והם רוצים לקדם אותו בתור כלי פנימי ואולי אפילו חיצוני. בשיחה שהיתה לכל הצוות דיברנו על מה עשינו, מה נרצה להשלים כדי להפוך את הכלי לפונקציונלי, ומה החזון שלנו לעתיד. כשהתחלקנו במי יכתוב מה - אני זו שכתבתי על החזון שלנו לעתיד שהיו כל הדברים שלדעתי היה חשוב להכניס לכלי בעתיד מעבר למה שמימשנו.
חשוב לי לציין פה שהם השקיעו המון בעבודה על הפרוייקט, למרות שהרעיון היה שלי ולאותו עובד שהזמנתי לעבוד איתי היה רעיון אחר שהוא שקל לעבוד עליו. אני בטוחה שאפילו בקטע שבו הם התחלקו בקידוד בלי לחשוב להשאיר לי משהו זה נעשה מהתלהבות ולא מתוך רצון ״לזרוק״ אותי מהצוות (במיוחד כשלא יכולנו להיות להיות בטוחים עד כמה המשימה מול הלקוח תגזול ממני זמן במהלך התחרות כולה). התחושה שלי היא שהם באמת מנסים לתת לי קרדיט על מה שאפשר ולבטא את הרעיונות שלי, כדי באמת לתת לי עד כמה שאפשר תחושה שאני חלק מהצוות, וכמובן שמבחינת ההנהלה כולנו שותפים שווים בפרוייקט. וגם ברור לי שברגע שרעיון עובר מהרשות הפרטית שלי כמי שחשבה עליו לרשות צוות שמיישם אותו - לא פעם יהיו רעיונות שונים לגבי לאן שווה לפתח אותו ומה אפשר לעשות איתו שכמובן יהיו שונים אחד מהשני, ושההחלטות מתקבלות ברמת הצוות.
אבל עדיין אני מרגישה שיש חשיבות גדולה לממש את מה שאני חשבתי לממש, וזה אולי אפילו חובה כחלק מהפתרון ולא רק משהו nice to have. אבל למרות שניסיתי להסביר את זה לאחרים - שאר צוות לא משוכנע, ואני מרגישה שההתמקדות שלי בנושאים האלו במקום במה שהם כבר מימשו מפריעה להם מאוד. יכול להיות שאם הייתי מעורבת יותר בגיבוש הרעיונות ובמימוש שלהם הייתי אולי פחות ממוקדת רק ברעיונות שלי, אבל אני עדיין מאמינה שבלי החלקים האלו - המימוש יהיה רק מאוד חלקי ולא מלא.
העניין הוא שאני מרגישה במצב של damned if you do and damned if you don't - אם אני מקבלת את גזירת הצוות אני מרגישה פספוס שהרעיון שלי לא מומש כמו שצריך בעיני והתפספס לי לחלוטין, אבל אם אני בוחרת לממש לבדי, אני לא רק מתנהלת בצורה שמאוד מעצבנת אותם, אלא יכולה להתפס בצורה לא טובה ולא כשחקנית צוות על ידי המנהלים מעלינו.
יש דרך לצאת מה״ברוך״ הזה בצורה שבה אני גם מבטאת את הרצונות שלי?
נוצר מצב שבו ביום שבו התחיל ההקאתון יכולתי להצטרף לעבודה רק באיחור של כמה שעות בגלל עבודה על משהו דחוף ללקוח. ישבנו בבוקר יחד והסכמנו על כיוון כללי וכמה דברים שהם יתחילו לחקור - ופנינו כל אחד לעבודתו. כסיימתי את המקרה הדחוף ללקוח וחזרתי להקאתון - גיליתי שהם התקדמו מאוד בעבודה ופחות או יותר חילקו בינם לבין עצמם את עבודת הפיתוח וסיימו את רובה, כשמה שנותר היה לסגור קצוות ולבדוק שהכל יחד עובד - משהו שהם יכלו לעשות בלעדי, וכל ניסיון שלי להצטרף לקידוד היה כנראה מפריע יותר מאשר מועיל.
אבל כשהתחלנו לדבר על מה הם מימשו ואיזה אתגרים עוד נשארו להם, פתאום חשבתי על זה שהתכנון המקורי שלנו מכסה רק חלק מאוד מסוים מהבעיה, ויש עוד חלק גדול ומורכב יותר שלא חשבו עליו. העליתי מולם את הנקודה הזו, זה עורר ויכוחים ערים כי אני חושבת שבשלב זה הם היו מאוד שקועים במימוש וראו בהצעה שלי הפרעה. אבל בסופו של דבר סיכמנו על מימוש מאוד התחלתי בכיוון שעליו חשבתי. אני עברתי לעבוד על המצגת - ובסופו של דבר הגשנו את הפרוייקט. לא הצלחנו להתקדם בתחרות, אבל הפרוייקט כן עורר עניין אצל המנהלים שלנו, והם רוצים לקדם אותו בתור כלי פנימי ואולי אפילו חיצוני. בשיחה שהיתה לכל הצוות דיברנו על מה עשינו, מה נרצה להשלים כדי להפוך את הכלי לפונקציונלי, ומה החזון שלנו לעתיד. כשהתחלקנו במי יכתוב מה - אני זו שכתבתי על החזון שלנו לעתיד שהיו כל הדברים שלדעתי היה חשוב להכניס לכלי בעתיד מעבר למה שמימשנו.
חשוב לי לציין פה שהם השקיעו המון בעבודה על הפרוייקט, למרות שהרעיון היה שלי ולאותו עובד שהזמנתי לעבוד איתי היה רעיון אחר שהוא שקל לעבוד עליו. אני בטוחה שאפילו בקטע שבו הם התחלקו בקידוד בלי לחשוב להשאיר לי משהו זה נעשה מהתלהבות ולא מתוך רצון ״לזרוק״ אותי מהצוות (במיוחד כשלא יכולנו להיות להיות בטוחים עד כמה המשימה מול הלקוח תגזול ממני זמן במהלך התחרות כולה). התחושה שלי היא שהם באמת מנסים לתת לי קרדיט על מה שאפשר ולבטא את הרעיונות שלי, כדי באמת לתת לי עד כמה שאפשר תחושה שאני חלק מהצוות, וכמובן שמבחינת ההנהלה כולנו שותפים שווים בפרוייקט. וגם ברור לי שברגע שרעיון עובר מהרשות הפרטית שלי כמי שחשבה עליו לרשות צוות שמיישם אותו - לא פעם יהיו רעיונות שונים לגבי לאן שווה לפתח אותו ומה אפשר לעשות איתו שכמובן יהיו שונים אחד מהשני, ושההחלטות מתקבלות ברמת הצוות.
אבל עדיין אני מרגישה שיש חשיבות גדולה לממש את מה שאני חשבתי לממש, וזה אולי אפילו חובה כחלק מהפתרון ולא רק משהו nice to have. אבל למרות שניסיתי להסביר את זה לאחרים - שאר צוות לא משוכנע, ואני מרגישה שההתמקדות שלי בנושאים האלו במקום במה שהם כבר מימשו מפריעה להם מאוד. יכול להיות שאם הייתי מעורבת יותר בגיבוש הרעיונות ובמימוש שלהם הייתי אולי פחות ממוקדת רק ברעיונות שלי, אבל אני עדיין מאמינה שבלי החלקים האלו - המימוש יהיה רק מאוד חלקי ולא מלא.
העניין הוא שאני מרגישה במצב של damned if you do and damned if you don't - אם אני מקבלת את גזירת הצוות אני מרגישה פספוס שהרעיון שלי לא מומש כמו שצריך בעיני והתפספס לי לחלוטין, אבל אם אני בוחרת לממש לבדי, אני לא רק מתנהלת בצורה שמאוד מעצבנת אותם, אלא יכולה להתפס בצורה לא טובה ולא כשחקנית צוות על ידי המנהלים מעלינו.
יש דרך לצאת מה״ברוך״ הזה בצורה שבה אני גם מבטאת את הרצונות שלי?