שאלת ../images/Emo32.gif ראשונה אולי...../images/Emo4.gif
מצטערת מראש על השאלה הלא קשורה...אבל אני ממש צריכה לשתף... אני לא יודעת אם זה הגיל, 28, או החיים במדינה כמו שלנו, הפיגועים, הכלכלה, חוסר הבטחון האישי והכללי, או אולי אפילו חוסר ההצלחה בניסיונות להביא ילדים, או שמא הכל ביחד... אבל לאחרונה אני שמה לב שאני מוטרדת בכל מיני מחשבות מטרידות על פחד מהזיקנה, ממחלות מהמוות. לא מוות היום, חלילה, אלא בזיקנה...פחד אפילו מעוד 50 שנה, פחד מהלא-להיות יותר
, אני לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה...פחד, לדוגמא, מלאבד את ההורים ולכאוב את ההזדקנות שלהם, פחד מהכל!!!. אני חייבת לציין שאני נחשבת דווקא ולמרות כל החרדות האלו לבנאדם שמח מאוד ביום יום, אני אחת כזאת שנהנית מהדברים הקטנים של החיים, מרוגשת מהמון דברים שקורים, אולי אפילו אובר-רגישה לדברים מסויימים
, ואני תוהה, איפה היו המחשבות האלו עד לפני כ-3 שנים? כי עד לפני שנתיים שלוש בכלל לא התעסקתי בדברים האלו. הייתי בנאדם של הווה בלבד, לא הטריד אותי העתיד...ופתאום, אפילו כלכלית בקשר לעתיד אני מוטרדת. מה קורה לי? האם זו ההתבגרות המפורסמת? או האם זו תקופה? הם יש עוד מישהי שחווה את זה? או שזו רק אני? עד כאן, מצטערת שיצא ארוך מידי
, תודה
מצטערת מראש על השאלה הלא קשורה...אבל אני ממש צריכה לשתף... אני לא יודעת אם זה הגיל, 28, או החיים במדינה כמו שלנו, הפיגועים, הכלכלה, חוסר הבטחון האישי והכללי, או אולי אפילו חוסר ההצלחה בניסיונות להביא ילדים, או שמא הכל ביחד... אבל לאחרונה אני שמה לב שאני מוטרדת בכל מיני מחשבות מטרידות על פחד מהזיקנה, ממחלות מהמוות. לא מוות היום, חלילה, אלא בזיקנה...פחד אפילו מעוד 50 שנה, פחד מהלא-להיות יותר