שבת וראשון ושני 15-17.4.06

שבת וראשון ושני 15-17.4.06 ../images/Emo204.gif

החיבור לקונג-פו עצמו, האם אתם מרגישים אותו? האם אתם מנסים להתחבר אל המקור? ואיך היה בשיעורים?
 
דני ג' תותח ../images/Emo47.gif../images/Emo8.gif

אמר גם אני רוצה לעשות עמידת ידיים או לפחות היה נדמה לי ששמעתי, ניסה ניסה ופשוט הצליח. לא היה לי שום ספק שהוא יצליח ראיתי את זה מתרחש ונוצר ואכן זה התרחש לי מול הפנים בצורה מדהימה
. הצליח גם בתנופה וגם מהמקום וגם לעלות ולרדת בצורה שנראתה לי מהצד די נעימה בשביל פעם ראשונה שראיתי אותו עושה כך. מדהים...
. ממש נהניתי לראות אותו מצליח שניה אחר שניה פשוט השראה
 

dahng

New member
תודה בוזי

מאוד עזרת לי בזה היום: עודדת, הגברת לי את האמון, נתת טיפים טכניים ופירגנת. תודה.
 
בבקשה אתה עשית הכל ../images/Emo8.gif

עוד לפני שביצעת את זה ראיתי אותך מצליח, היתה לי הרגשה שזה רק עניין של ניסיון והעזה. כמו שאמרתי ברגע שהצלחת פעם אחת זה רק יהפוך קל יותר מפעם לפעם ואני חושב שראית את זה אחרי כמה פעמים שהצלחת. אני כמוך מתרגל את זה זמן פעוט ביותר מעולם לא תרגלתי סוג כזה של עבודה כי פחדתי. עכשיו המלצה קטנה תן לגוף שלך לעכל את ההצלחה הזו ולך עם זה לאט לאט בצורה שתהיה לך נעימה.
 
אכן כל הכבוד ../images/Emo13.gif

מרשים למדי אחחחח אם רק אפשר היה להנציח את כל רגע הניצחון הקטנים האלה בצורה כלשהי זה היה מגניב לגמרי.
 
שבת 16:00 15.4.06 ../images/Emo204.gif

את השיעור שלי התחלתי כבר ב-14:00 על הספסל בשדרה מול הסטודיו עשיתי שתי עבודות פנימיות, אחת הרפיית כל הגוף שקט פנימי, והתחברות לעצמי, השניה חישת העור והמגע שלו עם החוץ היה מגניב לגמרי. עשיתי עבודה נוספת בספסל ליד הסטודיו ומרוב שהיה לי נעים אני חושב שנרדמתי לכמה דק'
, שמעתי שמישהו הגיע והתיישב זה היה אופירוס. זמן קצר אח"כ נכנסנו לבפנים התחלתי לעשות קצת עמידות ידיים, מהיום והלאה כנראה שאשתמש בסולמות
. משום מה הרגליים שלי ארוכות והעיפו בטעות את אחת התמונות
. עשיתי גם עמידת ידיים על האצבעות
זה היה נחמד אבל נאמר לי אח"כ שקודם עדיף לי לחזק את הידיים בעמידת ידיים רגילה, ועוד כל מיני פרמטרים בה, כולל זמן השהיה, כדי לתת לגוף להתרגל, ולא להלביש תרגיל על תרגיל. בן שאל אותי אם אני עושה קפיץ ידיים
, ואז הוא הראה לי והבנתי שלא ממש ידעתי מה זה עד היום
, ולא אני לא עושה כרגע. דלית מתחילה את השיעור, ברכה. להסתכל על האחרים שאיתנו בשיעור, לראות אותם כפרטנרים או משהו כזה לא ממש הצלחתי להתרכז
. לראות איזה שיעור אנחנו רוצים לעבור, במה להתקדם הכי רוצים להתקדם, במי מהפרטנרים אפשר להיעזר לשם כך. אח"כ לפקוח עיניים ולהתחיל לבצע את זה. אין לי מושג כמה ממה שכתבתי נכון
. החלטתי בסוף לעבוד לבד עם עצמי המשכתי בעמידות ידיים וראש וגלגלונים. קיבלנו לזה 5 דק', לעצור להסתכל על מה שעשינו, אחרי זה עוד 5 דק' המשכתי בתרגילים האלה. שוב נעצרים מסתכלים על מה שעשינו, נדמה לי לראות כמה התקדמנו לא יודע, בלה בלה בלה, עוד מס' דק' לעבודה. דני יצא תותח הצליח בעמידת ידיים
, ממש ראיתי את זה קורה בקלות, הפחד נשבר, הניסיון מצליח, השמחה וההפתעה מתפשטים בגוף, והשכל מסרב להאמין
. משום מה היום אני לא מצליח לדווח ממש בבהירות אז זה די מעורפל
, בן קורא לי לאסול לריב ולאלכס לשבת ולמצוא נושאים בחיים שלנו שאנחנו עושים ורוצים לשפר פרמטרים בהם ולשתף אחד את השני. יא אולוהים איזה חוסר דיוק
. אנחנו עוברים נושאים כמו ניהול זמן, כסף, עבודה, חברים. אח"כ מביאים כלי כתיבה ורושמים נושאים מה יש עכשיו, מה אנחנו רוצים לשפר, ואיך למה אנחנו שואפים, וכו'. אחרי זה עוברים לפי הסדר ריב אסול אני ואלכס כל אחד משתף בכל הרשימה שלו. די בלבלנו שם והתחלנו בנושא נושא. הייתי ממש על גבול חוסר ריכוז טוטאלי
עשיתי ממש מאמץ להישאר נוכח. בן אומר להרפות מהתרגיל ולהתחיל בקרב מלא, עבדתי עם אסול זמן קצר מאוד עד שדלית הפסיקה אותנו. לעמוד איפה שאנחנו ולעצום עיניים, התחלתי לנשום עמוק אל הבטן כדי להסדיר את הנשימה שלי, הרגשתי איך זה ממש נעים ועוצמתי אך דברים עומדים בדרכי
, אחרי מס' נשימות זה הלך והתרכך אבל הרגשתי כמה התנגדויות שלא ממש הבנתי אותן. לסרוק את השיעור שעברנו, לראות איך כל מה שאנחנו עוברים בשיעור הם אוסף של הנחיות שנועדו להפוך אותנו לאמני קונג פו, מי שסיים עם השיעור עובר להרגיש פעמים אחרות שהוא קיבל כל מיני הנחיות. בהתחלה ממש התאמצתי לעבור על השיעור ברח לי הריכוז ללא הרף
, ולקח לי זמן מה כדי להצליח, ראיתי המון הנחיות שקיבלתי פעם מכל מיני סוגים. דלית כנראה אמרה עוד דברים ששכחתי, להרפות מהתרגיל לפקוח עיניים ולעבור לעמוד מולה. זו היתה עוד הנחיה. ברכה. קצת חיבוקים, המשכתי לעבוד על גלגלונים ועמידות ידיים וראש, הפעם בצורה רכה יותר וקצרה יותר ואיכותית יותר, רפי נתן לי טיפ חזק מאוד שהטיס לי את היכולת לעשות גלגלון
מדהים לגמרי. תרגלתי את זה זמן רב, הרגשתי שזה נעשה קל יותר ואני חושב שאפילו הצלחתי לעשות גלגלון שלם פעם ראשונה. כי אחת הפעמים שעשיתי הרגישה לי מושלמת קלילה ונעימה יותר אי פעם. אח"כ המשך של הקרב עם אסול לזמן מה ועוד קצת גלגלונים וזהו. לקחתי מזרון ועשיתי עבודה פנימית על הרפיית הגוף, התחברות לשקט פנימי, הלך לי פחות הפעם הריכוז שלי היה בתחתונים
, אבל עדיין עשיתי עבודה יפה, שוב נתקלתי באותה דמות שראיתי פעם אחרונה ובנשר העוצמתי לשניות ספורות בלבד. סיימתי ונמרחתי על המזרון לנוח. דפנטלי אחד הדיווחים הפחות בהירים שיצא לי לכתוב אבל גם ככה לא היה לי כח להתעמק בו יותר מידי אז ניחא
.
 
../images/Emo207.gif זה כבר די מפחיד והזוי ../images/Emo153.gif

בלילה כשהלכתי לישון ושכבתי במיטה הייתי מאוד עייף ולרוב במצב כזה אני נרדם מאוד מהר. פתאום עלתה בי תחושה של עשיה של החזרת כוחות. עשיתי עם מס' אנשים שחלפו בחיי החזרת כוחות ועם חלק מהם ממש הרגשתי את הידיים נצמדות לגוף גם משך ההחזרה היה ארוך יותר, הרגשתי אנרגטיות ומגנטיות מאוד חזקה, הנשימה התעמקה בכל החזרה, מועקה באה והלכה. זה היה דבר מדהים עד שהחלטתי להפסיק כי הרגשתי שזה מספיק להפעם ויותר מכך יהיה לי קצת יותר מידי
. אחרי זה שכבתי מס' דק' והרפיתי את הגוף כשאני נושם מהבטן, הנחתי ידיים על מרכזים אנרגטים בגוף (צ'אקרות). כשהנחתי את ידיי על החזה באיזורים של מפתח הלב (סולר פלקסוס) ועל איזור צ'אקרת הלב. פתאום הרגשתי הרגשה אנרגטית מאוד חזקה והידיים שלי ממש כמו מגנט נצמדו לשם
. העברתי את הידיים לאיזור צ'אקרת המין (דאן טיין) באיזור הטבור והיד השניה לצ'אקרת הגרון. גם פה הרגשתי מן פולסים אנרגטים כאלה. העברתי ידיים יד אחת לצ'אקרת העין השלישית ואחת לצ'אקרת השורש באיזור חיץ הנקבים. פה הרגשתי כבר איזור מודעות שונה לחלוטין ותחושה שאני לא ממש יכול להסביר אותה
. כאילו נכנסתי למקום אחר שבו כמעט לא הרגשתי את הגוף הפיזי למעט הידיים שהזכירו לי
, זה היה די הזוי, גם הרגשתי מאוד מרוכז מאוד מודע והרגשת שלווה ושקט פנימי עמוק. אח"כ את שתי הידיים אל צ'אקרת הכתר בקודקוד הראש. מכאן התחילו העניינים להיות עוד יותר מוזרים. למרות שהייתי מאוד עייף פשוט לא נרדמתי והייתי מאוד מודע לכל מה שקורה סביבי, מתישהו פשוט חציתי איזשהו קו והרגשתי שהגוף ישן אבל אני ער
. עברו בי צמרמורות של קור, הרגשתי חום בגוף, ומגנטיות, והתחלתי לראות כל מיני דמויות, שאותן אני לא מצליח לזכור כרגע. פתאום שמעתי קולות וקול אחד היה כ"כ מוחשי שהרגשתי שהוא מדבר אלי והוא כ"כ קרוב אלי שהתעוררתי לרגע לראות האם מישהו עומד לידי ומדבר
. חזרתי חזרה ושוב שמעתי את הקולות וראיתי כל מיני דמויות לבנות חסרות גוף
, לרגע ממש נבהלתי אבל נראה לי שהסקרנות והרצון שלי לדעת העלימו את הפחד. לרגע אפילו ראיתי תמונה די מוחשית של יצור שרובנו קוראים לו חייזר
, אבל את החלק הזה אני כבר בטוח שהמוח שלי הקרין את התמונה הזו מאיזה סרט שראיתי פעם. ואני גם יכול להצביע על הסרט הזה. בשלב מסוים כל אלה נעלמו כי הרגשתי ששקעתי בשינה עמוקה ורק בבוקר התעוררתי קצת מבוהל ועם הצפת רגשות
. השכל שלי דורש הסבר הגיוני להתרחשויות האלו אבל אני מאמין שיש בכך הרבה יותר ממה שאפשר להסביר כדי שזה ישמע הגיוני.
 

rafrider

New member
אווווו........

בוזון ....אתה אדם אמיץ מאוד...... תמשיך בדרך המדהימה שאתה עובר..... אין ספק שאנחנו עוברים תהליך אזוייייייי...... כמו כן תמשיך לכתוב....ולצחוק על כל חוויה שאתה עובר.... זה עוזר לעכל את המציאות..... אוהב רפי
 

d o r i a

New member
סיכום שני 7:00 16.4

איזה שיעור מדהים-מדהים. מדהים ומלמד. וואו. אבל אין סיכוי שאני אזכור אותו ברמה שאני רוצה...הוא היה מחולק לשברים מאוד קטנים שזרמו כולם ביחד לאנשהו. אז כתוצאה מזה הכל מה זה מבולגן לי... לא זוכרת את החיבורים בין התרגילים. ננסה. פגישה אני כמעט מאחרת. בן יושב וגוזר מודעות כאילו שאין לנו מספיק אנשים ברשימת המתנה.
אני עובדת על הרפיה, הרפית מיתרי הקול, שחרור בלתת לעצמי להתנהג חופשי (דיברתי עם אמיר על כל מיני שטויות וגם בצורה שטותניקית תוך כדי מתיחות והרפיה). מתחילים יחסית מאוחר. נוכחים: ורדה, אבי, אמיר, עמירם ואני. מדריך: בן. ברכה. מיקוד לראות יותר טוב את הדברים מסביבנו. לקלוט כמה שאפשר יותר גוונים. לתת לעצמינו לראות הכל. משהו כזה. ראיתי המון המון. נתתי לעצמי לראות הכל. תחושה של שחרור ודיוק. בן מזכיר משהו על דיוק. ראיתי משהו כמו הארה על איך אפשר ללמוד יותר טוב, בלי לכוון בכוח למה שאני רוצה אלא רק לפתוח לעוד גוונים. זה היה קשור למשהו שבן אמר שאני לא זוכרת. לעצום עיניים. לראות כל מיני דברים. עץ. ספסל? כל מיני. מראה. לראות את עצמנו בתוך המראה. לראות יותר טוב את עצמנו. מה יש מסביבינו, בדמיון? מה זה, הרקע של הדמיון שלנו
? לראות את עצמנו יותר טוב. לחשוב על תרגיל שבא לנו לעשות, לבצע. חשבתי שבן אמר לבצע אז התחלתי... עוד לא לעשות. כל אחד ינחה את התרגיל שלו. למשך איזה כמה עשרות שניות. תרגילים עם הגוף עושים את התרגילים שחשבנו עליהם כל פעם בהנחית מישהו אחר. ורדה על משהו - לא זוכרת. עמירם על ירידה למטה עם הגב ועליה חזרה חוליה אחרי חוליה. אבי על הליכה. (בן מוסיף לאפשר לנו ללכת אחורה וקדימה, ארבעה צעדים אחורה וארבעה קדימה...) אני הנחיתי דילוג. אמיר-לשים רגל על הקיר. בן - לנער את הגוף. ידיים וגם רגליים, לשים לב שהניעור של הגוף בא מהרגלים. ששת התרגילים האלו היו ברמת קשב אחרת כי הם היו חדשים לנו. לנסות לעשות את התרגילים שעכשיו נבצע, שהמוח שלנו יזהה כטרום חימום, כאילו הם חדשים. טרום חימום. וואו. היה מאתגר ברמות על לנסות שהתרגילים יהיו חדשים. מה, הרי הם לא חדשים. השתמשתי בדמיון, בכל מיני טכניקות, בכל זאת לא האמנתי כל כך לעצמי. בסוף נכנעתי והאמנתי...
בעיטה דו שלבית - שוב, כמה שאפשר רענן. לעבוד עם עצמנו על זה כדקה. בעיטת צד- גם כן. עבודה חופשית. משהו כזה. כאב על הקיר ועבודה איתו בזמן ששמנו רגלים על הקיר, מי הרגיש כאב או חוסר נעימות? רק אלו שהיו על הקיר הגבוה (אבי ואמיר) הרגישו. עמירם וורדה הולכים לקיר הגבוה. אני ממשיכה בעבודה החופשית. ואז אני מחליפה את עמירם והולכת לקיר הגבוה. כל אחד הצליח להרגיש אי נעימות או כאב לפחות קצת? מהססת, כן, הרגשתי כאב בכתפיים... להפסיק. לשבת בפיסוק. לנסות לקלוט שמה שאנחנו מדמינים על מה שקורה בגוף בזמן הכאב זה דמיון. לנסות להרגיש ולקלוט מה אנחנו מדמינים שקורה גוף. שריר גיד נמתח, מה. עוד פעם ללכת לקיר, לנסות לעבוד ולשנות משהו על הדימוי שלנו של מה שקורה בגוף, מה זה הכאב. שיניתי ושיחקתי - העברתי את התחושה של הכאב לבוהן שמאל, העברתי את האשמה על מה שכואב לכך שאני לא יציבה... מי הצליח להרגיש שינוי בזמן הזה. אני. שוב פעם לרדת לפיסוק. לשתף מה ששינינו בתחושת הגוף. שיתפתי. ורדה שיתפה שהיא מדמינת לפתוח את הכיווצים. פיסוקים ועבודה איתם עבדנו על גמישות. מה מרגישים. מלא פיסוקים, שחרור כרצוננו, ושוב ושוב. מתוך נסיון לראות את הגוף ומה שקורה איתו. לא כל כך זוכרת מה היה פה. בן מדבר על זה שאולי כדאי לחלק מאיתנו לקרוא שוב ומדי פעם את הדפים האלו על עבודה נכונה עם הגוף. פיסוק על הקיר, לא יותר מדי. להשכב אחורה על הרצפה תוך כדי. להרגיש נעים. קצת כאב לי. להיות עם עצמי כמה דקות. אפשר מה שרוצים. הלכתי לעשות מדיטציה. ואז התחלתי לעשות כל מיני תנועות של טאי צ'י כזה שהגוף רצה. לאט לאט. פחד לנסות לזוז בלי פחד. בכלל בכלל. לזרוק את הגוף, בעיטות, כל מיני דברים, בלי פחד... היה נורא כיף אבל ברור שהיה בי בכל זאת הרבה פחד... בא לי ליפול על הרצפה ולא עשיתי את זה מפחד. לבעוט בעיטת צד בלי פחד. בלי לדייק בתנועה. וואו, היה כיף. בעטתי נורא גבוה ברגל שמאל יחסית. טוב, אני יודעת שיש שם המון פחד. לשתף. רק אני שיתפתי בזה שהבעיטה שלי היתה גבוהה באיזה 30 סנטימטרים כשהורדתי את אפקט הפחד. דימוי גוף לשבת בפיסוק. לנסות לקלוט שני דברים. מה מחזיק את הגוף - איך אנחנו מחזיקים את הגוף. בשלושה מקומות? ב83? ב1000? ומה אנחנו מדמינים על הגוף שלנו. אבי שואל על מה זה החלק הראשון. אמיר מסביר משהו שנראה לי יותר קשור לחלק השני. מה זה מה מחזיק את הגוף. מה יש בדימוי הזה. היה קשה בטריוף לקלוט את זה. ניסיתי וניסיתי נורא. התאמצתי וזה היה לי אתגר נעים. לשתף מה הבנו על הגוף. רק אם זה היה למישהו הפתעה. אמרתי שגיליתי שאני מדמינת שהגוף שלי כמו עשוי מחומר של הכדורים הקטנים האלה שקופצים גבוה. לא נורא הופתעתי מזה, אבל קצת כן. לנסות לעבוד על גמישות ועל פיסוק וכולי ועדיין לעבוד על הדימוי הזה. נוכל לעבוד על גמישות שלו רק אם נדע מהו. בטוח נדע מהו בהמשך. זה קל ברגע שרואים את זה. לא בטוח שראיתי ומה ראיתי. ראיתי די הרבה דברים: דימוי כמו התמונה שפעם ראיתי על גוף האדם באנציקלופדיה בריאות. דימוי של חומר כזה גמיש. קלטתי שהדימוי שלי הוא שכל הגוף באתו צבע קצת כמו של העור, גם בפנים. ושהו די עשוי ממקשה אחת. יש בי דימוי קצת כמו של חזה עוף לא מבושל
הדם לא כל כך קים בדימוי הזה. החלק הזה הפחיד אותי והיה לי קשה. העלה כל מיני דימויים. קלטתי שבפנים אני בכלל לא באותו צבע כמו בחוץ.
ועלו לי דימויים של עצמות לבנות. וגם משהו שקשור לעור. שמכסה על דברים אחרים. אחר כך אבי שאל עוד על זה שהוא יודע המון על הגוף... מה ההבדל בין זה לבין הדימוי שבן מדבר עליו. וורדה ניסתה לענות ולא כל כך הבנתי מה שהיא אמרה, משהו על להגביר את התחושה של הגוף. ניסיתי לענות ולתת תיאור של תינוק לפני שהוא יודע משהו, לפני שהוא לומד מדע, גם כן יש לו דימוי של הגוף. בעיטות מצחיקות לבעוט אחורה, הצידה בכל מיני צורות מצחיקות ולא מוכרות. להנות מזה. מצליחנים לעמוד. לדמיין מישהו מצליחן. מה זה. מי זה. עלו בי שתי דמויות. עבדתי עם שתיהן. לדמיין אותו יותר טוב, איך יושב, איך מתלבש, מה מצב כפות הרגלים שלו, וכולי. לדמין אותו יושב\עומד לידינו. לראות אותי, לראות אותה. איפה היא? כל אחד אומר באיזה צד. מאחר שראיתי אותן יושבות מולי, לא ידעתי להגיד. אני יושבת מימין לדמות המצליחנית. כלומר, מולי היא בצד שמאל. לראות אותי כמוה. כלומר לעשות כמה שינויים בי. לראות את שלושתינו, אני המתבוננת ושתיהן מולי. לעשות כמה שינויים אם רוצים ולהתמזג. לא שכחתי אף חלק של אף אחת. הייתי מאוד קפדנית. ברכה. מה אני יודעת, מה אני אגיד לכם. כלום. כלום. כלום. וואו.
 
ראשון 18:00 the matrix reborn ../images/Emo6.gif

הגעתי קצת לפני 19:00 עדיין היה אור
כיף לעשות שיעורים כשיש עדיין אור יום יש לזה יחוד מסוים. קצת מתיחות, תרגילי התנועה מהטרום חימום, שני התרגילים האחרונים של הטרום חימום גאוניים לגמרי לפעמים יש להם השפעה שונה ומיוחדת, סיבובי צוואר, אגן, ברכיים. קצת גלגולים קדימה ואחורה, ואח"כ תעוזה כדי להמשיך לשבור את הפחד מעמידת ידיים ללא קיר. התוצאה
הצלחה אמיתית מעבר למשוער
. אחרי מס' ניסיונות הצלחתי לעמוד על הידיים למס' שניות לפני שירדתי חזרה
, משום מה גם גיליתי שזה היה קל יותר מבעבר כנראה עקב התרגילים על הקיר. אח"כ קרה דבר שגם הבהיל אותי וגם הצחיק אותי מאוד
. הצלחתי לעמוד על הידיים אבל הרגשתי שאני נופל וזה בעצם אילץ אותי ללכת קדימה שני צעדים על הידיים
לפני שירדתי בצורה טובה.
גם הלכתי גם עמדתי גדול יאללה עוד קצת תרגול ואני רץ עליהן
. החלטתי שזה מספיק לי להפעם הקצרצר הזה ואז עלה בי החשק לעשות עמידת ראש, אבל לא ממש היה לי חשק ליפול כרגע אז ויתרתי, רציתי לעשות גלגול ישר או איך שקוראים לזה
, כזה ששמים את הראש על הריצפה ומתגלגלים ישר. רק כל הזמן היתה בי אמונה שיכאב לי בצוואר ושזה מסוכן
כמה שקרים כבר אפשר לספר לעצמך
. משום מה גם לא תפסתי איך אפשר לבצע את זה היתה לי חוסר בהירות. רלי הראה לי, אמרתי יאללה ננסה מקסימום
, חחחחחחחחחחח התוצאה היתה צפויה ומצחיקה. הצלחתי לעשות את זה כ"כ בקלות שזה גרם לי לרעד בכל הגוף
. זה היה יותר קל מלעשות גלגול רגיל
, עכשיו אני אתרגל את זה עוד ועוד כדי בעדינות כדי שהגוף יתרגל. בסוף עבודה פנימית קצרה על הרפיה, ואז התחילו פתאום לצוף בי כל מיני רגשות ורצו לבלוע אותי בתוכם
. כל התרגול בזמן האחרון על גלגולים, גלגלונים, עמידות ידיים וראש זעזעו את מערכת האמונות שלי וניפצו אותן תרגול זה עד ללא מזמן נחשב מבחינתי לבלתי אפשרי, מזיק ומחליא שרק המחשבה על כך היתה גורמת לי בחילה
. והקלות
שבה אני מצליח לתרגל את זה ולהנות מזה גורמת לי קושי לעכל את זה ומכאן צפים להם המון רגשות. למרות ההוכחה המוחצת חלקים בי מסרבים להאמין בכך, אני כל הזמן מזכיר לעצמי את כוחו של הרגע וזה עוזר לי לא להיבלע ולהאמין לחלקים האלה. איזה ספר גאוני בפשטותו עזר לי בצורה קסומה ומדהימה
. לירן א' מעביר ת'שיעור ברכה. מיקוד - תשומת הלב אל הנשימה, השתדלתי הפעם לנסות ממש לא לשלוט בה אלא להתבונן על הפעולה הזו ולהרגיש אותה הצלחתי בצורה סבירה. ממש מיקדתי את תשומת הלב בפעולה הזו וזה הגביר לי את הריכוז ווהוהוהו. לפקוח עיניים ועדיין להתבונן בנשימה, ללכת את החפצים שבאנו איתם היום להעמיס אותם עלינו להוריד אותם ולחזור חזרה תוך כדי התבוננות בנשימה. שאפתי הפעם כמעט לא לאבד את הריכוז בנשימה וממש להיות מרוכז בה הצלחתי יותר ממה ששאפתי
והריכוז שלי גבר עוד יותר. זיהיתי מס' פעוט של איבודי ריכוז לשניה ואת זמן החזרה. פעם אחת לפני שפקחנו עיניים, פעם אחת לפני שחזרנו, ועוד פעם אחת כשלירן התחיל שוב לדבר. לקחנו את החפצים ושינינו מיקום לאורך כל התרגיל לא הרגשתי איבודי ריכוז והייתי ממש מרוכז בנשימה, סביר שאיבדתי ולא שמתי לב אבל זה היה משובח יותר מאי פעם. לירן מתחיל טרום חימום רלי ממשיך, אח"כ עשינו חימום מגניב לגמרי
שקשור לאומנות התנועה. היינו שלישיה עמדנו קרוב אחד לשני, אחד הפרטנרים עושה תנועה כלשהי בלי ליצור איתם מגע לעבר האחרים, האחרים מנסים לא להיות שם בלי להזיז את כפות הרגליים מהקרקע. פשוט להתחיל לנוע, וממשיכים בסבב, לירן אומר אח"כ לאתגר קצת ופחות להתחשב באחרים. התרגיל הזה היה ממש נעים וכיפי. ואז לירן אמר לנו לעשות את זה סימולטנית
. פתאום קיבלתי פלאש שהזכיר לי ממש את ה- MATRIX באותו רגע ש-NEO מתחמק מהיריות של הסוכנים
. זה היה ממש מצחיק ומדהים והרווח היה שזה גרם לי להתבונן בתנועה והלרגיש את הגוף תוך כדי. פשוט שחררתי אותו כמה שהצלחתי ונעתי ממש כמו צלופח
או ככה זה היה נדמה לי לרגע. התקרבנו עוד טיפה והמשכנו אחרי זה החלפנו פרטנרים. התרגיל הזה השרה עלי ממש הרגשה טובה ממש נהניתי ממנו. עברנו לתרגל את זה בשישיה כשאחד באמצע, זה כבר היה מדהים פי כמה וכמה שישה אנשים שנעים בסימולטניות וזה שבאמצע, זה היה כ"כ מדהים
. אני חושב שהיה איזה שיתוף לגבי התנועה אבל אני לא זוכר בדיוק על מה. מידי פעם התחלפו אנשים, יצאו לשתות, חזרו, וכשזה הסתיים עברנו לקרב סימונים עדין, סביר שלרובנו אין עדיין את היכולת לסמן עדין לגמרי, ובראש סדר העדיפות שלנו סימוון עדין כמה שיותר. גם זה היה מופלא ביותר פשוט הגברתי את המודעות שלי והריכוז וזה הלך לי טוב יותר ממה שצפיתי
. חזרנו למעגל ושיתפנו מה היה בסדר העדיפות שלנו ומה עשינו כדי להצליח בתרגיל או משהו כזה
. לפעמים לא לעשות משהו מביא לתוצאה, כשלא מגבילים או שמים לעצמך מחסומים. חזרנו לעבוד החלפנו פרטנרים, לירן מוסיף גם שמירת פנים עכשיו יש שני דברים בראש הרשימה. זמן קצר אח"כ הוא מוסיף לי כל דקה שתיים לסמן 10 סימונים ברצף ועדיין לשמור על התרגיל כמו שהוא
. הצלחתי לסמן איכשהו ברצף יחסית בעדינות קצת פחות מהמטרה של התרגיל אבל די קרוב. עבודה פנימית - לשכב על הגב עם הראש לכיוון המעגל, להרפות את הגוף, לירן יציין איברים בגוף לנשום אליהם ולהרפות אותם, לגלוש מאיבר לאיבר בלי לפספס כלום בדרך, כפות רגליים, קרסוליים, שוקיים, ברכיים, ירכיים, אגן ומפשעה,
קפצה לי הנחיה מצחיקה הרפו את הבולבול שלכם
הרפו את הפות שלכם
פחחחחחחחחחחחחח. בטן וחגורת הגב שמקבילה לה בגובה, חזה והחגורה שמקביל לו בגובה, חגורת הכתפיים, לגלוש את המרפקים, אל כפות הידיים ולהישאר שם, לעבור לצוואר ועורף, לסת, שפתיים, לשון, אף, עיניים, עפעפיים, גבות, מצח, אוזניים, כל הפנים, כל הגוף, ספירה מ-10 ומטה כשהספירה מסתיימת גם התרגיל מסתיים לעשות מה שבא לנו, להגיע בסיום הספירה לעמידה בעיניים פקוחות. ברכה. אכן שיעור מופלא ומיוחד ממש נהניתי ממנו היה ושנה מכרגיל והתרגיל של התנועה היה פשוט אדיר
. אכן שיעור של הצלחות
.
 
ושוב זה קורה לי ../images/Emo6.gif תודה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח די כבר מה נסגר איתי אחחחחחחחחח כוחו של הרגל מקובע
להתרפק עליו
.
 

אסולית

New member
חיבור אל המקור

....המממ דוח שיעור 15/04/06 שבת 16:00 • איחור • ברכה אישית עם דלית (בטח לבן יהיה מה להגיד על האישי הזה...חחח) • הנחיה מדלית: עבודה חופשית בדקות הקרובות, תוך חיבור למטרות שלי בק.פ (בשביל מה אני לומדת קונג-פו) התחלתי לעשות מתיחות תוך כדי עבודת דמיון- הזמנתי את הגרסה העוצמתית שלי ללוות אותי בשיעור ולעזור לי להתחבר לאהבה העצמית ולעוצמות שלי. תרגיל מעבר קסום מתוך הטרום חימום ואז רצון לצאת מהאולם יחד עם ה"רוח שירדה מהמפרשים", ואז בן עוצר אותי בשאלה ליד הדלת, "את יוצאת לשתות?" וכמו ילדה שתפסו אותה בקללתה, נבוכתי ואמרתי כן, למרות שלשתות לא היה בכוונתי, לסדר את השיער כדי שאוכל להסתכל על עצמי במראה, יותר מדויק. (עברה בי תחושת כיעור פתאומית, והתביישתי בעצמי) • חזרה לאולם, בן קורא לי, לאלכס, בוזי וריב. הנחיה: להתחיל לשתף ברמת ההצלחה שלנו ביומיום, למשל כמה חברים יש לי, איזה קשר יש לי איתם, האם אני מכירה אנשים רק מהכפר הקטן הזה או גם מעבר לים. האם אני מצליחה לכלכל שלושה אנשים מהמשכורת שלי או בקושי את עצמי. האם אני מצליחה לנהל את הזמן שלי ברמה שאני רוצה, או שיש לי כמה ימים מוצלחים וכמה ימים שאני מושבתת. • הנחיה נוספת: הביאו כלי כתיבה בזריזות (יצאתי ברוגע והבאתי ראשונה, זה כבר כמה פעמים שקרה לי שאני רגועה ומגיעה ראשונה, דבר שלא קרה לי בעבר) ורשמו את הפרמטרים בהם הייתם רוצים להצטיין ביומיום • הנחיה: שתפו בפרמטרים אלו תוך כדי ידיעה כי תופסקו בכל רגע. לא היתה לי סבלנות לפילוסופיה הפעם, ופשוט רציתי שדברים יקרו בהתאם להנחיה, פשוט להקריא את מה שהספקת לכתוב...לכן הזכרתי את הנחיה. (הרגשתי שאני קצת קרובה לחפפה) • הנחיה: לעבור לזוגות ולהתחיל קרב (משום מה, דמיינתי שאני מבינה, וההנחיה היתה להביא כפפות ולהתחיל קרב, לכן צהלתי על ההזדמנות לקפוץ על השירותים, ואז בן עוצר אותי גם בגופו וגם במילים "לאן את הולכת? עכשיו את לא יכולה ללכת לשירותים, את יכולה בזמן ההנחיות"-או משהו בדומה, עם מן אנרגיה שהרגישה לי לחוצה, כאילו הוא מפחד עליי קצת). עברתי לעשות קרב עם בוזי. איזה יופי היה לראות איך בוזי התקדם, וגם אני הרגשתי שיש לי את "זה" השיעור, I've got the mojo... לזמן מה. יש לי רגעים בזמן קרב בהם אני מאבדת את המירכוז שלי, ואני מרגישה לגמרי "בחוץ", נכנסת ללחץ, להלקאה עצמית ותחושות של תבוסה ורצון לבכות כמעט, מה שגורם לנשימה שלי להיות לא סדירה עם עצירות, ובסופו של דבר (שמגיע די מהר) להתנשפויות וחוסר חמצן. גם אני לרוב בהתגוננות, אני רוצה להתחיל להיות אסרטיבית יותר בהתקפה. • דלית מנחה: לעצור הכל, לעצום עיניים ולהתחיל לשחזר את כל הנחיות השיעור, מי שסיים להתחיל להזכר בהנחיות שזכורות לנו מכל מכלול לימודי הק.פ עד היום. לחוש בפוטנציאל שגלום מאחורי כל הנחיה, לראות שכל הנחיה היתה לה מטרה לקדם אותנו למטרות שלנו. לתת אמון בהנחיות או בתהליך הלימודי בעקבותם. • תוך כדי עצימת עיניים מתחתי את הגב לאחור (עם שפע קולות קנאקים, אם יותר לציין...מקווה שעוד כמה שנים, אזכר בקולות האלו כמשהו רחוק רחוק, מכיוון שהגב שלי כבר בריא כמו גב של לוליין קרקס) ובן ניגש אלי והנחה אותי לתת לגוף שלי לעבור לכל תנוחה שהוא רוצה. עברתי לישיבת כריעה עם ידיים מושתות לפנים, נשענות על הברכיים ולאחר מכן לשכיבה כאשר הברכיים מקופלות. נשמתי נשימה עמוקה אל הבטן בהנחיה האחרונה של דלית, "לתת אמון בהנחיות". • ברכה עם דלית Extra תלמידי אומנות"ה קיבלו הנחיה להתייצב מול המראה אם בישיבה ואם בעמידה, ולהתבונן על היצור שמשתקף מולם. התיישבתי קרוב למראה. לראות שהיצור הזה שבטעות נדמה לנו שהוא זהה לשאר היצורים, רק בגלל הכינוי הזהה 'אדם'. לראות שאותו יצור שונה לחלוטין משאר היצורים הישובים באולם, יתכן שהיצור הזה כבר פגש יצור דומה לו, יתכן ומעולם לא. לראות שהיצור הזה כרגע מאמין בהרבה מאוד שקרים לגבי עצמו ולגבי אחרים. "תראו איזה חמוד הוא, אה קוצ'י קוצ'י קו... כזה חמדמוד, אה קוצ'י קוצ'י קוצ'י קו..." אני כבר נקרעתי מצחוק בקטע הזה. אני כבר לא זוכרת מתי מישהו עשה לי ככה כמו שעושים לילד קטן, וואלה, התגעגעתי לזה. בהמשך כולם התרחקו מהמראה והתיישבו ככה שראו את כולם, בן הנחה להתבונן על כולם ולראות שכל אחד מהיצורים השונים האלו, חלק עם מעט פרווה, חלק עם הרבה, רוצים את אותם הדברים, מתאווים לאותם הדברים, פוחדים מאותם הדברים, במיוחד קבוצת האנשים הזו, שחבריה די דומים מהרבה בחינות. יצורים אלו, משתינים, רעבים, מפליצים, מזילים ריר בדיוק כמונו, יחד עם זאת... קורה לנו שאנחנו חושבים "אם רק הוא היה עושה ככה..." או "למה הוא לא עשה את זה....", ומתלווה לזה רגש של כעס ועלבון, ואנחנו חושבים, שאנחנו היינו עושים את זה אחרת, יותר טוב, פחות טוב... (הכל נכתב בערבון מוגבל, רישומי הזכרון המתעתע שלי) ואנחנו משווים את היצורים האחרים לעצמנו, ומשם נובע רעיון ה"הוא דפוק", "אני יותר טוב ממנו, אני פחות טוב ממנו". כאשר האמת היא שהוא פשוט שונה, הוא לא חושב כמונו. כל יצור חושב אחרת. תודה
 
למעלה