שבת שלום לפורום היקר שלי

[yaeli4]

שבת שלום לפורום היקר שלי

אני די תשושה אבל נכנסתי לבדוק מה קורה ולדרוש בשלום כולם. היו לי שלושה ימים איומים עם הקטנצ'יק ואני מקווה שעברנו את המשבר. הפעם הוא באמת היה חולה חזק. חטף שפעת עם הקאות וחום של 40 בערך. זוועה. רק בשעות האחרונות יש שיפור ואני.... עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים וחוסר שינה ותשישות משוועת. בנוסף, הגדולה שלי, מהנישואים הראשונים, הכניסה לי אתמול את שוס חיי. היא הלכה לאבא שלה, אחרי שחודש הוא לא ראה אותה, הדגנראט, וביקשה לעשות פוני בשיער הארוך והיפה שלה. הסכמתי לפני שהיא הלכה והוא לקח אותה... תחזיקו טוב... לשוקי זיקרי!!! ובתשע בערב, כשהיא חזרה הביתה ואני שוטפת את הבית בפעם האלף אתמול, מההקאות של הקטן, פתחתי ת'דלת וגיליתי ילדה עם פסים אדומים וצבועים בשיער. שתבינו, היא בת 10.5. ו"הליברל" חשב שמותר לה ושזה יפה וש"נעשה לאמא הפתעה"... ולא טרח לבקש רשות ולהתקשר משם ולהגיד משהו. רציתי למות במקום. אמרתי לה שזה יפה רק לא מתאים לגיל שלה והיום, כשחזרה מבית הספר, אמרתי לה שביום ראשון מחזירים את השיער לקדמותו ונגמרה החגיגה. הסברתי לה שכעסתי שלא ביקשתם רשות ושעשית משהו נורא דרסטי בשיער בלי ליידע אותי, והיא התחילה לנאום לי מהגרון של אבא שלה... שיש לה זכויות על הגוף שלה.... ושהיא יכולה להחליט על עצמה שאני אמות!!! בקיצור,אחרי הרבה בכיות, התפשרנו על להחזיר את השיער לקדמותו ורק להשאיר את הפוני עם הפס האדום. ניחא. מה תגידו על זה? שתהיה שבת שלווה,

 

[יונה לבנה 1]

יעלוש

חיבוקים לקטנציק שמתחיל להתאושש. את האקס שלך הייתי תולה ,שנים בלי קשר ממשי עם הילדה פתאום מדבר על זכויות....ומבלי להתייעץ איתך עושה יד אחת עם הבת נגדך...בן ז...(סליחה )טוב נתפשר על דגנראט... בקשר לצבע ,אני חייבת להודות שאני ממתינה בקוצר רוח לקטנה שלי בת התשע שתבקש גם, שתיתן רמז לנשיות שלה כי בינתים היא רוצה רק חרבות וסכינים.

 

[אור של קרן]

תגידי תודה שזה "רק" צבע בשיער

היה יכול להיות פירסינג בלשון או איזה קעקוע או כל מיני דברים הרבה פחות הפיכים וזמניים מקצת צבע בשיער. ושלא ישתמע שאני לא מזועזע מן ההתנהגות של קאסך המוזר. אני מניח שהוא פשוט אכול רגשי אשמה על ההזנחה שלו אותה - אז הוא מפצה אותה עכשיו על ידי וויתור לכל משאלה ורצון שלה. ומן הסתם הוא גם קצת הגדיל ושיכלל את הרעיונות שלה. אבל לא מחייב שהיה רוע או כוונה רעה במה שהוא עשה. אולי.

 

[maof]

שבת שלום אנשים../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo48.gif

כל דבר והזמן שלו......גם זה יגיע הבן שלי הגדול כבר עבר את התקופה של היסחפות אחרי החברה בכיתה או איזה זמר בטלווזיה.... אבל הבת שלי אני מיסתכל היום ולכל פעם רואה דבר אחר ארבע עגילים באוזן פסים של אינדיאנים בשער

ובנוסף היא רצתה פירסינג בטבור........ למזלי אמא שלה היתנגדה בגלל שגם אני חושב שזה מיותר ובדרך כלל עם אני אומר לא !!! אז אמא שלה תגיד כן !! אבל במיקרה הזה היא לא היסכימה ........ לפני כשנה בערך ניפגשתי עם הבת שלי והלכנו לקניון היו שם בנות מאחד המושבים ועשו לכל מי שרצה קעקוע חינה גם הבת שלי ביקשה קעקוע של דולפין על הטבור..... ניסיתי להגיע להחלטה מהירה לפני שאני אומר לא !!!! היסתכלתי סביבי וראיתי הרבה אמאות צעירות עושות קעקוע לילדים שלהם מה גם שזה יורד במיקלחת אחרי שבוע עשרה ימים הסכמתי שהיא תעשה את הקעקוע שלפי דעתי יפה..

בסופו של עינין שהיא חזרה הביתה היא חטפה מכות מאמא שלה קיבלה עונש שבוע לא לצאת מהבית ..... לא להיפגש איתי ....ולא ללכת איתי לשום מקום....... ולגבי היא רצתה לגשת למשטרה ולהגיש תלונה שפגעתי בגוף של הבת שלי............... אז יש דברים שגם אני חושב שהם חריגים .......... אבל בסופו של דבר לא נוכל למנוע את הדברים לאורך זמן אולי היום אנחנו יכולים לעצור דבר מסוים אבל בעוד מיספר שנים הם יעשו את מה שהם רוצים ואנחנו לא נוכל לעשות כלום .....רק לומר להם שזה לא ניראה יפה... מעוף

 

[yaeli4]

שבת שלום ובוקר טוב לכולם

תודה על התגובות, כרגע היא חזרה בה מהצביעה החוזרת למה שהיה. החלטתי לעזוב את העניין. אני עייפה מהמחלה של הקטן שעדיין לא הסתיימה. יכול להיות שאתם צודקים וצריך להניח לדברים רק שאני לחוצה מזה מאוד וקשה לי להשלים עם זה שילדת הקסם שלי נוזלת לי מבין האצבעות, דעתנית, ערמומית, מניפולטיבית וחכמה מדי. והנה, גם הגענו לסחיטה הרגשית.... היא גם חסרת חמלה כלפי אמא שלה. חוצפנית, מדברת כמו אחת שיש לה רק זכויות בארמון ואין לה חובות כלל. בקיצור, הלב כואב. שלא לדבר על זה שהיא כמעט שלא מדברת עם בעלי מרוב שהיא מתעבת אותו בשנה האחרונה. בתחילת הדרך המשותפת, זה היה אידילייה. עכשיו, היא כנראה מקנאה על כך שלה אין אבא זמין ולילדים שלו, בעלי תמיד זמין וחוץ מזה, שחסרה לה דמות אב בחיי היומיום ואלוהים יודע איזה עוד סיבות פסיכולוגיות... מה עושים עם העייפות הנפשית הזו???????? תנו עצות, אני חייבת. אני נושאת את הסיפור של השינוי שעובר עליה, כבר כמעט שנה. מותשת לגמרי. תודה,

 

[yaeli4]

אה, ועוד משהו חמוד....

במיוחד בשבילכם.

 

[maof]

בוקר אור ....וגשום../images/Emo186.gif../images/Emo182.gif

ככל שתלחצי יותר לשנות את דעתה ותתנגדי יותר לעינין הדבר יגביר את החיכוחים ואת ההיתמרדות אולי לתת לדברים לזרום ופחות להילחם בהם שהבת שלי ביקשה ממני לעשות עגיל בטבור פשוט מאוד עניתי לה....שאני יודע שבגיל בוגר יותר אני לא יוכל להחליט ולומר לה מה לעשות..... אבל נכון לעכשיו התשובה היא לא !!!!!!! ובגדול אין וויכוח בנושא זכויות וחובות שיש בבית המשותף והיתחשבות באחרים הישתתפות המטלות הבית ....... לפי דעתי זה דבר שתלוי בך.......... אם בגיל צעיר מסברים לילד שאף אחד לא נימצא כאן כדי לשרת אותו אז שטיפת הכלים, סידור החדר, ועוד דברים קטנים יכולים להיות החלק שהוא צריך לבצע ולעשות !!!!!! אבל אם מוותרים פעם אחרי פעם כדי "שהמסכן" לא היתעיף או בגלל שאמא ממהרת אז מקבלים תוצאה הפוכה.... הילדים חושבים שחיבים להם ....משהו כמו מס" ילדים בכלל אם מגבילים ילד לדבר מסוים ...... אז לפי דעתי יש לבדוק אם אנחנו מסוגלים לעמוד.. במטלה או בבקשה שביקשנו מהילד מעוף

 

[יונה לבנה 1]

ככלל

לא זכור לי שאי פעם הצלחתי להשיג משהו ע"י לחץ,אולי בעצם השגתי את ההפך,וכמובן כעס,זעם,והרבה מרחק.

 

[yaeli4]

יונה, את צודקת, אבל...

אני כל כך מתוסכלת בכל מקרה. היא סיגלה לעצמה טון דיבור כל כך מתנשא וגועלי וכל פנייה שלה אליי היא כל כך נותנת חשק לענות לך חזרה באותו טון, שזה בלתי נסבל. כמו לופ כזה שלא נגמר. גם אם אני לא כועסת כלפי חוץ, אני כועסת מבפנים עד שאני מתפוצצת ומרגישה כל כך רע.

 

[עוד קרן אור]

יעלי

הבעיה שלנו עם הילדים שלנו, לדעתי, נובעת בין השאר מכך שאנחנו לא מסוגלים להפריד בין ההתנהגות הנורמלית של גיל ההתבגרות (שמתחיל מוקדם יותר ויותר בשנים האלו) לבין ההתנהגות שנובעת ממצבם המורכב או מאיזו בעיית אישיות נקודתית של כל אחד ואחת מהם. גם הילדים הגדולים שלי נעשו באיזשהו שלב ערמומיים ומניפולטיביים. זה כואב נורא. אבל אמרה לי פעם פסיכולוגית, שהפגיעות שהם פוגעים בי כאמא שלהם זה נורמלי ורגיל וזו הדרך שלהם לרכוש את העצמאות שלהם ממני. ושהתפקיד שלי, כאמא, הוא להכיל את כל זה - כדי לשמור על הביטחון שלהם, שאני אוהבת אותם ושומרת עליהם ומסוגלת לעמוד מול כל הבלגן שלהם. היא אמרה שאם אני נשברת מהם, אני גם נשברת להם - ושזה לא בריא בשבילם. כמובן שאני חשתי שזה לא הוגן - למה שאני אצטרך גם לסבול מהם וגם לתמוך במה שגורם לי לסבל? אבל מסתבר שככה זה. מה שקורה עם השיער, זה שהילדה שלך קבלה בונוס בלתי רגיל: גם עשתה את הפסים שרצתה, ושאת בחיים לא היית מסכימה להם, וגם זכתה לגרום לך לכעס ולצער. למה מה יש, רק את תגרמי לה לכעס ולצער (כך מתנהל בראש שלה, כן, לא שלי!)? אם תעזבי את זה עכשיו ולא תתיחסי לזה בכלל, יש סיכוי שהיא בעצמה תבקש באיזשהו שלב לחזור לשיער הרגיל. ובטח מאד יפה לה עם פוני... הבן שלי האנרכיסט בא אלי באיזשהו שלב וביקש לצבוע שיער לצהוב. אמרתי לו שאני לא אוהבת את זה, ואני לא אשלם על זה, אבל אני בעצמי צובעת שיער, אז אין לי פרצוף לאסור עליו - אלא אם זה אסור על-פי תקנון בית הספר, והסתבר שאכן כך. אבל הוא היה בן 14 ולא בן 10! (בסוף הוא צבע בחופש הגדול. קנה שפופרת צבע ואני עזרתי לו לצבוע... עד שזה עבר מעצמו ונמאס). לגבי הסיפור של מעוף על קעקוע החינה, תסלחו שאני אומרת באופן בוטה שזה היה פשוט טמטום מצד האמא של הילדה - קעקוע חינה יורד מעצמו עם הזמן. זה לא כמו פירסינג או קעקוע אמיתי. זה סתם נחמד (או לא, עניין של טעם). זה אפילו לא כמו פסים בשיער, שלוקח זמן רב עד שעוברים! זו סתם התנהגות רעה של האמא. להרביץ לילדה בגלל זה זה בלתי נסלח בעיני, ואם הייתה מנסה להגיש תלונה אמיתית במשטרה על זה, יתכן שהיו צוחקים ממנה (ואולי זה היה טוב). שבת שלום לכולם, ויעלי תהיי חזקה. עם כל כמה שזה אירוני, גם הילדה צריכה שתהיי חזקה מולה. לא לעמוד מולה במלחמה - אלא להיות מסוגלת להכיל את מה שהיא עושה לך. היא צריכה לדעת שיש לך כוח לתמוך בכל השטויות שלה. אלוהים, כמה שזה לא הוגן כלפינו כאמהות - אבל זה מה שהם צריכים. מחבקת אותך חזק חזק.

 

[yaeli4]

אוקיי, קרן, אני קראתי בשקיקה

את עצותייך ואנסה להפנים אותם. אני מרגישה מאוד כועסת מבפנים. אני חייבת לשחרר את הכעס הזה, חייב להרגיש שזה עובר ממול. שזה זמני ובכלל, שהיא תחזור לעצמה פעם. אני מקווה שהיא תחזור, כי אם לא, אז באמת אהיה שבורה לגמרי. גם אני כמוך חושבת שזה נורא להרביץ לילדה בגלל קעקוע חינה. זה מתכון בטוח לזה שהיא תחזיר לה ובגדול. (לא במכות, התכוונתי כמובן, אלא בהתנהגות מורדת יותר ויותר). תודה על המילים החמות,

 

[אור של קרן]

לשתוק? מה פתאום!

מה, אנחנו בור בלי תחתית? מישהו יכול להכיל ולהכיל עוד ועוד ולא להתפוצץ בסוף? אני חושב שאפשר ורצוי להביע את אי ההסכמה, את חוסר שביעות הרצון, את הכעס, וכו. זה לא אומר שצריך לאסור דברים ולמנוע מעשים ולהעניש. וחס וחלילה לא להכות! כך מעבירים את המסר ש "אני לא מסכים למה שעשית/אמרת, ואני גם לא מרשה - אבל מאחר וזה כבר נעשה אז שיהיה. אבל בבקשה לא לעשות דברים כאלה בעתיד" כמובן שזה לא מבטיח שאכן לא יחזרו דברים כאלה - אבל לפחות הצבנו גבול. ילדים חוצים גבולות וזה בסדר, זה תפקידם. ובכלל, בדרך כלל חציית הגבולות לא חודרת יותר מדי עמוק לשטחים האסורים. כך שאם מציבים את הגבול קצת לפני האזורים המסוכנים באמת - אז הילד מרגיש גיבור על שחצה את הגבול ומצד שני הוא נשאר באזורים לא יותר מדי בעייתיים. לעומת זאת, המסר שעובר אם פשוט שותקים ו"מכילים" את כל העניין הוא שזה ממש לא הפריע להורה ו/או שזה עדיין לא חוצה שום גבול. ולכן ההסתננויות הבאות תהיינה יותר ויותר עמוקות. וכך מגיעים למצבים ולהתנהגויות בעייתיות באמת. זו דעתי הבלתי מלומדת ובלתי נתמכת על פרויד וכל מיני ספרים, אבל היא מרגישה לי כל כך נכונה שאני פשוט יודע שככה זה.

 

[blonda3]

../images/Emo151.gifיעלי-שכחת שפורים מתקרב?../images/Emo152.gif

זה מה דעושים היום הילדים לכבוד חג הפורים-הם צובעים את השערות!!! א אין לך בכלל מה להתרגש. הבן שלי-צבע בשנה שעברה לצבע ג'נג'י. והשנה-הבנים בכיתה שלו התחילו כבר מתחילת השנה לצבוע ....כל חודש לצבע אחר-מבלונד, לשחור ....-בקיצור-מתרגלים לכל דבר. תאמיני לי. כל עוד-זה רק זה..... מה שיותר מרגיז-זאת התנהגות, צורת הדיבור, החוצפה וכו'. וואלה-פה? גם לי היה קשה. ככל שהם גדלים-זה עובר ומשתפר. אבל-לא לשתוק ולא לותר, וכן לכעוס, אפילו לצעוק כשצריך, כי להתפוצץ מבפנים-זה לא בריא. שמתם לב-ששתקתי המון זמן???? חחח

 

[blonda3]

אופס-שעושים,אז...(דעושים, א,)

והילד=בן 12 וחצי.....המתוק

 

[yaeli4]

זה ממש לא "רק זה", בלונדה../images/Emo123.gif

והיא לא "רק" צבעה את השערות וזה לא בגלל פורים. היא רוצה להיות שונה ומיוחדת ואני לא מבינה למה. היא שונה ומיוחדת גם ככה. היא מחוננת בהגדרה. עברה מבחני מחוננות. כותבת סיפורים ושירים ברמה של נערה בת 18-20, מציירת, מנגנת, ספורטאית מצטיינת ורבת כישורים בתחומים הומניים וריאליים. יש לה כושר ביטוי וחוש הומור בלתי רגיל, היא אהובה על המורים ועל חברות שלה, למרות שהיא לא סותמת את הפה ויש הרבה שמקנאות בה, אבל היא מצליחנית אמיתית. אז למה היא רוצה להתבלט עוד???????????????. ולמה היא ילדת חלום בבית ספר ובבית ממררת את חיינו?????? דיברתי עם המורה שלה אתמול בערב, היא אמרה לי שהיא ילדה מדהימה. אין ילדה כזו בכל בית ספר, ככה היא אמרה לי. אז למה בבית היא נלחמת כל הזמן? למה היא מוחצנת כל כך? למה היא חייבת להביע דעה על כל דבר, להתערב כשמבוגרים מדברים? לשאול אותי אם אני במחזור, כשנדמה לה שיש לי כאב בטן כי נשכבתי במיטה אחה"צ והחזקתי את הבטן? למה היא שואלת שאלות של נערה בת 20? למה היא מעייפת אותי כל כך?????????????????

 

[yaeli4]

אה, ועוד משהו....

אתמול היא הודיעה חגיגית שהיא לא הולכת לפסיכולוגית שהיא הלכה אליה פעמיים. היא אמרה שהיא לא צריכה שום טיפול ושאני היא זו שצריכה טיפול (מה שנכון, אבל לא משנה...

) וזהו. אמרה. שמה נקודה. הרימה כתף והלכה לדרכה. לך תתמודד עם זה...

 

[yaeli4]

ואחרון חביב...

לאחרונה היא פתחה חזית חדשה. להשוות ביני לבין אבא שלה. אבא מרשה, ואבא נותן, ואצל אבא אפשר, ואני אגור אצל אבא אם את תמשיכי להגיד לי ככה וככה, ולמה אבא קול ואת חננה, ולמה את יורמית ואבא בכלל לא? דיייייייייייייייייייי. איך יוצאים מזה???

 

[עוד קרן אור]

יעלי חמודה - כמה דברים. ../images/Emo39.gif

אני מתנצלת מראש אם ההודעה הזו תהיה מבולבלת ולא ברורה, אבל אשתדל. אני אחרי יום עבודה, עם הבונבוניירה הקטנה בבית (ככה המטפלת שלה קוראת לה והחלטתי חגיגית שכך אני אקרא לה בפורום הזה!), ולא ממש ישנתי בלילה... כשאחד האחים שלי היה בערך בן 8, ההורים שלי שאלו בייאוש מסוים את רופא המשפחה, למה הילד מתנהג כל כך יפה בבית הספר וכל כך רע בבית. הרופא ענה להם, שיגידו תודה - אם היה מתנהג יפה בבית ורע בבית הספר, הייתה סיבה לדאגה... ילדים מרשים לעצמם התנהגויות מסוימות בבית, מול ההורים, שהם לא מרשים לעצמם בשום מקום אחר. זה בא מן ההתחשבנות שלהם אתנו, מן הבטחון שלהם שאנחנו יכולים לעמוד בזה (אותה הכלה מפורסמת של הפסיכולוגית...), מן הצורך להילחם בנו כי אנחנו, כמו הר, נמצאים שם. מה שהילדה שלך עושה, לפחות חלקית, זה זה. במיוחד כיוון שאת אומרת שהיא בוגרת לגילה! השאלות של נערה בת 20 נועדות אולי בין השאר לכסות על המבוכה הטבעית שלה בנוגע להתפתחות הגוף וההתבגרות (" אם אני אגיד מחזור בקול רם אז לא ידעו שזה בעצם מביך ואפילו מפחיד אותי"). אם את תגיבי לזה בטבעיות ולא תתני לה לראות שזה מפריע לה, או לחילופין תגידי לה, "ילדונת, זה עניין פרטי שאני לא מעונינת לדבר אתך עליו" - בשני המקרים, ייתכן שתצליחי להפסיק אותה מזה. אבל זה צריך להיות ענייני ורגוע, לא ריב ומדון. מה עוד? ההשוואות עם אבא. מתוקה שלי, תוותרי מראש. הוא תמיד יהיה קול, תמיד יהיה עלא-כיפק, תמיד יהיה עדיף עליך - לפחות כשהיא מדברת איתך. יעלי, את ההורה הנמצא! ההורה הנמצא תמיד סופג יותר מההורה שאיננו. את זאת שהיא יכולה להעניש יום יום, שעה שעה. אבא שלה בא אחת לחודש וצריך לנצל כל רגע להנאות - מה גם, שהרבה מאד אבות (ואולי גם אמהות) שהילדים לא אצלם נוטים למלא את הביקורים בכל מיני בילויים, אכילה בחוץ וקניית מתנות כדי להשקיט את המצפון או לפצות את הילדים (וגם להכניס קצת לאקס). אז אבא תמיד תמיד יהיה יותר קול ממך. אל תתייחסי לזה בכלל. לגבי זה שהיא רוצה לגור אצל אבא, שטויות. תסלחי לי. היא בכלל לא רוצה לגור אצלו. היא רק רוצה שאת תחשבי שהיא רוצה ושאת תפחדי ותסבלי (מה יש, את לקחת לה את אבא שלה, למה שרק היא תסבול?). היא לא חושבת על זה שאם היא תגור אצל אבא, אז לא תהיה לה אמא... ואת העניין הזה אני חושבת שבאמת אין מנוס מלבלוע. אפשר להגיד, אם תלכי לגור אצל אבא אני אהיה מאד מאד עצובה ואני אתגעגע אליך נורא. מה שאי אפשר, זה להתחיל מלחמות בעניין הזה כי אז היא תהפוך את זה לפרינציפ. אני תמיד חששתי שהפרימדונה שלי תרצה ללכת לגור אצל אבא שלה, אבל זה לא קרה. בינתיים.

לא שהיא לא איימה עלי אלפי פעמים!! יאללה. אני חייבת לרוץ להביא את הדובוני מהמטפלת (זה הילד בן ה-5 מעתה והלאה), משאירה את הפרימדונה לשמור על בונבוניירה. איזה מזל שהיא פה. להתראות בינתיים ותהיי חזקה כמה שאת יכולה! נשיקות,

 

[yaeli4]

קרן, אולי תהיי הפסיכולוגית שלי?|נשי

את כותבת כל כך יפה וחכם וחלק שאי אפשר שלא להתרגש. כל מה שכתבת מתקבל על הדעת. אני חייבת להירגע מזה. חייבת. אני צריכה לקחת הכול בפרופורציות ומוטב שעה אחת קודם. ד"ש לדובוני ולבונבוניירה וגם לאור של קרן. נשיקות והמון תודה, ואת זוכרת שפעם אמרתי לך שהדפסתי הודעה שכתבת לי בפורום אחר?? ושמתי על לוח השעם מול המחשב שלי כדי שאראה אותה כל יום?? אז גם את זו אני אדפיס אבל אשמור במגירה כדי שהמכשפה'לה לא תקרא את העצות שלך לגביה.... את נשמה טהורה וזכה. אוהבת אותך נורא, ותמסרי לאור שהוא באמת זכה בקרן מדהימה ומיוחדת.

 

[עוד קרן אור]

מקבלת בשמחה את המנוי

תודה תודה. אני מאד שמחה שאני עוזרת. את כמובן מבינה שכאשר הדברים הדומים קורים אצלי בבית, אני הרבה פחות רהוטה ובוטחת... יעלי, שנה אחת אני ביליתי את בקר פורים בצרחות אימים (בחיי) על הפרימדונה, שהיא כן הולכת לבית הספר היום, ושאם היא לא הולכת על שתי הרגליים שלה, חי נפשי שאני אגרור אותה לשם, בועטת ובוכה. וכנראה שהייתי משכנעת. היא גם צרחה שהיא תלך לגור אצל אבא שלה ואני צרחתי בחזרה שבבקשה, אבל שהיא תראה תוך זמן מאד קצר שהיא סובלת שם יותר מאשתו המכשפה. ממש בוגר זה היה... ושאף אחד לא יבין לא נכון, אני לא גאה בזה (למעשה מתביישת עד עמקי נשמתי), אבל זה קרה. וזה קורה. ואיך היא הגיבה? "אה, את לא רוצה שאני אגור אצל אבא כדי שיהיה לי טוב, אלא כדי שיהיה לי רע!" היא לא מפספסת אף הזדמנות להכניס לי. בחיי. ומדובר בילדה נבונה, מוצלחת (אמנם לא מחוננת), תלמידה טובה ועם הרבה חברות, מאד יצירתית - ומאד, מאד מתוחכמת בלעשות לי רע. וגם לבעלי, שאיתו היא מנהלת מלחמת התשה כבר חודשים רבים. צרת רבים נחמת טפשים, אבל לפעמים גם זו נחמה. ומה לעשות שלפעמים אני מרגישה מה-זה טפשה מול הראי, כשאני חושבת על הדברים שהילדים שלי מביאים אותי לעשות ולהגיד! גם אני אוהבת אותך, יעלי. את יודעת.