שואה, צונאמי, גן עדן וגיהנום
באתי לבקר ולקרוא קצת, ומצאתי עצמי בעיצומה של הקלדה... אולי אתחיל דווקא מגן העדן והגהנום - אלה, אם הם קיימים, אינם שם אלא כאן... כאשר אנו חוזרים "הבייתה", לטעינת מצברים אל התור להתנדבות מחדש (רק דימוי... רק דימוי), אנחנו אחד, ונצחיים. רק כאשר קיימת התנסות, קיימת חוויה, יכולים להיות קיימים גן עדן וגיהנום, וחוויה מתחילה ומסתיימת כאשר אנו עוברים למימד הזמניות (מה שאנו קוראים "חיים" או "קיום" או "כאן ועכשיו"...). במימד הזמניות, לבחירות, להחלטות, ולתזמון יש חשיבות מכרעת. אסטה לרגע מנושאי הכותרת, ואביא דוגמה: מלחמת יום כיפור נחתה עלינו בהפתעה, ונותרנו חסרי אונים מולה. נכון? זהו, שלא. שלושה ימים לפני יום כיפור, שבת, 6 באוקטובר 1973, קיבל אבי טלפון מיחידת המילואים שלו: "איפה אתה ביום כיפור? טוב, תשאר ליד הטלפון". ושוב ביום חמישי, ושוב ביום שישי ב-12 בצהריים, עם תוספת להודעה - "אל תנתק טלפון, אל תצא מהביית". ביום שישי, 11 בלילה, שוב טלפון - "תכין את הציוד", וב- 4 בבוקר - "תצא החוצה בעוד חצי שעה, יאספו אותך". גדוד המילואים של אבי יש על הכלים, עם ציוד מלא, בשש בבוקר, על חופי הכינרת. הייתה החלטה להמתין עד שהצד השני ייתן את המכה הראשונה. בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות. סבתי עלתה לארץ ב- 1926. אביה קרע קריעה וישב שבעה. בשנת 1935 היא הביאה ארצה את כל משפחתה שם. אביה הגיע אחרון, כדי לא להשאר לבד... בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות. וגם בצונאמי - גם כשנראה הגל באופק, רוב האנשים הוציאו מצלמות והמתינו לצלם את התופעה, ולא לרוץ ישר למקום הכי גבוה... אגב, כל גובה הגל היה 10 מטרים, שזה פחות מביית בן 3 קומות. עצם זה שלא נכחדו חיות (כמעט, כנראה) נותן עוד רמז... בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות.
באתי לבקר ולקרוא קצת, ומצאתי עצמי בעיצומה של הקלדה... אולי אתחיל דווקא מגן העדן והגהנום - אלה, אם הם קיימים, אינם שם אלא כאן... כאשר אנו חוזרים "הבייתה", לטעינת מצברים אל התור להתנדבות מחדש (רק דימוי... רק דימוי), אנחנו אחד, ונצחיים. רק כאשר קיימת התנסות, קיימת חוויה, יכולים להיות קיימים גן עדן וגיהנום, וחוויה מתחילה ומסתיימת כאשר אנו עוברים למימד הזמניות (מה שאנו קוראים "חיים" או "קיום" או "כאן ועכשיו"...). במימד הזמניות, לבחירות, להחלטות, ולתזמון יש חשיבות מכרעת. אסטה לרגע מנושאי הכותרת, ואביא דוגמה: מלחמת יום כיפור נחתה עלינו בהפתעה, ונותרנו חסרי אונים מולה. נכון? זהו, שלא. שלושה ימים לפני יום כיפור, שבת, 6 באוקטובר 1973, קיבל אבי טלפון מיחידת המילואים שלו: "איפה אתה ביום כיפור? טוב, תשאר ליד הטלפון". ושוב ביום חמישי, ושוב ביום שישי ב-12 בצהריים, עם תוספת להודעה - "אל תנתק טלפון, אל תצא מהביית". ביום שישי, 11 בלילה, שוב טלפון - "תכין את הציוד", וב- 4 בבוקר - "תצא החוצה בעוד חצי שעה, יאספו אותך". גדוד המילואים של אבי יש על הכלים, עם ציוד מלא, בשש בבוקר, על חופי הכינרת. הייתה החלטה להמתין עד שהצד השני ייתן את המכה הראשונה. בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות. סבתי עלתה לארץ ב- 1926. אביה קרע קריעה וישב שבעה. בשנת 1935 היא הביאה ארצה את כל משפחתה שם. אביה הגיע אחרון, כדי לא להשאר לבד... בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות. וגם בצונאמי - גם כשנראה הגל באופק, רוב האנשים הוציאו מצלמות והמתינו לצלם את התופעה, ולא לרוץ ישר למקום הכי גבוה... אגב, כל גובה הגל היה 10 מטרים, שזה פחות מביית בן 3 קומות. עצם זה שלא נכחדו חיות (כמעט, כנראה) נותן עוד רמז... בחירה, החלטה, עיתוי, תוצאות והשלכות.
