sweet virginia
New member
שוב אני צצה כאן
כרגיל, כותבת לעיתים רחוקות. למען האמת מאז שאני בטיפול אז הצורך לכתוב פחות קיים אבל מידי פעם הוא שב ועולה.
הרקע לא רלוונטי. לקחתי כדורים לתקופה של כמה חודשים ועכשיו החלטתי לרדת מהם- בשיתוף עם הרופאה, כמובן, לא על דעת עצמי. הכדורים עזרו למתן קצת את הדיכאון (כן חשוב לי לציין שאני דיסתמית, זה לא דיכאון מג'ורי), אבל אחרי כמה זמן הרגשתי שאני חוזרת לתחושות של הדיכאון והיה עוד משהו שקשור לעבודה זמנית שבגללו החלטתי להפסיק לקחת, לפחות לתקופה מסוימת.
בכל אופן- בימים האחרונים אני מרגישה שהמצב נהיה יותר גרוע. כבר אין לי טיפת מצברוח ורוב הזמן מתחשק לי לבכות. ולהתבודד כמובן. לא בא לי לדבר עם אנשים ובטח שלא לראות אותם.
חוץ מזה אני לומדת, מתחילה שבוע הבא שנה שנייה בתואר שני, אחרי ששנה ראשונה התחילה בסדר אבל המשיכה פחות טוב על רקע הדיכאון. אני אמורה להגיש סמינריון. קיבלתי עליו כבר הארכה והצלחתי לכתוב ממש מעט בחודש האחרון, אבל מאז אני לא מצליחה להמשיך. והיום בעקבות הדיכאון, אני רק חושבת לעצמי שאולי זה גדול עלי (מחשבה שהיתה קיימת כל הזמן אבל ניסיתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת). בא לי לעזוב את הלימודים ולעשות דברים שלא ידרשו ממני שום התמודדות, שזה למעשה כלום. לשבת בבית כל היום.
איזו טעות שהלכתי ללמוד בכלל.
זהו לבינתיים. נראה אם יהיה לי כוח לכתוב שוב. כאמור, רוב הזמן אין לי כוח לכלום.
אגב- מישהו ניסה אולי טיפול של כדורים טבעיים למיניהם? אמרו לי על ההיפריקום למשל.
כרגיל, כותבת לעיתים רחוקות. למען האמת מאז שאני בטיפול אז הצורך לכתוב פחות קיים אבל מידי פעם הוא שב ועולה.
הרקע לא רלוונטי. לקחתי כדורים לתקופה של כמה חודשים ועכשיו החלטתי לרדת מהם- בשיתוף עם הרופאה, כמובן, לא על דעת עצמי. הכדורים עזרו למתן קצת את הדיכאון (כן חשוב לי לציין שאני דיסתמית, זה לא דיכאון מג'ורי), אבל אחרי כמה זמן הרגשתי שאני חוזרת לתחושות של הדיכאון והיה עוד משהו שקשור לעבודה זמנית שבגללו החלטתי להפסיק לקחת, לפחות לתקופה מסוימת.
בכל אופן- בימים האחרונים אני מרגישה שהמצב נהיה יותר גרוע. כבר אין לי טיפת מצברוח ורוב הזמן מתחשק לי לבכות. ולהתבודד כמובן. לא בא לי לדבר עם אנשים ובטח שלא לראות אותם.
חוץ מזה אני לומדת, מתחילה שבוע הבא שנה שנייה בתואר שני, אחרי ששנה ראשונה התחילה בסדר אבל המשיכה פחות טוב על רקע הדיכאון. אני אמורה להגיש סמינריון. קיבלתי עליו כבר הארכה והצלחתי לכתוב ממש מעט בחודש האחרון, אבל מאז אני לא מצליחה להמשיך. והיום בעקבות הדיכאון, אני רק חושבת לעצמי שאולי זה גדול עלי (מחשבה שהיתה קיימת כל הזמן אבל ניסיתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת). בא לי לעזוב את הלימודים ולעשות דברים שלא ידרשו ממני שום התמודדות, שזה למעשה כלום. לשבת בבית כל היום.
איזו טעות שהלכתי ללמוד בכלל.
זהו לבינתיים. נראה אם יהיה לי כוח לכתוב שוב. כאמור, רוב הזמן אין לי כוח לכלום.
אגב- מישהו ניסה אולי טיפול של כדורים טבעיים למיניהם? אמרו לי על ההיפריקום למשל.