שוב טרוניות על כתיבה יבשה במאמרים אקדמיים

[קוף מקליד]

שוב טרוניות על כתיבה יבשה במאמרים אקדמיים

התחלתי לכתוב מאמר בסגנון טיפה פחות יבש ממה שמקובל בתחום שלי במדעי החברה - אם כי יש לומר שנכתבים אצלנו גם מאמרים יפים וקולחים שכיף לקרוא ויש בהם אנקדוטות, נימה אישית ובאופן כללי סגנון נגיש יחסית.
כדי להיכנס בזריזות לכתב עת, המנחים שלי מתעקשים על מבנה מסורתי של הקדמה, סקירת ספרות וכן הלאה, ומציעים לוותר על מה שהופך את המאמר לפשוט ובהיר בעיני. העומס הזה של הפניות וסקירות ספרות שובר את רוחי. אני יודעת שככה זה באקדמיה ובאופן כללי נוטה לקבל את העצות של המנחים שלי, אבל איך מוצאים את שביל הזהב? את המאמר האחרון שכתבתי בהנחייתם אני כבר לא אוהבת כי הוא יבש ומקצועי מדי.
תודה

 

[BoringNikName]

יש אופק לשינוי

בתחום שלי במדעי החברה חל שינוי הדרגתי בזמן האחרון, כמובן שהוא עוד לא השתרש בכתבי העת הבכירים- המבנה אמנם נשאר זהה מבוא סקירה תוכן דיון סיכום, אך יש מגמה לתמצת את הסקירה והתיאוריה למינימום האפשרי ולהתמקד במחקר והחדשות.
&nbsp
מקווה שיתפתחו עוד..

 

[קוף מקליד]

הלוואי!

כמו שאור כתב כאן לא פעם, יש משהו במערכת שפוגע ביצירתיות, במקוריות ובחדשנות. גם יש תחושה שהרבה אקדמאים לא מתפנים לקרוא ספרות יפה וסגנון הכתיבה בהתאם. נכון, כתיבה אקדמית היא ז'אנר בפני עצמו ורבים מהכותבים אינם כותבים בשפת האם שלהם אלא באנגלית. ובכל זאת, הלוואי שהיתה לי אפשרות להתבטא באופן קצת יותר יצירתי כשאני כותבת על הדברים שכל כך העסיקו אותי בשנתיים וחצי האחרונות.

 

[corrigenda]

אני דווקא אלרגי לכתיבה אישית / אנקדוטלית במאמרים

זה תמיד נראה לי כהתחנחנות של הכותב, דרך להציב את עצמו במרכז במקום את המחקר. רוצה להיות במרכז? לך תכתוב פרוזה או טור בעיתון.
אולי המנחים שלך מודעים לזה שיש אנשים כמוני ורוצים להגן עליך מתפיסה שלילית של המאמר שלך רק בגלל הסגנון? אולי שביל הזהב הוא למצוא דרך לכתוב בצורה רהוטה (ומסכים שכאן יש ערך לקריאה של ספרות לא מחקרית) בלי להפוך את המאמר לכזה שהנרטיב שלו סובב סביב הכותב?
וכדי להבהיר - אין לי שום דבר נגדך, הכל ברוח טובה! כולנו באותה סירה ומתמודדים עם אותן סוגיות.

 

[קוף מקליד]

תודה, זה מועיל! אם נתקלתם במאמר יפה אולי תשתפו?

הטקסט שלי דווקא הציב את משתתפי המחקר במרכז - האנקדוטות הן סיפורים מחיי הנחקרים שמציבים את המחקר בהקשר החברתי שבו הוא נעשה יותר מציטוט פה ושם.
&nbsp
אגב, נתקלתי גם בדוגמאות טובות לטקסטים שבהם הכותב הוא הדמות המרכזית, אבל זה לא המקרה במאמר שלי, שבו לא השתמשתי כמעט בכלל בגוף ראשון - רק באיזו פסקה בפרק המתודולוגי שבו אני מתארת מה *אני* עשיתי.
&nbsp
יהיה מעניין לקרוא מאמרים שלדעתכם כתובים היטב. אחפש כמה כשיהיה לי פנאי ונראה אם יתפתח דיון סביב זה. אגב, דוגמה למאמר כזה ניתנה לי פעם כאן בפורום בהקשר אחר: המאמר של קירן הילי Fuck Nuance, שלדעתי מצטיין לא רק בבהירות הטיעון אלא גם בסגנון כתיבה בהיר, נגיש, חד ומשעשע. https://kieranhealy.org/files/papers/fuck-nuance.pdf
&nbsp