שוויון בין אחים

[יעלעל]

שוויון בין אחים

נושא שוויון בין אחים עלה כאן תוך כיד דיונים שונים והפעם מעלה אותו כנושא בפני עצמו.
האם ערך השוויון הוא מעל הכל, דואגים שכל אחד מהילדים יקבל אותו הדבר או שמתחשבים בהכנסות של הילדים ובני/ות זוגם?
האם כשאתם נותנים משהו לאחד מהילדים כי הוא צריך, אתם דואגים ישר לתת לשאר הילדים משהו דומה או באותו הסכום כדי לא להפלות או שנותנים בהזדמנות אחרת משהו לאחרים?
וזה נכון גם כלכלית וגם למשל בסיוע אחר, אם שומרים לילד אחד על הילדים, באופן קבוע או חד פעמי (הזוג יוצא לחופשה בחו"ל נניח), האם דואגים לשמור גם על ילדי האחרים? (מה שעלול להשאיר אתכם בלי ימים פנויים

)
כמה נכון לתת שווה בשווה או עדיף לפי נחיצות?
האם מי שצועק יותר חזק מקבל יותר? האם מי שמשחק אותה מסכן?

 

[יעל י]

לא שווה בשווה בעיקר...

בגלל הצרכים (אצלי גם יש הפרשים גדולים בין הילדים בגיל) אבל משתדלת מאד כאשר קונה משהו לאחד לקנות גם לאחים כולל הבוגר שעובד ומרוויח למחייתו.

 

[אחותו של שקספיר]

בדיוק

שאלה שאנחנו מתחבטים בה מאד לאחרונה.

עד כה- נתנו לכל ילד על פי הצרכים שלו

התוצאה- שהיותר מתאמץ-מקבל פחות, אז לא "פייר"

אבל מצד שני- אולי לא פייר בנקודת הזמן הנוכחית, ובמהלך החיים הדברים יתאזנו?

אבא שלי נהג לתת עם פנקס פתוח ורשם כמה נתן לכל אחד- ובסופו של דבר היה אמור להתקזז במותו מהירושה.

לא אהבתי את הגישה ואת הפנקסנות הזו ,אבל בדיעבד אולי זו הייתה דרכו להתמודד עם צרכים שונים ונתינה לא שווה.

בחרתי כל החיים ללכת לפי הצרכים שלהם- בלי לנהל חשבונות

כיום (בדיוק הייתה השיחה ביננו אמש בנושא) לא בטוחה כל כך שאני הוגנת.

אשמח לקרוא החלטות הוריות ואת הדילמות.

 

[אמא של דפנה]

ממש לא שווה בשווה אלא לפי הצריכה

מי שצריך מקבל ומי שלא לא. אבל מי שלא צריך יקבל צ'ופרון ממתק שידע כי חשבו עליו למרות שבאותו הרגע לא נקנה עבורו דבר כי אינו צריך.

ורק לדוגמא היום קניתי נעלי בית לחיילת ולאף אחד אחר חוץ ממנה לא קיבל דבר גם לא ממתקים.

מה שכן אני דואגת לתת את הדברים שרק הילד שלו זה מיועד נמצא באותו החדר.
כך אף אחד לא מרגיש מסכן ומקופח. אני מקווה.

 

[מטילדה11]

אני עוד לא שם

אבל נראה לי שכל ילד צריך לקבל לפני מה שצריך ומשתנה מתקופה לתקופה.

 

[יעלעל]

התלבטות

אנחנו גם מתלבטים בעניין. גם בגלל ההסטוריה המשפחתית של שנינו וגם בגלל הפערים באופי ובצרכים.

אתייחס דווקא למשפחת המוצא. אנחנו שלושה. אני הבכורה, אחי שצעיר ממני גרוש עם ילדים והגרושה לא מאפשרת לו להתפרס בכלל אז די חי מהיד לפה והשלישי מתפרנס בכבוד++. ההורים שלי לא יכולים ולדעתי גם לא צריכים לתת שווה בשווה, בעיקר לא בין שני אחי שאחד בקושי חי והשני חי ממש בסדר. יחד עם זאת, יש משהו לא הוגן בזה שהגרוש מקבל יותר כי סה"כ שניהם בנים של אותם הורים (אין התמרמרות של אף אחד מאיתנו, זה סתם הרהורים שלי כשאני חושבת גם על ילדי שלי). לפעמים אנחנו צוחקים עליו שזה בסדר שהוא מקבל, נוריד לו את זה מהירושה אבל זה ממש לא מצחיק.
אצל ילדי, יש לי התלבטות גם בגלל האופי שלהם וגם בגלל צרכים, עוד לא הגעתי לעניין של לשמור להם על הילדים אבל כן לדברים שהם צריכים. למשל, בסופ"ש הש"שינית קנתה נעלים. שני זוגות לקראת החורף. היא לא ביקשה שני זוגות, ביקשה זוג אחד. התלבטה בין שני הזוגות והחלטנו לתת לה את שניהם. זה אומר שאני צריכה לקנות נעלים גם לשאר הילדים? הם מקבלים כשהם צריכים. אם כי תינוקת הבית ישר החליטה ש"בא לה גם זוג נעלים מסויים". ואני - "בא לי" עושה לי פריחה. ישר גורם לי לא לרצות לתת לה כלום. כשאני כנה עם עצמי אני גם מודעת לכך שבגלל שיש לש"שנית סכרת נעורים, אני נוטה לתת לה יותר או יותר בקלות. בעיקר כשהיא צריכה אבל לפעמים אני מצ'פרת אותה כי ככה מתאים לי.
הבכור, סטודנט. עובד בקיץ מאוד מאוד קשה. השנה גם מתרגל. (הוא גם מתנדב בפרוייקט של סטודנטים). ביקש לעבור למעונות יותר טובים והיה אמור לשלם עליהם. החלטנו שאנחנו נסייע בהפרש התשלום. והוא בהחלט היה מופתע מזה. זה אומר שאת הסכום הזה צריכים לתת גם לאחרים? עכשיו או כשהם ילמדו? ומי מבטיח לי שיהיה לי לתת להם אז? אז לשמור להם מעכשיו בצד את אותם הסכומים? ואם יצטרכו יותר?
אני חושבת שדווקא זה שלא דורשים ממני גורם לי לרצות לתת (מקווה שהם לא קוראים כאן, טקטיקה טובה בשבילם).
בקיצור, זאת התלבטות לא פשוטה.

 

[אמא של דפנה]

אם יהיה לך לתת יופי ואם לא

זה שנתת לאחד סכום ללימודים לא אומר שאת יכולה לתת לשני.

אנחנו בדיוק מהסיבה הזו פתחנו לכל ילדה ביום שנולדה חשבון ללימודים גבוהים.
בבדיקה לפני שנה הסתבר שילדה אחת בכלל לא תלמד (יש לה קשיים משלה והסכום ינוצל למשהו אחר עבורה)

לבכורה זה יספיק לשנתיים וחצי לתואר ראשון ואת ההמשך תשלים סבתא.

לשלישית אנחנו מקווים שכן נצליח לחסוך ל-4 שנים ואת המגורים שלושתן עושות אצלנו בבית. למזלי אז זה חוסך קצת הוצאות.


אבל אם את רוצה לתת לכל השלושה את אותו סיוע ללימודים אז כן הייתי שמה בצד כל חודש משהו לכל ילד עבור זה וככה לאט לאט תחסכי לימים הקשים שלהם בלימודים.

מקווה שקצת עזרתי.

 

[dify]

לתת אותו דבר

לדעתי יש לזה חשיבות מהותית במערכת היחסים בין האחים בעתיד. אף אחד לא רוצה להרגיש המופלה.. והרבה מאד משפחות מתפרקות בשלב הצוואה, כשמרגישים שהחלוקה לא היתה הוגנת (לפעמים החלוקה בצוואה הוגנת, אבל מי שכל החיים ויתר והתפשר חשב שהגיע לו פה לקבל יותר וכך הלאה).

אני לא חושבת שאת החלק השווה צריך לתת באותו רגע. נניח אם הגדול מקבל עכשיו עזרה במימון מגורים, לא צריך לתת כרגע לקטנה את הסכום הזה, אלא כשהיא תגיע לגיל ולשלב הזה, גם היא תקבל אותו היקף של עזרה במימון מגורים.

אני חושבת שלתת באופן דיפרנציאלי מעניש את מי שמתאמץ. זה נראה לי מאד לא הגיוני ולא הוגן וגם מסר לא נכון לחיים.
אני חושבת שאם כל הילדים באותו שלב בחיים, אז מציעים לכולם אותו דבר, ולהשאיר למי שרוצה את הזכות לוותר על העזרה או לקבל אותה פעם אחרת אם וכאשר יזדקק אבל לא לתת באופן מפלה, כזה שגורם למתחים מתחת לפני השטח ולתחושות לא נעימות שלא מדוברות אבל כן פוגעות ביחסים.

וזה פוגע, כמעט בכל משפחה יש את הסיפורים על הדודה שקיבלה/לקחה יותר וכמה זה לא בסדר.. אנחנו כל כך רוצים לדאוג לעתיד של ילדינו ולשמור על הקירבה בינהם, לדעתי בתחום שכל כך משפיע על איכות החיים שלנו ביומיום כמו כסף, זה קריטי לשמור על שיוויון ולתת באותה מידה.

 

[קליספרה]

אני לא יודעת אם זה נכון, נדמה לי שזה עניין

תרבותי/חברתי.

יש מצבים שילד אחד מסודר והשני לא והאמצעים שבידי ההורים מאוד מוגבלים - אז למה לא לעזור רק לו ? דוגמאות:

אנחנו חיים בדירה נוחה ומרוווחת שההורים של בעלי קנו לו. היא עונה כמעט על כל צרכינו הנוכחיים.
אחי לעומת זאת גר בתחילת חייו בדירות שכורות, לכן לאחר שרעייתו והוא עבדו קשה וחסכו סכום יפה של כסף בעצמם, הוריה והורי סייעו להם לקנות את הדירה הראשונה שלהם.
לרגע אני לא חושבת שמגיע לי חלק גדול יותר ב-"ירושה" .הוא היה זקוק לעזרה שאני לא הייתי זקוקה לה , הוא קיבל אותה - זה הכל.

כנראה עניין של חינוך, כי דוד שלי חי בדירה שהיתה רשומה בחצייה על שמה של אמא שלי. לפני כמה שנים היא חתמה לו וויתור על זכויותיה בלי להניד עפעף ואף אחד מאיתנו לא הופתע מההחלטה הזאת היא נראתה לנו טבעית לגמרי.

 

[יעלעל]

נראה לי הגיוני

מה שכתבת. כי באמת אם ילד אחד הסתדר טוב והשני לא, למה לא לעזור למי שלא מסודר.
מצד שני, אני יודעת שיש ילדים שבהחלט "נעלבים" ואני מכירה כמה וכמה משפחות בהן לא מדברים בגלל ענייני ירושה או ענייני "הוא קיבל יותר" וזה חבל. בקיצור - המסקנה היא לחתן את כולם עם עשירים וזהו.
וברצינות, ברור שזה עניין של חינוך אבל יש גם מעבר. יש תחושות עמוקות, יש עניינים שלא תמיד הם גלויים אבל קיימים.

 

[iris mom of two]

צודקת

אני חושבת שאצלנו יש את זה.

לא משנה כמה ומה אני אתן לבת היא תקנא בבן. הקטע, שהיא יודעת מעצמה שאין לה סיבה, והיא לא אומרת כלום, זו רק הרגשה שלי. ולכן אני חושבת שבמקרים כאלו זה לא ממש משנה, ולכן עדיף לתת על פי צורך.

לא תמיד, אבל בדרך כלל זה יוצא פחות או יותר שווה. יש מקרים שלא, אבל בדרך כלל זה בגלל איזושהי בעיה.

 

[קליספרה]

אני חושבת שאם הילדים באים עם מטען

כל דבר שהוא לא שיוויוני יתפרש ככה.
אני יודעת שיש לי חברות שמסתובבות כל החיים עם תחושה של הכבשה השחורה או הבת הפחות אהובה על הוריהם ועל פניו נראה שדי בצדק וממש בלי סיבה כי איכשהו הילד הפחות אהוב הוא גם זה שנדבק להורים וסועד אותם אולי מתוך רצון לקבל הכרה - אין לי מושג.

אני אמינה שכאשר יש תחושה כזאת הכל כל כך טעון - שכל התנהגות שאפילו מצטיירת כמפלה תביא לתחושות קשות ובוודאי ירושה - אבל כאשר הילדים באים נתוך תחושה שהם חיים בבית שאוהב אותם ומשקיע בהם אין סיבה שיתפתח כל האיכס הזה.

מה אגיד לכם, אחד הפעמים היחידות שלהיות הורים לילד/ה יחידים זה יתרון

 

[בואו עננים]

אני בעד שוויון - ברמת הסביר כמובן

לא מדברת על סכומים קטנים, או על תקופות בהן אחד עדיין קטין/חייל,
אלא על הדברים המשמעותיים- עזרה בשכר לימוד, בדירה וכו'.

יפריע לי (ברמת העיקרון כי עדיין לא נתקלתי בעניין-מקוה שלא אתקל) , שהילד שעובד ומתאמץ ומשקיע- יקבל פחות מזה שאוהב את החיים היפים ולא חוסך לעתיד

הורי גם דגלו בפנקסנות- וזה מתאים והתאים הן לי והן לאחותי- האחת ביקשה משהו, גם השניה קיבלה.

אני יודעת ממשפחת בן הזוג שלי, שהמצב אינו כזה- ואחד הבנים (הקטן אלא מה), מגיע לאימו (90-) "אמא אני צריך כסף ל...." והיא פותחת את הארנק, והאחרים שאינם מבקשים- לא מקבלים, היא גם נהגה לעשות ביבי סיטנג לאחת הבנות ולאחרים לא (תנחשו למי לא?), אני לא שוכחת לה את זה....
ממש לא נראה לי הוגן.

הבעיה היא כמובן להגיד "לא" למי שמבקש-כי לא תמיד ניתן ליישם את הפתרון של לתת לכולם מה שהאחד ביקש-

 

[אחותו של שקספיר]

כולם (אני חושבת) בעד שיווין בעיקרון

הבעיה
שלעיתים, כמו שיעל יעל הציגה זאת (מהחיים )

יש לא מעט התלבטויות

יש צרכים שונים של ילדים שונים.

יש ילד שזקוק יותר (סתם כי התחתן עם נערה מבית עני) וילד שזקוק פחות (כי התחתן עם בת יחידה ומשפחה שופעת ממון)

ילד שמעוניין לפתוח עסק עצמאי וילד אחר שהולך צעד אחרי צעד כפקיד בנק ולא לוקח סיכונים.

אחד יותר תלותי באופיו, האחר עצמאי מלידה, וכן הלאה.


אני לא יודעת לדבר על נכדים-כי אצלי זה עדיין בתאוריה

ואני לא יודעת להתייחס לשלבים בחיים שטרם הגעתי אליהם ,)
אני לא יודעת אם אוהב את כל הנכדים במידה זהה (נניח שכן)

האם כל ההורים של הנכדים (להלן ילדיי) יתגוררו באותו מרחק גיאוגרפי ממני? (סביר להניח שלא)

האם זה שקרוב יותר פיזית יעזר יותר ?

בקיצור- שיוון ברמת העיקרון זה נהדר
בחיים -פחות מצליח לי

 

[נושיתי האחת]

בינתיים אנחנו מנסים גם לפי צרכים וגם

לשמור על שיוויון מסוים.לפעמים אנחנו נותנים סכום מסוים לשלושתם ואומרים להם להשתמש בו לצרכיהם.לא מזמן נתנו סכום מסוים שהכרזנו עליו שהוא לטובת הלימודים. אז בת אחת נעזרה בו לשכר דירה ואחרת קנתה בו מחשב נייד למשל.

 

[רזאי]

שיוויון לא יכול להיות מוחלט.

אי אפשר להתחשבן כל הזמן על מתנות קטנות ובייביסיטר אקראי. רק כשמדובר במתנות גדולות וסיוע משמעותי, צריך לשמור על איזון.
אם נותנים לילד סכום גדול לקנית דירה, אי אפשר להגיד לילד השני שלו לא עוזרים כי נגמר הכסף...

 

[יעלעל]

אי אפשר?

מי אמר? אצל האיש שלי, לשני הגדולים עזרו מאוד כשהם נישאו, לנו ולצעירה לא. למה? כי היה פחות.
ומה עם הילד השני קונה דירה כשהוא כבר מבוסס כלכלית? או אפילו נניח מתחתן "עם כסף", גם אז צריך לתת שווה?

ודווקא ילדים צעירים מתחשבנים מאוד על מתנות קטנות.... גם על גודל השניצל שקיבלו בצלחת

 

[dify]

ואיך אתם מרגישים עם זה?

לכל דבר אפשר למצוא פתרון.
אני מכירה משפחה שעזרו לגדול לקנות דירה, תוך שהוא מתחייב שביום שהאח הבא יצטרך, הוא יעביר לאח סכום דומה (כלומר עליו לקחת מראש בחשבון את זה שיתכן שתוך כמה שנים הוא יצטרך להגדיל את המשכנתא).

אני מכירה משפחה אחרת שקנו דירה להשקעה, האח הגדול גר בדירה הזו, ומשלם כל חודש סכום ששווה למחצית שכר הדירה המקובל באיזור לאח הקטן- כך שהאח הקטן לא יוצא מופסד.

ועוד כהנה וכהנה פתרונות, מי שרוצה, מוצא דרך לעזור לכולם באופן שווה. הכל שאלה של רצון אמיתי.

 

[יעלעל]

לדעתי אין לכל דבר פתרון

יש דברים שאינם פתירים.
יש מצבים בהם אחד האחים, בגלל סיבות שונות, ממש ממש זקוק לכסף. שאר האחים מסתדרים. אז האם לא לעזור לזה שזקוק כי האחרים מסודרים ואין אפשרות לתת לכולם? מה זה אומר על משפחתיות וסיוע למי שזקוק?

 

[talitush]

על הדברים הגדולים חייב להיות שוויון

עזרה ברכישת דירה, מימון לימודים וכו'.

למרות שגם זה לא תמיד יוצא בדיוק, אבל הרי אי אפשר להתחשבן כל החיים. אחד למשל לומד 3 שנים ואחר לומד 4.5 שנים, אז ....

בכל שאר הדברים - לדעתי עפ"י הצורך. זה משתנה עם השנים והצרכים.
אני גם חושבת שלא נכון לנהל פנקסנות על כל סכום ועל כל קניה. הילדים צריכים להבין שכל אחד מקבל עפ"י צרכיו. וזה גם בסדר גמור לצ'פר פעם את זה ופעם את האחר. רק כמובן לא ליצור אי-סימטריה גסה במשוואה. זה יגרום לקנאה ויחסים עכורים בין הילדים.

ואחרי כל מה שכתבתי, אני חושבת שבראש וראשונה ההורים צריכים להפעיל שיקול דעת הגיוני. וגם לשתף בשיקוליהם את הילדים.
אם למשל יש ילד שזקוק ליותר עזרה כי הוא מתקשה בכל מיני תחומים - על כולם להבין שיש לעזור לו יותר. יחד עם זאת, לא מגיע פרס לעצלנים או נצלנים.
במשך השנים נכנסים גם שיקולים נוספים - בני זוג, המשפחה של בני הזוג, האם קיבלו עזרה מהצד השני או לא ועוד המון משתנים.
לכן, ההורים צריכים לשקול כל דבר לגופו ולפעול לפי זה, כשהקו המנחה הוא כמובן שווה בשווה.