שוויון בין אחים

[פרח הכי יפה]

השאלה

מדוע אח הזה הגיע למצב כזה שיש לו קשיים כלכליים, מכירה משפחות שיש אח שלא עובד, לא מוצא את עצמו ואחרים ממנים אותו 0 הורים, אחים ועוד ), ממש לא מקובל.

 

[רזאי]

אם קרה משהו,

שגרם לזה שפתאום אין כסף, אז אין ברירה והילד "המקופח" יכול להבין את המצב. אם מראש ההורים לא חישבו חלוקת משאבים שווה, זה יכול ליצור כעסים.
בעניין ילד שיש לו, זה תלוי באיזה סדר גודל של סכומים מדובר. אני מכירה (מאוד מקרוב) הורים שכתבו צוואה שבה הם מורישים את כל הרכוש לבת אחת. היא גרושה וחסרת ביטחון כלכלי, כך שאפשר להבין למה הם עשו את זה. הבת בגדולה מבוססת מאוד. יש להם מספיק כסף כדי לקנות לכל אחד מילדיהם בית, ועדיין לא יחסר להם. להם לא היה אכפת לא לקבל מהירושה. הבת השניה במצב כלכלי סביר בהחלט. אבל הם חיתנו שני ילדים ובהחלט הרגישו לחוצים.היא לא אומרת כלום, אבל אפשר לראות את הכעסים על בעלה. יש לו פחות פוקרפייס.
לעומת זאת אני מכירה משפחה אחרת. ההורים נתנו לכולם סכומים דומים. כשאחד הילדים היה זקוק לסיוע משמעותי, הם כתבו את הסכום שנתנו כך שירד מהצוואה. אולי זה נראה ומרגיש כמו חשבונאות, אבל עזר מאוד ליחסים הטובים בין האחים.
בעניין גודל השניצלים- קטונתי. הפרשי הגילאים בין הילדים שלי גדולים. הם לא אכלו מנות דומות בגודלן בילדותם. היום כל אחד מהם יעמיס ערמת שניצלים על הצלחת, כך ששוב אין לי בעיה כזאת.

 

[BrightEye]

במקרה כזה לדעתי חשוב לדבר

ולא להשאיר את זה כך ש"הילדים יבינו".
תלוי בכמה אמצעים כלכליים שיש להורים, אם יש בלי הגבלה, אז אין בעיה שלא להתחשבן.

 

[אדמiנית]

שוויון בין אחים

כשהם היו קטנים, נתתי לכל אחד עפ"י צרכיו.
אם קניתי דבר לאחד לא רצתי מיד "לפצות" את השניים האחרים כדי שלא ירגישו מקופחים.
מכירה אנשים למשל שכשהיה לילד אחד יום הולדת, הוא היה מקבל מתנה, ולאחים היו קונים משהו קטן גם, כדי שלא ירגישו מקופחים - אצלי זה לא היה.

טיול בר מצווה למשל, כל אחד קיבל בזמנו,
כל אחד עשה טיול לאן שבחר ורצה, ואני לא חושבת שהם בכלל חשבו על כמה הטיול שלהם עלה לעומת טיול של אחיהם.

גם כיום,
אצל אחד בחדר התקלקלה טלויזיה וקנינו חדשה. לא חשתי שצריך "לפצות" את השני ולקנות לו משהו באותו סכום.
מי שצריך מקבל בזמנו.

אבל,
כמו שאמרו כאן לפני,
בדברים הגדולים - עזרה בלימודים, עזרה בחתונה וקניית דירה,
לא חושבת שזה הוגן לתת לאחד ולאחר לא, או משמעותית פחות.
גם אם אחד יתחתן "עם כסף" והשני לא,
אני יודעת מה המשאבים הכלכליים שלי, ואם אתן סכום משמעותי לאחד, אתכונן לתת את אותם סכומים לאחרים.
בעניין בייביסיטר לנכדים - עדיין אין לי,
אבל אני משערת שאם אסכים לטפל בקביעות בילדים של אחד, אסכים גם לאחרים.

 

[נומלה]

יש להפריד בין נחוץ לבין נעים

אם אחד הילדים צריך ניתוח דחוף הרי לא סביר לתת לאחר רק בשם השוויון. לאומת זאת אם נותנים שכר לימוד לאחד הגיוני שיתנו לאחר גם. ובהכללה אצלנו תמיד נתנו לפי צורך, והפלא ופלא, לא היה קיפוח, כי כל פעם מישהו אחר היה צריך. זו בכלל לא שאלה של מי שצועק יותר חזק. אני מאמינה שהורים מכירים את הילדים שלהם מספיק טוב, כדי לדעת מי סתם צוער ומי צריך בלי לצעוק. חופשות לחו"ל אני חושבת שהילדים צריכים לממן לעצמן אלא אם כן עושים אירוע משפחתי שההורים רוצים לבלות עם כל המשפחה במקום זה או אחר, ואז סביר בעיני שיממנו את כולם.

 

[iris mom of two]

שאלה טובה

אצלנו הגדולה מקנאה מאד בקטן על מה שהוא מקבל.

הקטע? מבחינת כספים הוצאנו יותר עליה מאשר עליו רק במקום לחוגים ורופאים, למחנות קייץ ושגעונות שונים. מבחינת תשומי, אנחנו גם נותנים לה המון, אבל אחרת. כך שלא משנה איך תהיה החלוקה, היא תקנא.

היות ותמיד נתתי לכל ילד לפי הצורך ומה שקורה באותה נקודה, ולא משנה כמה נתתי לה לעומת לו וההפך, היא תקנא, אני חושבת שכאן לא חשוב מה אעשה אני אכשל.

 

[BrightEye]

יש הוצאות שוות והוצאות לא שוות

יכול להיות ילד שיזדקק לעזרה נקודתית בגלל סיטואציה מיוחדת.
נניח שההורים החליטו לממן לימודים גבוהים וילד רוצה ללמוד משהו ממש יקר, האם לתת לו את כל הסכום, או לממן לו לימודים גבוהים כמו לתואר ראשון באוניברסיטה ושאת השאר ישלים בעצמו?

 

[shavririt]

לדעתי לא רצוי ולא אפשרי להשוות..

אבל מצד שני נדרשת מההורים והילדים רגישות והבנה.
שכולם ידעו שלא להפלות אבל לתת באופן פרופורציונלי דומה לכולם.
וכמובן על פי יכולת ההורים ויכולת הילדים, כולל יכולת הורי הצד השני.
גם הילדים ביניהם חייבים לקבל מצב של אחים עם יכולת שונה,
לעניין נכדים אין לי עדיין, אבל אני שומעת "חוויות" לכאן ולכאן,
ושוב, לדעתי הפרופורציות חייבות להיות בהתאם למצב ההורים והילדים/נכדים,
וגם השיוויון בנושא הזה חייב להיות על פי יכולת ופרופורציה בין הצדדים,
אבל ברור לי שכמעט תמיד מישהו ירגיש נפגע במידת מה.

על עצמנו אני יכולה לספר שכאשר התחתנו, מצבי כבת קיבוץ היה דל מאד.
גם הורי בעלי לא היו מבוססים במיוחד, אבל...
כשאמרו לנו שאין באפשרותם לעזור בקניית דירה אלא רק קצת בריהוט,
קיבלנו את זה ולקחנו על עצמנו ממש "חנק" של הלוואות ומשכנתאות,
עם קצת עזרה מדודים שלי.
שנתיים אחרינו התחתנה אחותו, ולפתע קיבלה מההורים דירת 4 חדרים..
לא הבנו מאיפה יש כסף פתאום, אז הוסבר לנו שעל פי המסורת הגלותית-
בת צריכה להביא את הנדוניה כדי למצוא חתן, ובן- שיסתדר בעזרת משפ' אשתו.
לא עשינו מריבה ולא "ברוגז". למרות המשקעים שנותרו, לא שווה להפסיד משפחה.

 

[פרח הכי יפה]

אני חושבת

שחשוב מאוד שיהיה שיוויון בין האחים, לא יתכן שאח אחד יזכה בסיוע ולא משנה מה הנסיבות ואחים אחרים ירגישו מקופחים. אני יכולה להביא דוגמא אישית, כאשר אחי נולד אני הייתי לדה יחסית גדולה, ומאז משום מה חשתי קיפוח לא קטן. הוא תמיד היה קטן ואני תמיד הייתי גדולה עם כל מה שמשתמע מכך.

 

[shavririt]

פרח, תחושות של ילדים נשארות אבל..

הן לפעמים יותר עניין של הרגשה אישית ולא של קיפוח אמיתי, למרות שגם זה עלול לקרות.
כמבוגרים אנחנו לא שוכחים שנפגענו אבל לא תמיד יודעים לנתח את המצב שהיה אז בילדות.
אם בת שלי טוענת שקיבלה פחות מהאחרים בילדותה, אז היא לא היתה מודעת לקושי הכלכלי שהיה לנו,
וברור שבמבט לאחור היא חשה מקופחת. אישית אגב, אני יכולה להוכיח שחור ע"ג לבן שזה לא היה נכון,
וגם הראיתי לה את זאת אחרי שנים כשהיא העלתה את העניין. אבל ילד הוא ילד והמבט שלו שונה.
אין לכך קשר לעניין סיוע, עיזבון וכדומה בבגרות.

 

[פרח הכי יפה]

אני חושבת

שאין עשן בלי אש ואם הילד מרגיש מקופח, סימן שזה נכון וזאת הרגשתו וזה ליגיטימי, לאדם לא ניתן לקבוע איך להרגיש. לעיתים זה פערי גישות, אני באופן אישי לא קיבלתי שקל מההורים, מתנה צנועה ביותר בימי הולדת עם המון קיטורים. לעומת זאת הם טוענים שקיבלתי מעל ומעבר " אבל הייתה לך צלחת מרק וכריך לביה"ס, מה עוד את רוצה?"