לי יש אח שקטן ממני בשנתיים חודשיים ושבוע
אבל מי סופר
אחי ואנוכי, רבנו הרבה, כיסחנו אחד את השניה,הלכנו מכות ועשינו כל מה שאחים עושים....אבל תמיד תמיד תמיד היינו ונהייה החברים הכי טובים. תמיד ההורים שלי אמרו לנו שערן (אחי) ואני "לא משנה מה יהיה , עם מי תתחתנו, איפה תגורו ומה תעשו, תמיד תהיו אחות ואח, החברים הכי טובים...." תמיד הסתדרנו נפלא למרות הכסאחים והמריבות, ככה חינכו אותנו, ככה אנחנו מחנכים את הבנים ומניחה שככה אחי וגיסתו יחנכו את ילדיהם < כשיהיו להם >. גם בגיל ההתבגרות היינו החברים הכי טובים, בעצם תמיד.....היינו ונהיה החברים הכי טובים. אחי הראשון שידע שאנחנו מתחתנים, שאני בהריונות וכו'....כשאחי התלבט והרהר לגביי הצעת הנישואין לגיסתי...הוא התייעץ איתי ושאל אותי. אח שלי ואני יודעים שתמיד...לטוב לרע וללא נורא תמיד נהיה פה לתמוך אחת בשניה , גם אם נגיד דברים קשים וביקורת וגם אם נחמיא ונפרגן - זה תמיד יהיה הכי אמיתי ומהמקום הכי אוהב. אני מניחה שזה הרבה בזכות ההורים שלי שחינכו אותנו ככה ובזכותינו שהשכלנו ללכת בדרך הזו כל חיינו. אחי וגיסתי גרים במרכז ואנחנו בצפון, אבל אין יום שלא מדברים ומשתפים על מה שקורה בחיינו. גם כשאחי גר בארה"ב לא עברו יומיים שלמים בלי שיחת טלפון, וכמובן כל יום שישי בערב היתה לנו שיחה קבועה. את הילדים שלנו אנחנו מחנכים בדיוק באותה צורה ואותו דבר.....גם כשהם רבים ומתכסחים הם כבר יודעים שהם החברים הכי טובים אחד של השני , ותמיד יהיו לתמוך לאהוב לבקר ולעזור אחד לשני..... אם אין אני לי...אחי הכי לי.... וואלה הבאתי אותה במשפט מחץ
משפט שנכון לגביי ונכון לגביי הבנים שלי .
) איך הסתדרתם אם האחים שלכם? ומתי ובאיזה גיל הרגשתם שינוי? איך מסתדרים הילדים שלכם? ריבים, מכות וצעקות לשרשר כאן
