שיוויון נכויות?

[אתי77]

שיעורי שחייה

גם אנחנו נתקלנו בקושי... הצלחנו להרכיב קבוצה קטנה של ילדי הכיתה ולמצוא מורה פרטי שלימד אותם יחד (4 ילדים) כשהיה בתור המים איתם. הוא היה מקסים ותמיד דאג לזה שנדב ישמע את ההוראות. והעובדה שהתחלקנו עם חברים הוריד את העלות בצורה משמעותית...

 

[Yukita]

האם יכול להיות

ואני באמת שואלת ממקום של סקרנות ותהייה , לא בהכרח ממקום של "אתם צריכים לשנות משהו" - האם יכול להיות שהילדים שלכם קצת תלויים מדי בשתל? הילדים שלכם כולם מושתלים, אם אני מבינה נכון. השתל, כשהוא מצליח, מסוגל להביא לידי הבנת נשמע טובה מאוד. עם זאת, כשמסירים אותו צריך גם כן להסתדר לפעמים, לדוגמא בבריכת השחייה. רק לשם השוואה, אני לא מושתלת, וגדלתי בדור שבו לא היה דבר כזה שתל לילדים (ועד שלב מאוחר - גם לא למבוגרים). הייתי בנבחרת שחייה. לא שמעתי כלום בבריכה ובכל זאת לא היתה לי בעיה להשתתף בפעילות קבוצתית כמו שיעור שחייה בבריכה. פשוט התבססתי על חושים אחרים. מעבר לכל נושא ההסברה למורה שאני לא שומעת ולכן בבקשה לוודא שאני יודעת איזה הוראות הוא נותן, למדתי לשים לב יותר לשפת הגוף וכך ידעתי היטב מתי הוא נותן הוראות עוד לפני שסיים לתת אותן (מה שנתן לי הזדמנות לפנות אליו או לילדים אחרים ולשאול מה היו ההוראות). כמו כן, כאשר פספסתי את ההוראות פשוט שמתי לב מה הילדים האחרים עושים - נתנו הזנקה לעשות בריכות בסגנון מסויים? אוקיי, אני פשוט מזנקת גם ועושה אותו דבר. אם יוצא שנייה באיחור, לא נורא - מגביר את יצר התחרות ומתאמצים יותר להשיג את השאר. רוב הזמן זה היה בסדר גמור. אם הילדים שלכם אינם מעוניינים בשחייה, זה בסדר גמור. לכל אחד יש העדפות אישיות. עם זאת, אם הסיבה לאי-היותם בבריכה היא החוויה הבלתי נעימה שחוו ברגע שהורידו את מכשיר השמיעה המתחבר לשתל, והם מסרבים להשתתף בפעילות קבוצתית בגלל זה, אני חושבת שאולי שווה לנסות לחשוב יחד איתם "איך אני מגלה מה קורה גם בלי שתל" ולתרגל איתם קצת "על יבש" כל מיני רמזים והבנת הנעשה כשהמכשיר כבוי. אפשר להזמין חברים, להזמין את כל הילדים לשחק במשחק "רמזים בראייה", לתת לכולם אטמי אוזניים ולשחק משחק כזה שכולם צריכים לגלות מה ההוראות (נגיד "לקפוץ 3 פעמים על רגל אחת") בלי לשמוע ולחלק פרסים קטנים. חוויות כאלה אולי יעזרו לילד הלק"ש להבין שאפשר להסתדר גם במקרים שבהם חייבים להניח בצד את המכשירים.

 

[אתי77]

דווקא לא...

נראה לי שמעט מאד ילדים מהפורום מושתלים...לא בדקתי לעומק, אבל מהתרשמות ראשונית שלי... בכל מקרה, לבן שלי אין שתל, והוא לא מרכיב מכשיר שמיעה ביום יום, אלא רק מערכת FM בזמן שיעור. את צודקת שלא חייב להיות שמיעה תקינה לחלוטין כדי להשתלב בשיעור שחייה. אבל כשללקות שמיעה מתאסף גם חוסר ביטחון עצמי, ביישנות, ועוד...אז זה כבר קשה יותר... להגביר את יצר התחרות זה נהדר כשהוא קיים...אצל ילדים מסויימים, הפחד להיכשל גדול והם מפחדים להתנסות כשיש להם מינוס... בקיצור, את צודקת לחלוטין. אצל הבן שלי פשוט, לא היה את הביטחון שאיפשר להשתלב ועוד לבקש עזרה...הוא עדיין די מכחיש את הלקות שמיעה שלו.

 

[אשלג]

אני חושבת שדיברנו על 2 התנסויות מעט שונות

כלומר - שתיהן קורות בבריכה, אבל יש הבדל לדעתי בין רכישת מיומנות שחייה לבין תרגול שלה. כדי לרכוש שחייה את צריכה לשמוע, אין ברירה. את כמובן גם צריכה להסתכל אבל גם לשמוע. ואחד הקשיים לדעתי ברכישת שחייה (לכולם) היא שזאת מיומנות שמחייבת קואורדינציה בסביבה פחות מוכרת (מיים די עמוקים) כשיש חלקים ברצף התנועות שאת לא שומעת/רואה כי הפנים במיים. בהתחלה יש גם יחסית הרבה דגשים מילוליים - מתי לנשום, דימויים של איך להרגיש את הגוף ואיך למתוח את הגפיים וכו'. כל זה יותר קשה לילד לקוי שמיעה. אחר כך, כשכבר יודעים לשחות, אז יותר קל לעקוב אחר ההוראות של אימון השחייה, בטח אם את בנבחרת והאימונים הופכים לסוג של שגרה. כמו הבן שלי אתי, גם שלי לא מושתל אלא רק עם מכשירים. הקושי של הבן שלי בהקשר של השחייה היה שהוא פרפקציוניסט, ולכן כשהרגיש שהוא כל הזמן אחרי כולם כי הוא לא מצליח לשמוע להבין וליישם הוא העדיף לוותר. אני מסכימה עם אתי שתמיד יש את השילוב של האופי הספציפי עם הלקות. מהקריאה של מה שכתבת עולה לי תמונה של בחורה נחושה עם ביטחון עצמי, ממוקדת מטרה, שהתחרותיות מביאה אותה למקום החיובי של להתאמץ ולהצליח. חוץ מאשר לקנא (מאד) אני לא בטוחה שכל הילדים במצבך היו פועלים כך, בוודאי לא כל הילדים בגיל 5-6, או לפחות לא הילד הספציפי שלי בקיץ שעבר.

 

[אתי77]

לצערי הרב...

אני מאד מסכימה ומזדהה...

 

[Yukita]

עדיין

תודה עבור כל המחמאות, אבל הן קצת מוגזמות - אין לי יותר מיקוד או כשרון או בטחון מאנשים אחרים, אולי לא כל כך פחדתי להכשל (יענו, אני לא פרפקציוניסטית...

) כדאי גם לזכור שגם אני הייתי בת 5-6 פעם, ולימודי השחייה שלי היו כשהייתי קטנה ולא מבוגרת. נכון, לא כולם אותו דבר, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעודד קצת ולהעלות את הבטחון העצמי, וגם להסביר שאם נופלים - אפשר לקום. ואם נכשלים - אפשר לשפר. צריך רק לרצות. עליי לומר שאיני מסכימה עם הקביעה "כדי לרכוש שחייה את צריכה לשמוע". לפי ההגיון הזה, אף חרש ללא מכשירי שמיעה לא אמור לדעת לשחות... וגם אני לא, כי בבריכה אני 100% חרשת, ותמיד הייתי. עובדה שאני יודעת לשחות. יש גם אחרים, שבבריכה הם 100% חירשים ואפילו השתתפו באליפויות שחייה. זה שהפנים במים חלק מהזמן לא מונע לימוד שחיה. אם כל כך צריך, אפשר מחוץ למים על שפת הבריכה לשים את המכשירים ולקבל הסברים (אם כי בחיי שזה לא ממש נחוץ). לדעתי האישית זה באמת יותר עניין של בטחון עצמי ותרגול יכולת לתפקד גם בלי המכשיר. עניין הפרפקציוניזם הוא כבר משהו אחר שלא קשור לשמיעה ולפעמים באמת יכול להיות מכשול.זה באמת כבר לא קשור לשמיעה וזה, אם תרצו, נושא נפרד לעבוד עליו עם הילד. אולי להסביר שוב ושוב את הרעיון המצוי בבסיס המימרה החביבה על מורים לאנגלית: practice makes perfect...

 

[אשלג]

אה, לפרפקציוניסטים אסור לתת תקוות שוא...

אני למדתי שעדיף לא להגיד practice makes perfect. גם למבוגרים אני לא אוהבת את הפתגם הזה, ובמיוחד לא לילדים. מה זה "מושלם", וכמה אימון צריך עד שמגיעים למושלם הזה??? מה גם, שעובדתית זה לא נכון (אני למשל, יכולה להתאמן לנצח על שירה ופיתוח קול, ועדיין כנראה עדיף שאדבוק בשירה במקלחת בלבד). אני מזמזמת לילדים שני משפטים: nobody is perfect be the best YOU can be

 

[clairvoyance]

שיעורי שחייה לילדים לקויי שמיעה -

בהקשר הזה, מצרפת לכם קישור לשיעור שחייה לילדים לקויי שמיעה.