תסתכל על חצי הכוס המלאה
פעם הוא היה ראש מחלקה (תקשורת). פעם הוא הכשיל מחזורים שלמים בקורסי חובה של תקשורת. איש אחד הזיז אותו משתי הפוזיציות האלו והכריז (עם חיוך לא קטן על הפנים): "מי שלא רוצה להיתקל בו, כבר לא צריך". ומתוך חוק שימור הסבל, הסבל שנחסך כאן חייב ללכת למקום אחר, החל מהשנה הוא מרצה יחיד בקורסי חובה במכללה ה"יוקרתית" סמי שמעון. אני מסכים שיש כאן מרצים שלא תורמים לשם של המכון או לידע של הסטודנטים, וחבל שאין גוף במכון שדוחף אותם (בנחישות וברגישות) אל מחוץ לכותלי המכון, אגודת הסטודנטים מסורסת (או שזה לא מעניין אותם) והמשובים נעולים במרתף אפל. זה נכון שיש מרצים מכל הרמות גם באוניברסיטה אבל זה לא הצרות שלנו. הצעה לאפסילון קטן (ושאר חברי הפורום) תכינו רשימת המרצים ששומר נפשו ירחק מהם, כל מחזור חדש שיקבל מרצה מהרשימה יתכבד ויהפוך שולחנות במחלקה הרלוונטית עד להחלפת המרצה (זה עבד לי כמה פעמים). מתכבד להתחיל את הרשימה: מוטי חרדים (לא עביר, לא אנושי) רומן גוט (עביר אבל בזבוז של זמן) בן ציון שקליאר (האבא, עביר אבל בזבוז של זמן) ציון מנחם (מקרה מוזר, לא מתקשר עם העולם, עביר מתוך חומר הקורס ולא ההרצאות) חיים מצנר (עביר, להביא כרית) בועז ספיבק (ליצן, מורח את הזמן, ללמוד לבד או ללכת לגרשון) בוריס פיינברג (יותר יבש מקרש - תברחו ממנו לריפס) לובבין (האיש היה צריך לפרוש לפני שנים, פשוט בזבוז, הקורס בדיחה) ומהצד השני - מרצים שיעשו לכם את התואר קצת יותר אנושי: דן קצין, מאיר ארבל, בוריס קריחלי, יובל בק, גרי פטחוב. תהנו.,