הרחבה לגבי שיטה להטמעת הרגלים בריאים.
מי שביצע את מחקר המרשמלו המקורי, וולטר מיטשל, ועשה לא מעט מחקרים מעניינים אחרים בחייו, כתב ספר על הנושא, ובספר הוא מפרט לא רק על מחקר המרשמלוו, אלא גם על הרבה מחקרים נוספים.
הוא מציע שיטה מאוד טכנית, להתגבר על פיתויים רגעיים. השיטה טובה כאשר אנשים מצליחים לתקופת מה להתגבר על הפיתויים אך נכשלים בהטמעה לטווח ארוך.
אדגים את הרעיון היחסית פשוט, בנושא דיאטה. נניח שאתה מת על עוגות שמרים, אבל סובל מעודף משקל. אתה מתחיל דיאטה, ובהתחלה אתה מצליח לשמור עליה, אבל קורה הרגע שבו אתה אומר "לא נורא" כיוון שמדובר בארוע חגיגי וזה הכיבוד היחיד, וממילא לא אכלת כמעט כל היום. משם, הלא נורא מתפשט.
העקרון של השיטה עובד על הבסיס שכאשר אתה רואה את עוגת השמרים חלק ממך נכנס לסוג של לחץ, ובלחץ ההחלטות מתקבלות בצורה לא שכלתנית אלא אימפולסיבית/אוטומטית, ועוד לפני שהספקת לעשות רפלקציה כבר אכלת את העוגה.
במקרה כזה, דרך ההתמודדות, היא שבזמן שאתה עדיין מצליח לשמור על הדיאטה, אתה מנסה ליצור עיגון (רפלקס מותנה) שיהיה פשוט מספיק ליישום גם על ידי המערכת האוטומטית שבך. השיטה נקראת "If... Then... Implementation", ובעברית "הטמעת אם... אז..." (התרגום אינו מילולי, אלא חופשי). אתה נניח מגדיר סדרה של פונקציות כאלו. למשל "אם אני רואה עוגת שמרים - אני אומר לעצמי שעדיף להסתפק בכוס מים".
ולמשל אבר אחר בסדרה: "אם מציעים לי עוגת שמרים - אני אומר שאני מעדיף כוס מים".
ושימו לב שעדיף את שתי ההתניות, האחת לא לגמרי מחליפה את השנייה, אבל הן תואמות, כך שאין מקום להתבלבל.
ועכשיו במהלך התקופה שבה אתה מצליח ליישם את הדיאטה אתה מנסה להטמיע באוטומטציה שלך את הכללים האלו.
גם כללים של "מאוחר מדי" חשוב להטמיע. "אם אני מתחיל לאכול עוגת שמרים - אני מעדיף לזרוק את השאר לפח ולשתות כוס מים".
מדוע כוס המים? כיוון שהיא מציעה משהו אלטרנטיבי ולא רק המנעות, וזה חשוב להטמעה. עכשיו תהיה לך אוטומציה שתתקשר לשתיית מים.
מדוע היישום לא מכיל משפטים כמו "כי זה לא בריא".
משתי סיבות:
א' המערכת האוטומטית היא אוטומטית, היא לא חושבת. אח"כ מגיע מנגנון התירוצים.
ב' המערכת האוטומטית לא עובדת טוב על מילות שלילה. המילה "לא בריא" מתקשרת יותר למילה "בריא".
ג' (וכן, אני לא יודע לספור) אם תגיד משפט והאמונה הרגשית שלך לא תואמת אותו לחלוטין, זה לא יעבוד. למשל אם תגיד "אז אמות בגיל צעיר", ואתה סבור שהנזק מעוגיה אחת אינו משמעותי, זה עלול ליצור תחושה של "את מי אני מרמה".
חשוב שההנחיות יהיו מפורטות מאוד, ושאינן ניתנות לפרשנות. המערכת האוטומטית לא עובדת שכלית.
משפט כמו "כאשר מציעים לי משהו משמין אני אומר שאני מעדיף מים", הוא בעייתי, כי המערכת האוטומטית לא מגדירה היטב מה בקטגוריה של משהו משמין ומה לא, ואז ה-"לא נורא" עשוי לעבוד. לכן לפעמים צריך ליישם עם הרבה התניות. דומות.
"אוכל מתוק" מוגדר יותר טוב, במערכת האוטומטית שלנו.
וולטר מיטצל, מספר על מחקרים שהראו שהשיטה עובדת. חלק מהפרטים הוספתי בעצמי, כיוון שלמדתי עליה בעבר, וקצת שכחתי ממנה. (לא יזיק גם לי בתחומים מסוימים).
