שירשור אומנותי
- פותח הנושא תה צמחים
- פורסם בתאריך
מה דעתכם?
בחזרה בארץ נשמתי נשימה עמוקה. שאפתי את האוויר של הארץ הטהורה, הקדושה. ומיד התחלתי להשתעל בגלל עשן הסגריות שהזדחל אל תוך אפי, למרות ההודעה שנשמעה ברחבי נמל התעופה שביקשה "נא לא לעשן". לבסוף הגיעה המזוודה שלי. כדי להגיע אליה דחפתי כמה עגלות, דרכתי על כמה רגלים, ובעטתי במספר אנשים. העיקר המזוודה, אחרי הכל. אז מה אם היא תעשה עוד סיבוב ותגיע בחזרה לאותו מקום בעוד דקה... שאני אחכה?! אישה אחת עמדה בדרכי אל היציאה מנמל התעופה. חיכתה לבעלה. חוצפנית! חוסמת את המעבר! אני לא עומדת ללכת שני מטרים מסביבה... זה ביזבוז זמן. היא רוצה שיתייחסו אליה אחרת כי היא מחזיקה תינוק, ושלושה ילדים נתלים לה מהרגלים... ויש לה חמש מזוודות על העגלה, אז היא בקושי רואה מעל הגבעה הזו. דחפתי אותה הצידה וחלפתי על פניה כמכונית מירוץ. "שירה!" צעקתי לחברתי שבאה לאסוף אותי מנמל התעופה, בעודי מנופפת בידי ביתר התלהבות. שירה חייכה ורצה לחבק אותי. "לא ראיתי אותך כבר ארבעה חודשים," היא התרגשה, "איך היה בניו יורק?" "בסדר..." עניתי בחוסר חשק, "הבאת לי משהו?" "כן," היא הושיטה לי בלון הליום עליו היה כתוב "וולקאם הום". "זהו?" שאלתי, בלי להסתיר אתהאכזבה שחלחלה עד עומקי נשמתי. "מה פתאום," שירה צחקה, והושיטה לי קופסא קטנה, "זה מאלון. אז הבאת לי משהו?" הושטתי לה חפיסה ענקית של שוקולד מריר מנמל התעופה. "זהו?" היא תהתה, בנסיון להסתיר את האכזבה. כפויית טובה שכמותה! שתגיד תודה שהבאתי לה משהו, בכלל. "נראה לך?" חייכתי בצביעות, והושטתי לה דובי, "זה לאלון." החיוך על פניה של שירה נעלם. "נו, אז איך היה?" היא שאלה בעיקשות. "ראיתי הצגות, הלכתי למסעדות, ביליתי במועדונים, עשיתי שופינג, היה מעולה! אבל בכל זאת נורא התגעגעתי..." "גם אני," שירה חייכה. "גם את התגעגעת לאצטדיון טדי?" שירה צחקקה. אני לא מבינה למה... "למה הכי התגעגעת?" היא שאלה. הרהרתי לרגע, ואמרתי "אני לא בטוחה..." אני ושירה הסתכלנו סביבינו. אנשים צועקים, דוחפים, רומסים, מעשנים, וזורקים זבל על הרצפה. נאנחנו. איזו ארץ נהדרת...
בחזרה בארץ נשמתי נשימה עמוקה. שאפתי את האוויר של הארץ הטהורה, הקדושה. ומיד התחלתי להשתעל בגלל עשן הסגריות שהזדחל אל תוך אפי, למרות ההודעה שנשמעה ברחבי נמל התעופה שביקשה "נא לא לעשן". לבסוף הגיעה המזוודה שלי. כדי להגיע אליה דחפתי כמה עגלות, דרכתי על כמה רגלים, ובעטתי במספר אנשים. העיקר המזוודה, אחרי הכל. אז מה אם היא תעשה עוד סיבוב ותגיע בחזרה לאותו מקום בעוד דקה... שאני אחכה?! אישה אחת עמדה בדרכי אל היציאה מנמל התעופה. חיכתה לבעלה. חוצפנית! חוסמת את המעבר! אני לא עומדת ללכת שני מטרים מסביבה... זה ביזבוז זמן. היא רוצה שיתייחסו אליה אחרת כי היא מחזיקה תינוק, ושלושה ילדים נתלים לה מהרגלים... ויש לה חמש מזוודות על העגלה, אז היא בקושי רואה מעל הגבעה הזו. דחפתי אותה הצידה וחלפתי על פניה כמכונית מירוץ. "שירה!" צעקתי לחברתי שבאה לאסוף אותי מנמל התעופה, בעודי מנופפת בידי ביתר התלהבות. שירה חייכה ורצה לחבק אותי. "לא ראיתי אותך כבר ארבעה חודשים," היא התרגשה, "איך היה בניו יורק?" "בסדר..." עניתי בחוסר חשק, "הבאת לי משהו?" "כן," היא הושיטה לי בלון הליום עליו היה כתוב "וולקאם הום". "זהו?" שאלתי, בלי להסתיר אתהאכזבה שחלחלה עד עומקי נשמתי. "מה פתאום," שירה צחקה, והושיטה לי קופסא קטנה, "זה מאלון. אז הבאת לי משהו?" הושטתי לה חפיסה ענקית של שוקולד מריר מנמל התעופה. "זהו?" היא תהתה, בנסיון להסתיר את האכזבה. כפויית טובה שכמותה! שתגיד תודה שהבאתי לה משהו, בכלל. "נראה לך?" חייכתי בצביעות, והושטתי לה דובי, "זה לאלון." החיוך על פניה של שירה נעלם. "נו, אז איך היה?" היא שאלה בעיקשות. "ראיתי הצגות, הלכתי למסעדות, ביליתי במועדונים, עשיתי שופינג, היה מעולה! אבל בכל זאת נורא התגעגעתי..." "גם אני," שירה חייכה. "גם את התגעגעת לאצטדיון טדי?" שירה צחקקה. אני לא מבינה למה... "למה הכי התגעגעת?" היא שאלה. הרהרתי לרגע, ואמרתי "אני לא בטוחה..." אני ושירה הסתכלנו סביבינו. אנשים צועקים, דוחפים, רומסים, מעשנים, וזורקים זבל על הרצפה. נאנחנו. איזו ארץ נהדרת...
העברת שורה כשהם דיברו! ../images/Emo13.gif
דבר ראשון, הסגנון נחמד ביותר. בדיוק עכשיו סיימתי לכתוב עמוד וחצי של סו קולד מחזה טרגי, ואני חייבת לומר שזה יצא זוועתי.. גם אני, ד"א לא הבנתי מי זה אלון.. אבל אני מתארת לי שהוא לא בדיוק דמות ראשית, כך שזה בסדר. לדעתי הקטע בו את דוחפת אישה עם עגלה ותינוק (את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?) קצת בוטה מדי.. את לא צריכה לכתוב שזה מבזבז זמן, מספיק רק לתת רמז שזו לא תהיה בעיה לעקוף אותה. סה"כ זה היה נחמד בהחלט!
דבר ראשון, הסגנון נחמד ביותר. בדיוק עכשיו סיימתי לכתוב עמוד וחצי של סו קולד מחזה טרגי, ואני חייבת לומר שזה יצא זוועתי.. גם אני, ד"א לא הבנתי מי זה אלון.. אבל אני מתארת לי שהוא לא בדיוק דמות ראשית, כך שזה בסדר. לדעתי הקטע בו את דוחפת אישה עם עגלה ותינוק (את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?) קצת בוטה מדי.. את לא צריכה לכתוב שזה מבזבז זמן, מספיק רק לתת רמז שזו לא תהיה בעיה לעקוף אותה. סה"כ זה היה נחמד בהחלט!
../images/Emo13.gif ../images/Emo34.gif!
תודה, תודה... אל תדאגי, תמיד קשה בהתחלה להסתגל לסגנון חדש... דבדקי כמה סגנונות, תראי מה מתאים לך... אלון, כמו שאמרתי כבר למתן, הוא נראה לי החבר שלה... אני אנסה לפרט עליו... כבר אמרו לי שאני מאכילה בסיפור הזה את הקוראים בכפית... אני אצטרך לשכתב... תודה, שוב
!
תודה, תודה... אל תדאגי, תמיד קשה בהתחלה להסתגל לסגנון חדש... דבדקי כמה סגנונות, תראי מה מתאים לך... אלון, כמו שאמרתי כבר למתן, הוא נראה לי החבר שלה... אני אנסה לפרט עליו... כבר אמרו לי שאני מאכילה בסיפור הזה את הקוראים בכפית... אני אצטרך לשכתב... תודה, שוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.