אוקיי.
אז תהיי שלמה עם ההחלטה שלך.
אני מניחה שלקחת את כל השיקולים בחשבון כשהחלטת להביא ילד לבד.
ההחלטה שלך אומרת שמצד אחד:
* סדר היום שלך עמוס מאד, כי את לבד. גם העומס הכלכלי.
* כמעט בלתי אפשרי לצאת לדייטים, בטח לא במתכונת של לפני היותך אמא.
* הכנסת בן זוג אופציונלי לחיים היא תהליך יותר מסובך כשאת אמא, כי יש עוד מישהי שזה משפיע עליה.
כולל הזמן שתקדישי לזוגיות, מעבר לעצם הנוכחות של בן זוג בחיי הילדה.
ומצד שני:
* יש לך ילדה מקסימה שאת אוהבת מאד. לא כולן זוכות לזה.
* לקחת החלטה לגבי הפריון שלך ועמדת בה. לא כולן מסוגלות לזה.
* רוב הנשים מגלות אחרי הלידה השניה שבסוף - מוצאים זמן להכל.
אם זה ממש ממש חשוב לך - תעמידי לעצמך דד ליין, שעד אליו את מחפשת בן זוג להקמת משפחה ואחריו את פשוט מביאה עוד ילד. וגם העניין של הלו"ז הצפוף משתנה ככל שהילד גדל.
אז כן, בטוח שיותר קשה לך מלנשים רווקות ללא ילדים בגילך למצוא אהבה.
יחד עם זה, לכל אחד מאיתנו יש מסלול חיים שונה, לפעמים המסלול הזה אפילו לא מושפע מהחלטות שעשינו, אלא מדברים ש"פשוט קרו".
תהיי גאה בעצמך שעשית החלטה כזאת משמעותית ותהיי שלמה עם ההחלטה שלך. על כל מה שמשתמע ממנה.
יש לי חברה טובה שנמצאת במצב דומה לשלך.
אם היא תביא עוד ילד לבד, רוב הסיכויים שהיא תאלץ לחזור לגור עם אמא שלה, כי היא לא תעמוד בתשלומי שכ"ד עם הוצאות על שני ילדים.
היא גדלה כבת יחידה לאם חד הורית, כי הוריה התגרשו כשהיתה ממש קטנה.
היא יודעת מה זה להיות ילד יחיד ועדיין - היא מכניסה למשוואה את כל הפרמטרים כשהיא חושבת על להביא עוד ילד, כדי שהבת שלה לא תהיה "לבד".
אני מאחלת לך ולה, שבשנה הקרובה תפגשי גבר מקסים, כזה שמבין אילוצי לו"ז של אמהות לילדים קטנים, כזה שרוצה ילדים משלו ואין לו בעיה לגדל גם ילדה אחת מתוקה שהיא לא ביולוגית שלו.