שיתופים של לילה
בטח כבר יהיה בוקר כשמישהו/י יקרא את ההודעה הזאת... ובכל זאת זה עדיין יהיה מאד רלוונטי... ביום חמישי הקרוב יעל ואני יוצאות לשלושה ימים - שוב סוף-שבוע אינטנסיבי, והפעם - הקורס המקיף ביותר שלנו, "מנהיגות מודעת 2007". 16 אשה ואיש, ועוד 4 מנחים-מתרגלים ותומכים (שיעל היא אחת מהם) יוצאים לְדרך של שנתיים ימים (או - לפחות שנה אחת) של הכשרתם להיות מאמנים/ות ומנחים/ות בתקשורת מקרבת / לא-אלימה: צלילה עמוקה לעולם התקשורת המקרבת, צמיחה לתוך מנהיגות אקטיבית, מודעות חברתית, התבוננות אישית - מה לא. קשה לתאר את ההתרגשות העמוקה שאוחזת בי בכל פעם שאני נזכרת שהיום הזה מתקרב. המחשבה שאני עתידה להדריך את כל הנשים והגברים האלו וללוות אותם בדרך מאתגרת ביותר אל תוך עצמם ולעבר עשייה בעולם - ממלאת את לבי התרוממות-רוח אדירה, כי זה חלום עתיק שלי - להנהיג תהליכי שינוי עמוקים במפת האלימות בארץ, והנה הוא מתגשם השנה בעוצמה שמפתיעה אותי (בכלל לא ברור מאליו ש-16 אנשים מתחייבים לתהליך כל כך מחייב; רבים מהם, בעיקר האמהות לילידם צעירים, מגייסים את משפחותיהם כדי שיוכלו לפנות את המשאבים הדרושים ללמידה ולשהות בקורס). מצד שני - אני סקרנית ביותר לראות מה יקרה לכולנו, כי מניסיוננו בקורסים אחרים (קורס יסודות וסדנאות או הכשרות אחרות) - אנשים עוברים תהליכים עמוקים של שינוי במודעות ובדרכי התקשורת וההתנהגות שלהם. והדבר נכון שבעתיים לגבי קורסים ארוכי-טווח כמו הקורס הזה (שהסבב הקודם שלו, של 2006, הסתיים לא מכבר, בתחושה של כל משתתפותיו ומשתתפותיו שהם אכן עברו תהליך מרתק של שינוי). וזה, השותפות שלי לתהליכי שינוי של אנשים - היא מהדברים היותר מרגשים שאני מכירה בחיים. ובינתיים, עד לרגע היציאה עצמו, יעל ואני שוקדות יומם ולילה על ההכנות מסביב, על כתיבת החומרים, על הכנתם לדפוס, על תיאומים אין-ספור, על חשיבה, טלפונים, אימיילים.... יש לנו כאן את שרון, שעוזרת גם היא במרץ אדיר, ואת המנחים המתרגלים, ענבל, גידי ויעל בריסקר, שמסייעים לנו לאורך הדרך להקים ביחד את המפעל המורכב הזה. למה אני כותבת לכם את כל זה? כי זוהי חגיגה גדולה בשבילנו, והאנשים שכאן, בפורום הזה, בכל זאת קרובים ל"מקרבת"... ויש בשבילי משהו מחמם-לב בעצם השיתוף, בלשער שמי שיקראו את הדברים יוכלו להיות, ולו וירטואלית, שותפים-לרגע לשמחת היצירה שלנו. אז אולי זאת הזדמנות להגיד כאן למשתתפי/ות הפורום הזה - תודה על נוכחותכם/ן כאן, תודה לאלו מכם/ן שכותבים פעיל - הנוכחות הזאת תורמת גם היא את חלקה לשמחה הכוללת שלי, על קיומו של התהליך הנפלא הזה, של תקשורת מקרבת, ועל תרומתו לשינויים ממשיים בחייהם של אנשים. אז תמשיכו... לילה ובוקר טוב. ואשמח כמובן לכל תגובה - איך היה לכם/ן לקרוא, מה עבר עליכם/ן, כאלה...
בטח כבר יהיה בוקר כשמישהו/י יקרא את ההודעה הזאת... ובכל זאת זה עדיין יהיה מאד רלוונטי... ביום חמישי הקרוב יעל ואני יוצאות לשלושה ימים - שוב סוף-שבוע אינטנסיבי, והפעם - הקורס המקיף ביותר שלנו, "מנהיגות מודעת 2007". 16 אשה ואיש, ועוד 4 מנחים-מתרגלים ותומכים (שיעל היא אחת מהם) יוצאים לְדרך של שנתיים ימים (או - לפחות שנה אחת) של הכשרתם להיות מאמנים/ות ומנחים/ות בתקשורת מקרבת / לא-אלימה: צלילה עמוקה לעולם התקשורת המקרבת, צמיחה לתוך מנהיגות אקטיבית, מודעות חברתית, התבוננות אישית - מה לא. קשה לתאר את ההתרגשות העמוקה שאוחזת בי בכל פעם שאני נזכרת שהיום הזה מתקרב. המחשבה שאני עתידה להדריך את כל הנשים והגברים האלו וללוות אותם בדרך מאתגרת ביותר אל תוך עצמם ולעבר עשייה בעולם - ממלאת את לבי התרוממות-רוח אדירה, כי זה חלום עתיק שלי - להנהיג תהליכי שינוי עמוקים במפת האלימות בארץ, והנה הוא מתגשם השנה בעוצמה שמפתיעה אותי (בכלל לא ברור מאליו ש-16 אנשים מתחייבים לתהליך כל כך מחייב; רבים מהם, בעיקר האמהות לילידם צעירים, מגייסים את משפחותיהם כדי שיוכלו לפנות את המשאבים הדרושים ללמידה ולשהות בקורס). מצד שני - אני סקרנית ביותר לראות מה יקרה לכולנו, כי מניסיוננו בקורסים אחרים (קורס יסודות וסדנאות או הכשרות אחרות) - אנשים עוברים תהליכים עמוקים של שינוי במודעות ובדרכי התקשורת וההתנהגות שלהם. והדבר נכון שבעתיים לגבי קורסים ארוכי-טווח כמו הקורס הזה (שהסבב הקודם שלו, של 2006, הסתיים לא מכבר, בתחושה של כל משתתפותיו ומשתתפותיו שהם אכן עברו תהליך מרתק של שינוי). וזה, השותפות שלי לתהליכי שינוי של אנשים - היא מהדברים היותר מרגשים שאני מכירה בחיים. ובינתיים, עד לרגע היציאה עצמו, יעל ואני שוקדות יומם ולילה על ההכנות מסביב, על כתיבת החומרים, על הכנתם לדפוס, על תיאומים אין-ספור, על חשיבה, טלפונים, אימיילים.... יש לנו כאן את שרון, שעוזרת גם היא במרץ אדיר, ואת המנחים המתרגלים, ענבל, גידי ויעל בריסקר, שמסייעים לנו לאורך הדרך להקים ביחד את המפעל המורכב הזה. למה אני כותבת לכם את כל זה? כי זוהי חגיגה גדולה בשבילנו, והאנשים שכאן, בפורום הזה, בכל זאת קרובים ל"מקרבת"... ויש בשבילי משהו מחמם-לב בעצם השיתוף, בלשער שמי שיקראו את הדברים יוכלו להיות, ולו וירטואלית, שותפים-לרגע לשמחת היצירה שלנו. אז אולי זאת הזדמנות להגיד כאן למשתתפי/ות הפורום הזה - תודה על נוכחותכם/ן כאן, תודה לאלו מכם/ן שכותבים פעיל - הנוכחות הזאת תורמת גם היא את חלקה לשמחה הכוללת שלי, על קיומו של התהליך הנפלא הזה, של תקשורת מקרבת, ועל תרומתו לשינויים ממשיים בחייהם של אנשים. אז תמשיכו... לילה ובוקר טוב. ואשמח כמובן לכל תגובה - איך היה לכם/ן לקרוא, מה עבר עליכם/ן, כאלה...
