שלום אני חדשה כאן.

n i n i 5

New member
שלום אני חדשה כאן.

קראתי קצת בפורום. וראיתי שאנשים עשים חשבונות לגבי בני כמה הם יהיו כשהילדים שלהם יהיו בני 20. אני ממרום שנותי, עם ילדים גדולים ונשואים, אומרת לכם שגיל 20 הוא גיל ממש צעיר. הילדים של היום מתחילים להיות עצמאיים רק בגיל 30, ואולי מאוחר יותר. כך שלחשבון נראה לי שיש להוסיף עוד 10 שנים. העניין שלי בפורום נוגע לבתי. היא בת 38 ועוד אין לה ילדים. היא עסוקה בקריירה. היא טוענת שהיכן שהיא גרה (חו"ל) רוב האנשים שהיא מכירה, מביאים ילדים מעל גיל 40. היא אמרה שאקח בחשבון שלא תביא ילדים אם זה יהיה קשה מדי להכנס להריון, ואין לה רצון לאמץ. נראה לי שבחו"ל יש פחות בעיות עם אמהות מאוחרת מאשר בארץ. מה אתן אמרות?
 
שלום ניני וברוכה הבאה

בתור אם אני בהחלט מבינה את רצונך שגם בתך תביא ילדים לעולם. להרבה אנשים זה נראה "הכרחי" שנשים תלדנה בכל מקרה. גם לי היה קשה לקבל את זה שאשה לא שמה את עניין העמדת הדורות העתידיים בראש מעייניה אך הכרתי נשים כאלה ושמעתי מהן כל אחת את סיבותיה ולמדתי לקבל את העניין. כנראה שלא כל אשה נועדה להיות אם. עם כל כאבך כדאי לך לברר אולי את הסיבות האמיתיות למה בתך לא להוטה ללדת ואני אישית לא חושבת שהקריירה או עצם מגוריה בחו"ל הן הסיבה. בהצלחה והרבה בריאות.
 

dinary

New member
ברוכה הבאה ניני

אז מה? עד גיל 30 לא נראה נכדים? אוי
בקשר לבתך, אני מאוד מבינה אותך, וקשה לי אישית לקבל נשים שבמודעות בוחרות שלא להביא ילדים. בחול אכן האוירה הינה אחרת, ואין את הלחץ שיש בישראל. ראי את מספר המרכזים לטיפולי פוריות פר תושב בארץ, לעומת המצב בארצות אחרות. גם המימון אחר, והקצבת המדינה לטיפולי פוריות כאן, לא דומה לשום מקום אחר בעולם. בחול יש פחות בעיה עם אמהות מאוחרת מאשר פה? לא בטוח. פה מקבלים אותנו יפה מאוד. להיפך, מאוד מזדהים עם הרצון של כל אשה לההגשים עצמה ולהביא ילד. מה שקורה בחול הוא חוסר מודעות של האוכלוסיה לגבי הנושא של מורכבות טיפולי הפוריות, ובמיוחד בקרב נשים שדוחות עד לאחר גיל 40. הן לא מודעות לכך שהסיכויים שלהן יורדים בצורה תלולה לאחר גיל 40, ולא מבינות/יודעות שההיא שהצליחה בגיל 45 הצליחה הודות לתרומות ביצית. הנושא מאוד מורכב, ועם כל כאב הלב שלך, היחידה שתחליט על סגנון ואופי חייה היא הבת שלך, ועלייך, עם כל הקושי, להשלים, לכבד ולקבל את הסגנון שבחרה לחיות את חייה.
 
לא כל מי שמצליחה להרות בגיל 45

מצליחה הודות לתרומת ביצית. יש כאלה שעדיין מצליחות בצורה ספונטאנית.
 

dinary

New member
אהממ

הצלחה, אם קיימת, היא באחוזים בודדים. גם אם מושג הריון. הסיכון לדאון וללקויות אחרות כרומוזומליות הוא עצום. זו דעתי, לא בדקתי סטטיסטיקות.
 

n i n i 5

New member
תודה לכל מי שענתה.

אני לא הבהרתי את זה כראוי. לי לא דחוף שהבת שלי תביא ילדים לעולם. אני השלמתי עם העובדה שייתכן שהיא לא תלד. והיא לא עוניינת לאמץ. אני לא מרגישה רע עם זה. אמרתי לבת שלי שהיא תצטרך עם בעלה, לשאת בעול הילד, ללא העזרה שלי. אם הייתה גרה בארץ הייתי יכולה לעזור לה. יש לי את הסבתאות מהבן שממנו יש לי 3 נכדים.
 

טילי2

New member
ניני, הדברים שלך נשמעים כאילו נכתבו

על ידי האמא שלי לפני עשר שנים. הייתי בדיוק בגילה של בתך שהתחתנתי.הייתי עסוקה מאוד בסיום הדוקטורט וממש לא בער לי להתחתן וללדת ילדים. התחתנתי עם דוקטורט לא גמור ולקח לי עוד חמש שנים לסימו. התאומים נולדו לאמא דוקטור. בני הבכור נולד לאמא שרק הגישה דוקטורט. אני מורכחה לספר לך מה שאלה אותי אשת הרב של הקהילה שלנו כשהתחתנתי: "מישהוא הסכים להתחתן אתך עם דוקטורט לא גמור?" מיותר לצין שהשאלה נשאלה בצחוק והגברת עצמה עשתה בגיל קרוב לפנסיה דוקטורט.
 

א מ א 4 2

New member
ניני שלום. הרגשתי צורך להגיב..

האחריות שלך כאם היא להסביר לבת שלך דברים שאולי היא לא יודעת. היא נמצאת בסוף התקופה הפוריה. זו הדקה התשעים (נכון - סטטיסטית, אל תקפצו!). בגיל הזה יורדת איכות הביציות באופן דרסטי, ונשארו ביציות איכותיות מעטות שיכולות לייצר עובר. גם אם חשובה לה הקריירה ואין לה בעייה עם הורות מאוחרת או לא להיות אמא בכלל - זה הזמן שלה להחליט על סמך מידע מדוייק זהו ניני, תהני מהנכדים לאמא שלי (70) כבר אין כוחות לעזור לי..
 

dinary

New member
וגם אם היא פספסה את הרכבת

קיימת האופציה של תרומת ביצית היום - הכל הולך
 
למעלה