שלום אני חדשה פה

[שרון 613]

שלום אני חדשה פה

שלום לכולם,
נולדה לי ילדה לפני כ 3 שבועות עם מום נדיר בלב. היא עברה ניתוח בגיל 6 ימים והיא כרגע מתאוששת בבית רפואה. אנחנו גרים בניו יורק ויש לנו עוד 4 ילדים והבית רפואה בו היא מאושפזת די רחוק ואני צריכה לנסוע כל יום 3 שעות בשביל להיות לידה שעתיים ולחזור כדי להיות עם הילדים בבית. זה מאד קשה לי ואני עדיין בהלם וחוסר השלמה. יש לה עוד 2 ניתוחי לב לעבור עד שתהיה בת שנתיים ואז גם החיים צריכים להיות על תרופות ובצמוד לקדריולוג. אין לי כח ואני מותשת ובדכאון. הייתה לי משפחה שמחה ועכשיו כל החיים נהרסו. אני לא אוכלת ולא ישנה. אני מתחרטת שלא עשיתי הפלה ואני לא יודעת איך ממשיכים את החיים עם ילדה עם מוגבלות.זה לא החיים שלי ואני לא רוצה את זה. לא רוצה

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

שלום שרון

קודם כל, מזל-טוב על הולדת הבת... מקווה שאחרי התקופה הקשה, תחזרו לחיות חיים רגילים - לצד התרופות והמעקב אצל הקרדיולוג....
התקופה בה את נמצאת עכשיו, היא ממש קשה - הלידה עם השמחה והציפייה הגדולה לעוד ילדה - ההלם עם הגילוי שיש בעיה - הפחד מפני הבלתי נודע, ומה יהייה ואיך מתארגנים מחדש... לאט לאט, דברים יכנסו לשגרה אחרת ומסודרת יותר. אם יש לך חברים ו/או, בני משפחה או שכנים, שיכולים להחליף אותך מדי פעם בביה"ח, עד שהילדה תשתחרר הביתה, זה יכול מאוד לעזור וגם כדי למצוא לעצמך רגעים קטנים של מנוחה... ואולי כדאי לפנות גם, לעזרה מקצועית שתעזור לכם לעכל את המצב החדש ולעבור את התקופה הקשה שמחכה לכם.
נכון שכרגע נראה הכל מפחיד ושחור, אבל אם אחרי שני הניתוחים שמצפים לה עוד, היא תוכל לחיות חיים די רגילים, ורק לקחת תרופות ומעקב קרדיולוגי, זה מעודד.
מקווה שדברים יסתדרו - תנסי למצוא לך זמן לאכול ולנוח, בעיקר בגלל שיש לכם עוד 4 ילדים וילדה קטנה אחת שזקוקה עכשיו להרבה תמיכה ואהבה...

הרבה בריאות!!!

 

[ת רט]

שרון המקסימה

החזרת אותי 8 שנים אחורה, התקופה הראשונה היא הלם, וסוג של אבלות, הבהלה וחוסר הידיעה, וכמובן הריצות והתשישות.
צריך גם לזכור שאת בסהכ אחרי לידה, תשושה עם הורמונים מטורפים.
אז קודם כל אל תיבהלי מהבהלה, יש מספיק סיבות אובייקטיביות לתגובה שלך כרגע.
מה שכן את חייבת לטפל גם בעצמך, כמו שמיכל אמרה, קודם כל אוכל ושינה, את אחרי לידה ואת פשוט חייבת לחזק את הגוף, כך גם הנפש תתחזק.
שנית תבדקי איך את מורידה חלק מהאחריות מעלייך ומעבירה משמרות בבית החולים לאחרים, או נעזרת באחרים בטיפול בילדים הנוספים.
למה את צריכה לנסוע בכל יום? מה יקרה אם תסעי יום כן יום לא? בשלב הזה הצוות מטפל בה בבית החולים ואצ תוכלי לנצל את הזמו שהילשים האחקים במסגרות כדי לנוח ולחזק את הגוף והנפש. תחשבי על זה טוב שרון, את חייבת פשוט חייבת לעצור ולנוח. את לא תוכלי לטפל באף אחד, לא בתינוקת ולא בגדולים אם חלילה תתמוטטי.
חשוב שתביני שזו תקופה שחולפת, והזמן עושה את שלו, החיים נכנסים לשגרה ולומדים למצוא המון טוב דווקא בילדים המוגבלים שאין הרגילים, אני יכולה לומר בפה מלא, שלא הייתי מוכנה לוותר על תמר בעד שום הון שבעולם, והילדה שלי סיעודית לחלוטין, מחוברת לחמצן ומונשמת לילה,אוכלת דרך צינורות ועוד מרעין ובישין, ואני מטורפת עליה, עיא החיים שלי ומקור האנרגיות שלי.
שרון מנסה לחזק אותך מארצנו הקטנה, שולחת חיבוקים מלאי אנרגיות חיוביות.

 

[katekon]

לייק ענק, ת רט!

וחיבוק מחזק לשרון