גם אם נקבל את טענתך
שה"אני" אינו הגוף, אז שימוש בהיגיון בריא יניב לנו את התוצאה המפתיעה שהיא ש- האישה לא אמורה להיפגע מכך שהגוף שלה הוא חפץ מיני, כי היא עצמה אינה הגוף. זה כלל אינו קשור אליה... מי שעשוי להיפגע על פי ההיגיון הדתי שהעלית, הוא הגבר, אשר מבזבז את "נשמתו" על תשומת לב למין שמעניק לו הנאה רבה בלי הרבה טירחה וכך מרגיל אותו ל... חס ושלום, חיים טובים. מין הוא כל כך טוב, כל כך כיף, עד שהדת, שמטיפה לערכי העבודה, שרוצה לחנך למשמעת, חייבת להתנקש בו. זו תפיסה די צרה, ואפילו שאנשים המציאו אותה למטרות טובות, היא לא תמיד עובדת. קיים גם נתיב יותר רך. מעין "בית הילל" שכזה. "בית שמאי" אינו הדרך היחידה וחבל שתראה אותו ככזה. בימינו הרבה אנשים יכולים להצליח ולתרום וגם להיות מיניים מאד, קח למשל ביל קלינטון, אדם אינטליגנטי,חביב, ליברלי, שהעובדה שהוא השתשע עם מוניקה לוינסקי וסיגר ובוודאי לא רק איתם, בעודו נשוי, לא ממש הפריעה לו להיות אחד מהנשיאים המוצלחים ביותר שהיו אי פעם לאמריקה. אנחנו חיים בתקופה מתירנית מאד, וזאת כי מאז שהדת אינה יכולה לצנזר את העובדות מהתודעה של אנשים, אנשים גילו יותר ויותר שמין אינו מפלצת. כמובן שחלק מהאנשים רואים במין סוג של אל, וגם זו קיצונות, אבל אני חושב שעדיף לראות במין, שהוא חלק ממך עצמך, סוג של אל, ולא סוג של מפלצת, אם כבר חייבים לבחור (ואני לא טוען שחייבים לבחור). אם כבר- התפיסה הדתית שיש במין חטא כלשהו היא נחותה (יהדות, נצרות, איסלאם), ואילו התפיסה הדתית שהמין הוא קרוב לאל היא נעלה (דת האלילים של יוון ובה המין הוא "ארוס" בנה של "אפרודיטה", אלת האהבה והיופי והוא מקשר בין האדם לעולם האלים, אך אינו בדיוק אל).