הארוניסט, אני קוראת אותך,ומתכווצת.
18 שנים עברו עליך בבדידות ודיכאון. למה? לאף אחד לא מגיע חיים כאלו של בדידות ודכאונות. בלי חבר, בלי אהבה, בלי, בלי. בתור אשה שהיא גם אמא,ואמא לגיי-אני רוצה להגיד לך דבר אחד שמבחינתי הוא מוחלט וברור. אין דבר שהורים לא יכולים להכיל.או אין דבר כזה שהוא גדול מדי עלינו להכלה בתור הורים. זה כאילו שהפכתי לאמא,יחד עם התינוק קיבלתי גם שק גדול. והשק הזה צריך להכיל בתוכו את כל ה"תיקים" שמפילים עלינו החיים.ויש מקום להכל.עוד קצת נמתח מפה ומשם,והנה עוד מקום מתפנה. וככה אנחנו- ההורים. מכילים כל דבר. מה שאני מנסה להגיד לך זה שההורים שלך עוד עלולים להפתיע אותך,ואולי לא ממש "יפלו" עליהם השמיים.אבל כמו שכבר כתבו לך פה, זה כבר המסע שלהם. לא שלך. אתה קונה להם את הכרטיס,אבל המסע לחלוטין שלהם. ויפה שעה אחת קודם. אתה חייב את זה לעצמך. אתה עדיין לא קיבלת את עצמך, אז איך אחרים יקבלו אותך? תראה, אנחנו לפני שנה חדשה בפתח, בוא תן לעצמך מתנה נפלאה ומשחררת לשנה החדשה. תן לעצמך חיים חדשים, שלמים,חיים מחוץ לארון (ראבאק!! לא חם לך שם
), שולחת לך חיבוק ענקי
,ומאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם. זכור, יש שם חיים בחוץ,והם יפים. וכדאי לך שתיקח חלק בהם,ותזכה לאהבה. אתה ראוי לה! ולפני סיום עד אחד גדול
בהצלחה!!
