Guitar Slayer
New member
שלום אנשים. חדש כאן.
אני בן 18 ולומד בכיתה י"ב. בריא וספורטיבי בדרך כלל למרות שמגיל צעיר סבלתי מהיפוכונדריה שדיי הציקה לי אבל לא יותר מזה. ההודעה תצא קצת ארוכה אבל אני אנסה לקצר כמה שאפשר, אודה מאוד לכל מי שיקרא וייעץ לי. במשך חצי שנה בערך חשתילחצים בחזה בעיקר בשעות לפי השינה, לא ממש התייחסתי לזה, ולא הלכתי להבדק. הכל התחיל בתחילת אוקטובר, חזרתי הביתה והתכוננתי ללכת לישון, הרגשתי לחץ בחזה אבל שוב לא ממש התייחסתי, באותו היום הלחץ הזה הפך לקוצר נשימה ממש קשה. אני אסמתי לשעבר (לא היה לי התקף ב3 השנים האחרונות) וחשבתי שאולי האסטמה חזרה, אבל המשאף שבדרך כלל עזר לי לא עזר הפעם. בימים הבאים קשיי הנשימה המשיכו, הלכתי לרופא שעשה לי בדיקות דם, צילום חזה ולא מצא שום דבר חריג. הרופא אמר לי שאני כנראה סובל מסטרס שיעבור תוף יום יומיים ורשם לי כדורי הרגעה (קלמונרבין). קשיי הנשימה נמשכו במשך כחודש שבו ההיפוכונדריה שלי התחילה להפוף לבעיה רצינית, למרות שהרופאים אמרו שאני בריא לחלוטין, הייתי בטוח שאני סובל ממשהו, כל היום שלי היה סובב סביב חיפוש אתרים בנט ומחשבה על מה יש לי. שמתי לב שכשאני מעסיק את עצמי, ולא חושב על זה קשיי הנשימה עוברים, נרגעתי קצת והבנתי שבאמת מדובר במשהו פסיכולוגי. בתחילת נובמבר כבר לא ממש התייחסתי לקשיי הנשימה. אבל אז התחילתי להרגיש תחושה מוזרה בראש, מין סחרחורת מוזרה, אבל לא ממש סחרחורת, יותר תחושה כמו של שיכור, מין ריחוף מוזר כזה, התלווה לתחושה זו לחץ וכאב בעיניים, לחץ בראש, בחילה מדי פעם, עקצוצים בידיים, כאב בכל הגוף, חולשה, ורגישות לאור ולרעש. שוב פעם נבהלתי ופניתי לרופא, שוב פעם עברתי בדיקת דם, 3 פעמים אקג לב, בדיקת עיניים, בדיקת שמיעה, שום דבר חריג לא נמצא. הרופא שלי שלח אותי הביתה ואמר שהכל בראש שלי, אבל בגלל ההיפוכונדריה שלי, שרק התעצמה, כמובן לא יכולתי להרגע. הרגשתי רע כל יום, לא רציתי להתעורר, רציתי רק להמשיך לישון כי ידעתי שרק שם אני לא מרגיש את התופעות האלה, התחושה שהפריע לי יותר מכל היא תחושת הריחוף בראש. יוםפ אחד ישבתי בבית ופתאום הרגשתי פחד חזק ופתאומי, משהו ממש לא מובן ומפחיד, הרגשה שאני עומד להתעלף, שאני לא יודע איפה אני נמצא. התחלתי לרעוד, לקחתי כדור הרגעה, וכעבור מספר דקות זה עבר. מאז זה חזר כמה פעמים, הבנתי מדברים שקראתי באינטרנט שמדובר בהתקפי חרדה. לא יכולתי להרדם בלילה, הייתי הולך לישון וכמה שניות אחריי שהייתי מתחיל להרדם הייתי מתעורר בבהלה לא מובנת, ותחושה כאילו שכרגע עברתי עוד התקף חרדה, וככה זה היה חוזר מספר פעמים בלילה. לאחר כמה שבועות שלא יכולתי יותר פניתי שוב לרופא שהפעם שלחה אותי לניורולוג. הניורולוג בדק אותי, ואמר שהוא לא רואה שום דבר חריג, אבל כדי להיות בטוח הוא רוצה שאני אעשה סיטי. עשיתי סיטי, ושוב שום דבר חריג, הניורולוג רשם לי כדורים נגד חרדה ואמר שאני אחזור אליו בעוד חודש אם כל התופעות האלה לא יעברו, החלטתי לא לקחת את הכדורים. עברו כשבועיים מאז, וכל הדברים שציינתי למעלה עדיין נמשכים, במידה מועטה יותר אבל עדיין נמצאים שם, חזרתי לישון טוב בלילה, תחושת הריחוף בראש מופיעה עדיין כל יום אך למשך זמן קצר יותר, ויש ימים שבמשך רוב היום אני מרגיש בסדר גמור. למרות שכל הרופאים אמרו לי שמדובר בחרדה אני עדיין לא מאמין להם שכל הדברים האלה יכולים לנבוע מחרדה. בימים האחרונים נוספה בעייה חדשה... ומאוד מפחידה... אני אגיד את זה הכי ישיר שאפשר - לא עומד לי! כשאני עם יזיזה שלי אני לא מצליח להעמיד אותו וגם אם כן רק לכמה שניות... זה בחיים לא קרה לי... וזה מאוד מפחיד.. ביקרתי אצל פסיכולוגית שאמרה לי שלפי מה שסיפרתי לה על מה שעברתי בחודשים לפי כל הסיפור הזה, יש לי יותר ממספיק סיבות לפתח חרדה. הבעיה היא שאני לא מרגיש חרדה או לחץ... ובגלל זה אני מתקשה להאמין שכל זה בגלל חרדה. מה דעתכם על כל זה? תודה מראש על התגובות
אני בן 18 ולומד בכיתה י"ב. בריא וספורטיבי בדרך כלל למרות שמגיל צעיר סבלתי מהיפוכונדריה שדיי הציקה לי אבל לא יותר מזה. ההודעה תצא קצת ארוכה אבל אני אנסה לקצר כמה שאפשר, אודה מאוד לכל מי שיקרא וייעץ לי. במשך חצי שנה בערך חשתילחצים בחזה בעיקר בשעות לפי השינה, לא ממש התייחסתי לזה, ולא הלכתי להבדק. הכל התחיל בתחילת אוקטובר, חזרתי הביתה והתכוננתי ללכת לישון, הרגשתי לחץ בחזה אבל שוב לא ממש התייחסתי, באותו היום הלחץ הזה הפך לקוצר נשימה ממש קשה. אני אסמתי לשעבר (לא היה לי התקף ב3 השנים האחרונות) וחשבתי שאולי האסטמה חזרה, אבל המשאף שבדרך כלל עזר לי לא עזר הפעם. בימים הבאים קשיי הנשימה המשיכו, הלכתי לרופא שעשה לי בדיקות דם, צילום חזה ולא מצא שום דבר חריג. הרופא אמר לי שאני כנראה סובל מסטרס שיעבור תוף יום יומיים ורשם לי כדורי הרגעה (קלמונרבין). קשיי הנשימה נמשכו במשך כחודש שבו ההיפוכונדריה שלי התחילה להפוף לבעיה רצינית, למרות שהרופאים אמרו שאני בריא לחלוטין, הייתי בטוח שאני סובל ממשהו, כל היום שלי היה סובב סביב חיפוש אתרים בנט ומחשבה על מה יש לי. שמתי לב שכשאני מעסיק את עצמי, ולא חושב על זה קשיי הנשימה עוברים, נרגעתי קצת והבנתי שבאמת מדובר במשהו פסיכולוגי. בתחילת נובמבר כבר לא ממש התייחסתי לקשיי הנשימה. אבל אז התחילתי להרגיש תחושה מוזרה בראש, מין סחרחורת מוזרה, אבל לא ממש סחרחורת, יותר תחושה כמו של שיכור, מין ריחוף מוזר כזה, התלווה לתחושה זו לחץ וכאב בעיניים, לחץ בראש, בחילה מדי פעם, עקצוצים בידיים, כאב בכל הגוף, חולשה, ורגישות לאור ולרעש. שוב פעם נבהלתי ופניתי לרופא, שוב פעם עברתי בדיקת דם, 3 פעמים אקג לב, בדיקת עיניים, בדיקת שמיעה, שום דבר חריג לא נמצא. הרופא שלי שלח אותי הביתה ואמר שהכל בראש שלי, אבל בגלל ההיפוכונדריה שלי, שרק התעצמה, כמובן לא יכולתי להרגע. הרגשתי רע כל יום, לא רציתי להתעורר, רציתי רק להמשיך לישון כי ידעתי שרק שם אני לא מרגיש את התופעות האלה, התחושה שהפריע לי יותר מכל היא תחושת הריחוף בראש. יוםפ אחד ישבתי בבית ופתאום הרגשתי פחד חזק ופתאומי, משהו ממש לא מובן ומפחיד, הרגשה שאני עומד להתעלף, שאני לא יודע איפה אני נמצא. התחלתי לרעוד, לקחתי כדור הרגעה, וכעבור מספר דקות זה עבר. מאז זה חזר כמה פעמים, הבנתי מדברים שקראתי באינטרנט שמדובר בהתקפי חרדה. לא יכולתי להרדם בלילה, הייתי הולך לישון וכמה שניות אחריי שהייתי מתחיל להרדם הייתי מתעורר בבהלה לא מובנת, ותחושה כאילו שכרגע עברתי עוד התקף חרדה, וככה זה היה חוזר מספר פעמים בלילה. לאחר כמה שבועות שלא יכולתי יותר פניתי שוב לרופא שהפעם שלחה אותי לניורולוג. הניורולוג בדק אותי, ואמר שהוא לא רואה שום דבר חריג, אבל כדי להיות בטוח הוא רוצה שאני אעשה סיטי. עשיתי סיטי, ושוב שום דבר חריג, הניורולוג רשם לי כדורים נגד חרדה ואמר שאני אחזור אליו בעוד חודש אם כל התופעות האלה לא יעברו, החלטתי לא לקחת את הכדורים. עברו כשבועיים מאז, וכל הדברים שציינתי למעלה עדיין נמשכים, במידה מועטה יותר אבל עדיין נמצאים שם, חזרתי לישון טוב בלילה, תחושת הריחוף בראש מופיעה עדיין כל יום אך למשך זמן קצר יותר, ויש ימים שבמשך רוב היום אני מרגיש בסדר גמור. למרות שכל הרופאים אמרו לי שמדובר בחרדה אני עדיין לא מאמין להם שכל הדברים האלה יכולים לנבוע מחרדה. בימים האחרונים נוספה בעייה חדשה... ומאוד מפחידה... אני אגיד את זה הכי ישיר שאפשר - לא עומד לי! כשאני עם יזיזה שלי אני לא מצליח להעמיד אותו וגם אם כן רק לכמה שניות... זה בחיים לא קרה לי... וזה מאוד מפחיד.. ביקרתי אצל פסיכולוגית שאמרה לי שלפי מה שסיפרתי לה על מה שעברתי בחודשים לפי כל הסיפור הזה, יש לי יותר ממספיק סיבות לפתח חרדה. הבעיה היא שאני לא מרגיש חרדה או לחץ... ובגלל זה אני מתקשה להאמין שכל זה בגלל חרדה. מה דעתכם על כל זה? תודה מראש על התגובות