שלום לכולם מהצד השני

[דאנטה123]

שלום לכולם מהצד השני

אני סטודנט בן 24, נמשך לבנים ובנות כאחד, אבל כרגע נמצא בקשר רציני עם גבר. עד היום הייתי בארון, ופרט לשני חברים קורבים איש אינו יודע עלי. אני מתכוון לספר לחברים נוספים בקרוב ומקווה ב-12 החודשים הקרובים לספר להורים. אני שמח באהבה שלי וכרגע מרגיש שהרצון שלי לצאת מהארון הוא לא ממניעים של סבל או מצוקה אלא כי אני רוצה לחלוק את האושר שנפל בחיקי עם האנשים שאני אוהב. זו לדעתי הסיבה ה"נכונה" לצאת וגם התזמון הנכון. בן-זוגי נמצא קצת יותר עמוק בארון ממני. באתי לכאן לשמוע קצת איך החוויה של יציאה מהארון מצד ההורים, ומה אני יכול לעשות כדי להקל עליהם. הם כבר רמזו ואמרו במפורש שאין להם בעיה עם נושאים הומולסביים וגם פעם אחת אימי שאלה אותי ישירות, אבל עוד לא הייתי בשל לספר לה. בכל זאת, אני בטוח שזה לא קל כשמשהו זר שאמנם לדעתך הוא לגיטימי, פתאום נוחת לך בתוך הבית אצל הילד שגידלת שנים וחצי עשורים. בקיצור אני מקווה שתהיו לי לעזר בתהליך שאני מתכוון לעבור, ואשמח לשמוע כמה מילות חכמה או עצות בקשר למצבי אם יש למישהו. תודה לכולם

 

[Yuval Y]

ברוך הבא ../images/Emo140.gif

בתור אחד מהצד שלך, אני לא ממש יכול לדבר מהצד של ההורים, אם כי נראה לי שההורים שלך קלטו שאתה לא סטרייט או "הולך בתלם" והם אף מוכנים להכיר אותך כמו שאתה. קח בחשבון - מידת הפתיחות והחשיפה למידע גבוהה יותר כיום מאשר כשאני עשיתי את צעדי מחוץ לארון, בסביבות שנת 1991, כך שנראה שהנטייה המינית היא דבר שלא זר להם - והם אפילו מוכנים להתמודד איתו בבביתם שלהם. מן הסתם - אתה היודע באיזו נימה אמא שלך שאלה אותך ישירות - האם בנימה אכפתית או שמתוך חרדה לתדמית. מתוך פעילותי בתהל"ה כעורך האתר, ומפגשים שהייתי, שמעתי גם על הורים שהצטרפו לתהל"ה מעצם התחושה שהבן שלהם הומו, ורצו לקבל אותו לכשיצא מהארון, מה גם שבארכיון הפורום תמצא מספר שיחות בסגנון. לפי תחושתי, אתה יכול לסמוך על ההורים שלך, שיוכלו לקבל אותך, וכדאי לך גם ללמוד לקבל יותר את עצמך - לא הייתי ניגש אליהם ו"מטיל את הפצצה", כיוון שסך הכל אתה רוצה לחלוק איתם את האושר שלך, ואת ההכרה במה שאתה. לך עם התחושה הזו, ובמקום להסתיר תנהג יותר בחופשיות, תן להם להרגיש שאתה מאוהב, שאתה מאושר. בהדרגה ההורים שלך ירצו להכיר אותך יותר, ואולי אף את החבר שלך - אם כי עולה לי השאלה - עד כמה החבר שלך מוכן להכיר את ההורים שלך? תוכל להביט גם באתר תהל"ה, כמו למשל http://www.tehila.org.il/glbt, כדוגמת המאמר "תרגיל בדמיון מודרך" או "איך להפסיק לפחד מפני היציאה מהארון", ואם תרצה גם תוכל להתקשר למספר הטלפון של תהל"ה או ל'סניף' החיפאי (04-8327702).

יובל

 

[דאנטה123]

ץודה רבה

אני לא בטוח אם הם באמת שמו לב מה קורה. אני לא יודע אם אמא שלי קנתה את השקר שלי, אבל איך שהדברים נראים עכשיו, נראה לי שהם חושבים שאני סתם קצת ביישן עם בנות. אני כמובן קודם אבנה לי בסיס חברים תומך ב"חיים האמיתיים" (או אולי בעצם המזויפים?), בקיצור - חברים שמכירים אותי מהתיכון, ואחרי שאראה את התגובות שלהם אוכל להסיק לגבי ההורים. מדאיגה אותי קצתה תגובה של אחי הקטן. הוא עכשיו חייל ולא האדם הכי סובלני בעולם...

 

[קיפי הקיפוד האחד]

שלום. דאנטוש היקר מכל...

שכחת לספר שכולנו מכירים אותך ויצאת בפנינו מהארון.....

את תשובתי, אני מניח שאתה מכיר ולא רוצה לשמוע אותה, היא דיי דומה לשל יובל. מצד אחד יש סיבה לחגיגה מצד שני רצוי לבדוק מה דעתו של החבר שלך בעניין.. ונראה שהכי חשוב שתבהיר לו שכל צעד מצידך לא מחייב אותו בצעד דומה. אין לך מושג כמה שזה חשוב וכמה סרטים אתצה יכול לחסוך לו... לגבי המשפחה שלך, גם אם ההורים הכי מוכנים והכי מנחשים והכי מקבלים יש בעיות בדרך , יש דאגות בדרך ויש דברים שתצטרך לקבל ולאזור בסבלנות שקשורה לתהליכים זהים שהם צריכים לקבל ולעבור בעצמם. אימי ידעה אבל בדומה אליי הכחישה וכשקיבלה את זה ממני , היא קיבלה ועיכלה אבל לא ברמה הרגשית ולכן מידי פעם עדיין עוטלות תהיות מדאגה "אבל לא ניסית עם בת, " "אבל... אולי...," לא מתוך חוסר קבלה אלא מתוך בורות ודאגה. אבי עבר תהליך קבלה מואץ כל כך מואץ שגובל אפילו בהדחקה, אני מקבל ומעבר לכך לא רוצה לדעת. אימי פנתה לתהילה, היא מקבלת מהם סיוע ובעקיפין גם אני... אבל עצם ההגעה לתהילה משולה בעיניי להגעה לפסיכולוג- הרי כמעט ולא מגיעים לפסיכולוג כשאין קושי ועצם ההגעה לפסיכולוג היא קודם כל הודייה בקושי. אבי למשל בניגוד אליה לא מוכן להגיע לקבוצה של ההורים מתוךך קוטשי להתמודד עם הקשיים בקבוצה אם עדיף לא להתמודד בכלל.... הוריך, ממה שאתה מספר כאן ובאופנים הפרטיים יותר , נשמעים אנשים משכילים ומקבלים. אימך היא אדם מאוד פתוח והלוואי שאתה תהיה באותה רמת פתיחות. אני לא אוכל לומר לך שזה יעבור עליהם כמו כלום, אבל בהחלט לפעמים התחזיות שלנו יטותר קשות מהאמת, ככה זה היה אצלי, וככה אני מאמין זה יהיה אצלך. היתרון בגילך שאינך סמוך אליהם, אבל מצד שני בוגר דיו כדי לא ליפול לקטגוריית המרד נעורים הטיפש עשרה. נכון, אתה צודק קל לקבל כשזה לא בבית שלך, אבל זה לא שזה לא קשה לקבל את בנך כהומו או דו מיני או מה שתבחר, אבל הם יסבלו ויכאבו ולצערי אין כל כך מנוס מכך, הרי התהליך שאתה עברת יעבור עליהם אבל אפילו עם יותר קשיים...כי מצופה מהם לקבל ולא להוציא הקשיים עליך.. ולא לשתף אותך בהם.. אבל כבוגר יש לך יתרון בכך שתוכל להכיל אותם בכך.... עשית דרך ענקית בשנה האחרונה ושים לב כיצד אתה פותח "אני פונה להוריי ממקום של שיתוף בשמחה ולא ממצוקה" דבר המעיד שאתה בא מעמדה של כוח ומסוגלות ולא נראה לי שדבר זה ידאיג או יכאיב להם יתר על המידה, רק אל תטיל פצצה ותעלם אבל תיתן להם את הזמן לעכל לבד ותחזור... מצד שני יהיה להם קשה כהורים שאוהבים אותך ודואגים לך לא ממקום של שנאה כלפיך או האשמה שלך. אם תיתן להם את התחושה שאתה מאושר בכך, ותפוגג את הדאגה.. אתה תסייע להם הכי טוב.... אני כתבתי את ההודעה הזו על סמך המקרה האישי שלי ועל סמך היכרותי עם אחת המנהלות פורומים שהיא אם לבת לסבית , להגיד שהיא קיבלה את זה מהדקה הראשונה - בהחלט לא, היא בכתה הייתה עצובה אבל בסוף רק דאגה לחייה של הבת והיום היא שמחה באושר שלה. בשום אופן לאורך כל התהליך היא לא נדתה את ביתה , וקשה לי להאמין מתיאורך שהוריך ינדו אותך, יהיה להם קשה, תצטרך להכיל אותם לסייע להם ולתת להם לתהאבל ולהיות עצובים ...זה לא יהיה קל אבל גם לא קשה מאוד....