שלומית 0710
New member
שלום לכולם/ן ../images/Emo24.gif ילדתי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif
לא נכנסתי כחודש לכאן ולצערי אני רואה שנוספו לפורום אנשים חדשים. תמיד מקננת התקווה שיום אחד ייתמו סיפורי האובדן. ביום שלישי, 27.1 בשעה 19:15 ילדתי את בני בשבוע 28 במשקל 818 גר'. למי שלא זוכר/מכיר, סיפורי האובדן שלי נמצאים במאמרי הפורום. עוד אכניס את סיפור ההריון והלידה באופן מסודר בהמשך, בינתיים רק רציתי לעדכן ולעודד. הריתי הריון טבעי בניגוד לכל הסיכויים, עם רחם מצולקת ומלאת הידבקויות. היו לי דימומים בשבוע 6, 10, ו-12, היה לי חלבון עוברי לא תקין לחלוטין, בדיקת מי שפיר תקינה ומחיצה בשק ההריון שהתגלתה בסקירה המאוחרת. אני מוגדרת כסובלת מקרישיות יתר למרות שבדיקות הקרישיות שלי תקינות. הייתי עם סכרת הריונית והזרקתי 3 פעמים ביום אינסולין, היה לי לחץ דם גבוה ובעיות בזרימת הדם, היו לי צירים משבוע 17. כנגד כל הסיכויים העובר היקר שלי החזיק מעמד, אופזנו שוב ושוב, אובחנו בעיות בגדילת העובר, אך הוא החזיק מעמד עד שבוע 28 (שזה שבוע משמעותי לפגים), אז גילו עצירה בגדילה, שקלו מתי ליילד וכעבור יומיים גילו בעיות קשות יותר בזרימת הדם אליו וכן בעיה שמסכנת אותי. הוחלט ליילד, מכיוון שאכלתי, חיכו שהאוכל יירד ואז ינתחו. בינתיים המוניטור הראה ירידות דופק מפחידות כשהיו לי צירים והוחלט להעביר אותי לביקורת בחדר צירים עד הניתוח. כאמור נולד בונבון ששקל 818 גר', כעת הוא נושם לבד עם תמיכה קלה של לחץ אויר ובסיוע חמצן, מקבל חלב שאני שואבת עבורו ונלחם על חייו. שמו איתן מכיוון שהיה איתן בדעתו להשתרש ברחם הפגוע ולהחזיק מעמד ואנו מצפים ממנו להמשיך ולהיות איתן במאבק על חייו. החזיקו לו אצבעות בכדי שיהיה סיפור הצלחה ופרק סיום אופטימי בסיפורינו ולא.....
לא נכנסתי כחודש לכאן ולצערי אני רואה שנוספו לפורום אנשים חדשים. תמיד מקננת התקווה שיום אחד ייתמו סיפורי האובדן. ביום שלישי, 27.1 בשעה 19:15 ילדתי את בני בשבוע 28 במשקל 818 גר'. למי שלא זוכר/מכיר, סיפורי האובדן שלי נמצאים במאמרי הפורום. עוד אכניס את סיפור ההריון והלידה באופן מסודר בהמשך, בינתיים רק רציתי לעדכן ולעודד. הריתי הריון טבעי בניגוד לכל הסיכויים, עם רחם מצולקת ומלאת הידבקויות. היו לי דימומים בשבוע 6, 10, ו-12, היה לי חלבון עוברי לא תקין לחלוטין, בדיקת מי שפיר תקינה ומחיצה בשק ההריון שהתגלתה בסקירה המאוחרת. אני מוגדרת כסובלת מקרישיות יתר למרות שבדיקות הקרישיות שלי תקינות. הייתי עם סכרת הריונית והזרקתי 3 פעמים ביום אינסולין, היה לי לחץ דם גבוה ובעיות בזרימת הדם, היו לי צירים משבוע 17. כנגד כל הסיכויים העובר היקר שלי החזיק מעמד, אופזנו שוב ושוב, אובחנו בעיות בגדילת העובר, אך הוא החזיק מעמד עד שבוע 28 (שזה שבוע משמעותי לפגים), אז גילו עצירה בגדילה, שקלו מתי ליילד וכעבור יומיים גילו בעיות קשות יותר בזרימת הדם אליו וכן בעיה שמסכנת אותי. הוחלט ליילד, מכיוון שאכלתי, חיכו שהאוכל יירד ואז ינתחו. בינתיים המוניטור הראה ירידות דופק מפחידות כשהיו לי צירים והוחלט להעביר אותי לביקורת בחדר צירים עד הניתוח. כאמור נולד בונבון ששקל 818 גר', כעת הוא נושם לבד עם תמיכה קלה של לחץ אויר ובסיוע חמצן, מקבל חלב שאני שואבת עבורו ונלחם על חייו. שמו איתן מכיוון שהיה איתן בדעתו להשתרש ברחם הפגוע ולהחזיק מעמד ואנו מצפים ממנו להמשיך ולהיות איתן במאבק על חייו. החזיקו לו אצבעות בכדי שיהיה סיפור הצלחה ופרק סיום אופטימי בסיפורינו ולא.....
