שלום לכולם

[lili15]

שלום לכולם../images/Emo140.gif

זה פורום מאד עוזר.... כבר מזמן חפשתי פורום כזה כדי להיוועץ באנשים... אז ככה, היחסים איתי ועם אמא שלי נחמדים. מידי פעם רבות, ככה פעם-פעמיים ביום, אבל לא זה מה שמפריע לי. מה שמפריע לי זה שאני לא מקבלת ממנה כל כך הרבה אהבה. היא אמנם חושבת שהיא נותנת הרבה אהבה, אבל אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שקיבלתי ממנה חיבוק, נשיקה, אפילו אימרה טובה סתם ככה, בלי שהסתפרתי, או הוצאתי ציון טוב במבחן

אני יודעת שאין טעם להגיד לה את זה, כי היא תגיד שזה שטויות. קורה שפעם בשנה במשך שבוע היא נהיית כזאת מתוקה וחברה כיפית. זה קורה כשהיא רבה עם אבא שלי, שאין לה עם מי לדבר, או סתם כי משעמם לה. אני רוצה קשר אמיתי איתה, אני רוצה להיות כמו כל בת ואם אחרת, שהאמא מחבקת את הבת שלה, לא צועקת עליה כל הזמן, מעירה אותה באיזה נשיקה ולא צועקת לקום. זה כל כך עצוב לי, ואני לא יודעת למי לפנות!!

תודה רבה לעונים

 

[lili15]

שכחתי לציין../images/Emo26.gif

יכול להיות שזה נובע גם מהעובדה שהיא לא קיבלה כזה יחס אהבה מצד אמא שלה, ואפילו גם אבא שלה, כשהיא היתה בגילי (אני בת 14), בגיל קטן משלי וגדול משלי. וזאת עובדה, פעם היא נשפכה בפני

אבל אם זה באמת מהסיבה הזאת, אני חייבת לדעת כיצד ניתן לשנות את היחסים ביננו

שוב תודה

 

[judita]

אני חושבת שהמפתח לשינוי היחסים תלוי

גם בך. לפעמים מישהו צריך להוביל את הצד השני ולהראות לו את הדרך. אני חושבת שאם את תבואי לאמך וככה סתם תתני לה חיבוק ונשיקה, בלי שום סיבה מיוחדת, זה עשוי להוביל לשינוי. תפגיני אליה את אהבתך באופן בולט במיוחד. ייתכן שבהתחלה היא תחשוב ש"קרה לך משהו", אבל אם תמשיכי בדרך זו, אני מאמינה ש"תרככי" אותה, והיא לא תוכל להשאר אדישה לכמויות החיבה שתרעיפי עליה. תנסי חודש - חודשיים, אני בטוחה שתראי תוצאות מדהימות. עדכני אותנו.

 

[lili15]

אבל ממש אין לי אומץ../images/Emo7.gif

אמנם יש את הפעמים שהיא נחמדה, אבל היחסים שלנו לא מאפשרים שאני פצאום אבוא ויחבק אותה... ואני גם לא חושבת שזה מה שירכך אותה. היא כל הזמן כועסת על אחים שלי, סתם כי כל דבר מעצבן אותה, וזה מאד מרתיעה להתקרב אליה

 

[faith2]

להיפך...זה יעשה לה כל כך טוב בלב!

שאת באה ללא סיבה וממש ללא מניע ומחבקת אותה ואואמרת לה- אמא איך כמוך בעולם!

 

[קליספרה]

בשם האמהות

יש אנשים שיש להם בעיה עם מגע פיזי - נשיקות חיבוקים וכאלה. זה לא נעים ממש לילדים שלהם אבל הם לא שולטים בזה. איזה אמא היא חוץ מזה? האם היא מראה לך חיבה ואכפתיות? מקשיבה לך, מכיה לך אוכל שאת אוהבת, יוצאת איתך לפינוקים(בגדים וכאלה ) אם היא אמא משקיענית בשאר הדברים קבלי אותה כמו שהיא ותתפנקי על אבא. אם לא - את צריכה למצוא קבוצת תמיכה שתהיה לך במקום חברה טובה - סבתא דודה וכדומה - בהצלחה

 

[איילת567]

שבת שלום חמודה../images/Emo23.gif

לא צריך לשפוט את האימא יכול להיות שהיא לא יודעת איך לעשות זאת ולכן חשובה התיקשורת דברי איתה בלי כעס תגידי לה שאת אוהבת אותה חבקי אותה בלי כל סיבה אני חושבת שזה יעזור כי אימך ודאי מאוד אוהבת אותך רק קשה לה להראות את אהבתה אליך אני מדברת מניסיון אישי כי אני בעצמי אימא ל5 ילדים ש3 מהם בגיל התבגרות נסי לא עולה כסף בהצלחה איילת

 

[so charming]

זה ממש בדיוק

אבל בדיוק, מה שקורה לי עם אמא שלי... (לתוהים- אפשר לומר שאני חדשה פה... אני קוראת בפורום כבר כמה זמן, אבל מגיב פעם ראשונה...)

 

[faith2]

../images/Emo24.gif

היי את! כן את! אתה מוזמן לכתוב יותר כאן

והעצה שלי גם כלפייך

 

[so charming]

../images/Emo12.gifאני?

מה יש לי כבר להגיד? כל מי שמכיר אותי חושב שאני רגילה, שהכל רגיל ואני פשוט ב"גיל הזה", אז אני רבה עם ההורים. אבל אף אחד לא מכיר אותי בפנים. מה אני מרגישה וחושבת. מי שאני מנסה להפתח אליו אומר שאני משלה את עצמי שלא אוהבים אותי. אז מה כבר יש לי להגיד? אגב- יישמתי את העיצה. היא חיבקה אותי בחזרה ושאלה מה קרה. אמרתי לה שכלום. היא הייתה בטוחה שקיבלתי הערה בבי"ס, או מדשהו שאני מנסה להתחמק או להסתיר. מין טון כזה של "קרה משהו?". אני כבר מכירה את הטונים שלה...

 

[lili15]

מישהו../images/Emo35.gif עזרה...../images/Emo7.gif

אגב, היום נסעתי איתה לאנשהו, ניסיתי לדבר איתה קצת בפתיחות על דברים שאני לא נוהגת לדבר איתם עם אנשים.. בכל מקרה, היא דברה ושיתפה פעולה, אבל אז היא התחילה לריב איתי ולומר לי שאני כל הזמן מתלוננת על דברים ומאשימה אותה. וזה לא בא כבדרך אגב מפני שדיברנו, אלא שזה איכשהו נוצר מהשיחה. מה שלא נכון, כי אני דברתי איתה בהכי פתיחות ונוחות ורוגע שיש

נראה לי שהיא פשוט מחפשת איפה לריב.... חשוב לי לציין, שהשיחה אמנם היה בפתיחות, אבל לא בקטע של איך אני מרגישה כלפי היחסים, בכלל בכלל לא קשור לזה... גם בנסיעה הלוך, וגם בנסיעה חזור, היא רבה איתי. בסוף, היא אמרה לי שאם אני אדבר בטונים האלה לאנשים סביבי הם לא ירצו להיות חברים שלי. אני לא מדברת בשום טונים!! מוזר, רק היא מכל העולם שומע אותם...

ואז אמרתי לה, תראי, חברות לי הן הבנות הכי ביקורתיות בעולם, אם לא הייתי בסדר הן היו אומרות לי. ואז היא באה ביציעה "אבל אני לא חברה שלך". אני יודעת שהיא לא חברה שלי, אבל זה העליב אותי מאד, כי הדבר שאני הכי רוצה בעולם זה שנהייה חברות, זאת השאיפה שלי

אני במצב גרוע, בבקשה בבקשה בבקשה, שמישהי תענה לי

ומי שלא קראה את שתי ההודעות הראשונות שתקרא, גם שם יש בעיה... תודה תודה תודה

 

[איילת567]

לידיעתי אולי אתם צריכים תיווך

צד שלישי בענין

 

[faith2]

לילי../images/Emo24.gif

לכי עכשיו ותני לאמא שלך חיבוק ענק ותגידי לה אמא אני אוהבת אותך...את פשוט מדהימה. אני דואגת להזכיר לאמא שלי כמה אני אוהבת אותה ללא סיבה, זה פשוט מחמם את הלב שלה....תעשי את זה לאמא שלך, וסמכי עליי בעיניים עצומות, שאמא שלך פשוט תעריך אותך על זה....ותנהג באותה הדרך!

 

[lili15]

ממש אין לי אומץ../images/Emo7.gif

חייבת להיות דרך אחרת... תאמיני לי, הדבר שאני הכי רוצה עכשיו זה לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה, אבל זאת קפיצה יותר מידי גדולה בשבילי... אין דרך אחרת שאני אוכל להתחבר אליה

כל כך עצוב לי על הלב...

 

[toltolit]

אין כותרת לתגובה

חמודה נדירות האמהות האלה שמעירות את הילדות שלהן בנשיקה וד"א המצב שלך מאוד טוב לעומת המון מקרים אחרים (שלי לדוגמא) אבל...זה לא אומר שצריך להתפשר! לדעתי הקשר בין האם לבת מתחזק כשהיא גדלה טיפה בסביבות גיל 18-20 אז היא כבר לא צריכה להגיד לך נו נו נו והיא יכולה להיות חברה. פשוט תהני מהתקופה של המריבות עם אמא (ואם רואים את זה כדבר מצחיק וכחלק מהעניין של ההתבגרות זה באמת מבדר-גם אם זה רק בינך לבין עצמך) (ורק לפרוטוקול- אני לא מדברת כי עברתי את זה אני עדיין בת 15 אבל ככה זה בד"כ). בהצלחה יקירתי

 

[so charming]

אגב אמהות שמעירות בנשיקה...

אני מכירה מישהי במצב הפוך... אמא שלה פשוט... מקסימה אליה (לפחות ככה נראה בהתחלה). היא מעירה אותה בנשיקה, לוקחת אותה לאן שהיא רוצה. בתור מורה, היא מנסה לעזור לבת שלה במה שהיא יכולה בבי"ס- ממורים פרטיים מהשורה הראשונה, עד מאבקים נגד מורה שעשתה לה עוול. ובאמת מנסה לעשות הכל כדי לתת לה את החום והאהבה המקסימליים. אבל חברה שלי... פשוט מתרחקת מאמא שלה. כאילו היא שונאת אותה. היא צועקת עליה, לא מדברת איתה... ולמה? אמא שלה, בלי לשים לב, מציבה לה גבולות... לפי הנורמות החברתיות. קוד "איך להיות". וחברה שלי... טוב- היא מלאה. שמנמונת. אפשר להגיד את זה. היא בנאדם סגור, ביישן. ז'תומרת- אין לה בעיה להתחיל לדבר עם בן שמוצא חן בעיניה, או להתחבר לאנשים חדשים... אבל להפתח לאנשים, לדבר באמת, לוקח לה זמן. יותר מלרוב האנשים. היא נוטה להתאהב במהירות- ונפגעת במהירות. מה שסוגר אותה עוד יותר ומפתח... כמעט פרנויה. חוץ מזה- ההורים שלה התגרשו כשהיא היתה בת 11 בערך. עכשיו- היא מדברת רק עם אחד מההורים חליפות. בדרך כלל היא רבה עם אבא שלה. היא כאילו חייבת לבחור כל פעם באחד. וברגע שאחד נבחר- השני הוא פשוט מפלצת ואשם בהכל ועושה הכל גרוע ולא בסדר. דיברתי על זה עם כמה הורים ובני נוער (בפורום אחר, אני לא אפרט). הם אמרו שזה לא נפוץ- אבל כנראה יש גם צד הפוך. ילדים שלא יודעים להראות אהבה... (אם אפשר להגדיר את זה כהה). רציתי להראות לכם מקרה הפוך... מה דעתכם?

 

[שושית המתוקית]

אני כל כך מבינה אותך

גם לי זה קורה אני בת 13 ולפני 7 חודשים אמא שלי ילדה תינוקת מדהימה לפני שאחותי נולדה אני הייתי פינוקי הייתי נרדמת עם אמא במיטה היא הייתה מחבקת אותי כל שניה אומרת לי כמה היא אוהבת אותי ועכשיו זה ישתנה כבר 7 חודשים לא שמעתי את אמא אומרת לי שהיא אוהבת אותי לא קיבלתי ממנה חיבוק לא נשיקה לא כלום אני כבר ממש מיואשת

 

[faith2]

שי../images/Emo24.gifתומך

הסברת לאמא שלך מה שעובר עלייך?