שלום לכולם

[ניאו30]

שיהיה בהצלחה ../images/Emo39.gif

פחות מזדהה עם הטווח הקרוב שלך,אבל מזדהה ביותר(!) עם הטווח הרחוק שלך,וכן עם מה שכתבת לגור בתשובה-זו גם השאיפה שלי,שאת תחושת הסיפוק מהחיים אני אשאב מהתוכן הפנימי שבתוכי ולא מדברים חיצוניים,וגם אני מנסה,באיטיות יש לומר,לא להיות תלוי באחרים כדי להגיע לשם. מנסה...כרגע בתור שאיפה לעתיד,מתוך הבנה שכרגע אני צריך לבסס את עצמי לפני שזה יוכל להגיע. אז את יכולה להבין שגם בעיניי זה לא מופרך,אלא שצריך להבין ולקחת בחשבון שזה תהליך ארוך וממושך,וממש לא פשוט,ולא משהו שקורה מהר...לאט לאט, בהדרגה,זו דעתי בכל אופן...אין קיצורי דרך...לדעתי,כשהולכים לאט גם קל יותר לחיות את ההווה.

 

[י ר ד נ ה1]

תודה רבה ../images/Emo13.gif

אני כל כך אוהבת את החתצימה שלך(אהבתי גם את זו שדיברה על הפחד, פעם בזמנו!) זה אכן תהליך מאוד קשה, והכי חשוב צריך להיות מודעים לו בזמן הוה. בכל פעם שאני תופסת את עצמי מתחילה בקצה קצה-ה של הרגשת "איכס" כי מישו\מישי לא צלצל\אמר שהוא אוהב את מה שעשיתי\אותי , אני מייד" תופסת "את עצמי ומזכירה לעצמי שאני זו שבוחרת איך להרגיש, ולא הם יקבעו לי. זה קשה, אבל זה מתחיל לחלחל !

 

[ניאו30]

אמממ,בקשר לחתימה

נראה לי כבר החלפתי איזה 10 חתימות מאז שאני בתפוז...לפעמים זה מבטא גם תחלופה של המצב הפנימי שלי...חחחח

 

[י ר ד נ ה1]

גמני כמוך...כרגע אני ללא..

 

[תמר היחידה 2]

אל תנסי להפריך אם זה עובד עליך

אני מאמינה בנבואה שמגשימה את עצמה. בקשר למה שאמרת "לא לרצות מה שאני לא יכולה לקבל". גם אני פעם חשבתי כך אבל אני מבינה עם השנים שמה שאני באמר רוצה אני אוכל לקבל, בדרך זו או אחרת. הכל שאלה של כוח רצון. לכן, אם את רוצה דבר תעשי מאמצים להשיגו ובסוף גם תשיגי. בהצלחה.

 

[י ר ד נ ה1]

הכוונה שלי

היא לא לדברים חמריים דווקא. אני לא ממש יכולה לפרט בדיוק, אולי עם הזמן. אבל הכוונה שלי בגדול היא, שצריך ללמוד לאהוב את מה שיש!

 

[גור42]

יש פתגם ידוע שאת בטח מכירה:

"אלי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לשנותם, את אומץ הלב לשנות את הדברים שאני כן יכול לשנותם, ואת החוכמה להבדיל בין השניים." ללמוד לאהוב את מה שיש זה חשוב, אבל זו רק חצי מהעניין. ולדעתי אי-אפשר להגיע להשלמה מוחלטת עם המציאות, מבלי לקבל על עצמנו את האחריות של לשנות את כל מה שבכוחנו וברצוננו לשנות. ה"שלווה" ו"אומץ הלב" הולכים בד בבד, ואי-אפשר לקבל אחד מהם ללא השני. זאת, לפחות, דעתי.

 

[תמר היחידה 2]

זהו חלק מהתפילה של A.A אלכוהליסטים

אנונימיים. זוהי תפילה שמחזיקה אותם פיכחים .

 

[י ר ד נ ה1]

אן אינני טועה זה נקרא

תפילה לשמחה? או שאני מבלבלת עם משו אחר? בכולופן, אני ממש מזדהה עם התפילה הזו, ואני כן פועלת בכיוון של דברים שאני יכולה לשנות. שוב, זה שאני מבינה חלק מהדברים אי אפשר לשנות ושצריך לקבלם כפי שהם, גם זו כבר התקדמות גדולה מאוד בפני עצמה.

 

[אנילה1]

גור זה מתוך תפילה של נזירות

נוצריות במנזרים. יש לי צילום של התפילה בתרגום לאנגלית.. אולי המקור היה לטיני. "אלי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לשנותם, את אומץ הלב לשנות את הדברים שאני כן יכול לשנותם, ואת החוכמה להבדיל בין השניים." הגישה היהודית אינה דוגלת בדרך הזאת. אנחנו לא מקבלים דברים שאנחנו לא יכולים לשנות. אנחנו תמיד דוחפים לשינויים. והחברה מצפה שנגיע להישגים. אז אנחנו כחלק מהחברה מצפים מעצמנו גם להגיע להישגים. מכיוון שלא כל אחד מסוגל להגיע להישגים שחולמים עליהם, נוצר קונפליקט ריגשי. הקונפליקט משתק את העשייה. יש עמים שהבטלה לא מעסיקה אותם עד כדי רצון לשינוי. בהודו למשל מוצאים עניים עם אידיאולוגיה שמנציחה את העוני ומאפשרת להם לקבל הכל באהבה. זה לא המקום שיהודי שואף להיות בו.

 

[י ר ד נ ה1]

אולי בגלל שהם נדדו כל הזמן

 

[גור42]

יש הבדל בין היהדות לחברה הישראלית

בישראל של היום, וגם בהרבה מדינות המערב, החברה אכן מצפה שנגיע להישגים. ולא סתם הישגים, אלא הישגים שמתאימים לצרכיה של החברה ולאו דווקא לצרכים שלנו. כשמדובר בחלומות האישיים שלנו, בדרך כלל החברה לוחצת בכיוון הפוך: מנסה להרפות לנו את הידיים. הגישה היהודית, לעומת זאת, היא שונה לחלוטין. ביהדות יש שני אלמנטים שמשלימים זה את זה: מצד אחד, ישנם ביטויים כמו "אין דבר העומד בפני הרצון" שמדגישים את כוחו של האדם הפשוט לשנות עולם ומלואו. מצד שני, ישנו בורא-עולם שמנהל את העניינים, ולפי התפיסה היהודית, ה"מילה האחרונה" בעניין הגשמת החלומות שלנו היא בעצם שלו. מעניין שהנושא הזה עולה פה דווקא בחנוכה. כשהמכבים ניצחו את היוונים, לפני 2172 שנה, הם עשו את זה נגד כל הסיכויים. הם היו נחותים מבחינה מספרית ומבחינה טכנולוגית, ובכל זאת ניצחו. הפירוש המסורתי של הסיפור, הוא שהם ניצחו כי האל היה לצידם. אבל אני חושב שיש פה משהו יותר עמוק: המכבים ניצחו, כי הם נלחמו עם כל הלב. הנצחון היה משמעותי יותר עבורם. למכבים היה חלום בעל משמעות שעליו הם הגנו בחירוף נפש, ואילו ליוונים זו סתם היתה עוד מלחמת כיבוש אחת מיני רבות.