מייקי80',קשה לי ממש בלתי אפשרי
להכנס לנעליים שלך, לתחושות ולמניעים שלך לחשבו,לרצות,להתלבט..ואולי גם להגיע להחלטה..להבנתי,את אומרת בדברייך, דבר והיפוכו..אבל דווקא מתוך ההיפוך, מתוך מה שלא בא לשמו, בא לשמו. את כותבת ,שאת חושבת עליו הרבה, וכמה שהיית רוצה שהוא ידע, רק בשביל הידיעה שתהיה לו..יותר מזה,את לא מפסיקה לחשוב על זה שזכותו לדעת. אבל מייקי, בו זמנית את כותבת אני לא רוצה ממנו כלום...ובזה העניין..מבין מילותייך, עולה רצונך העצום, שאולי קשה לך להודות בו, לפי הבנתי, כן לראות את אביך הביולוגי, כן לשוחח עימו, כן לקבל תשובות לשאלות המטרידות אותך..כמו איך אפשר?איך נוצר המצב הזה,למה זה קרה,למה זה קרה לך?? ומעבר לכך, גם מי הוא האדם הזה? ראי מייקי, אם הוא באמת לא חשוב לך, לא צריך להיות אכפת לך ממנו, בכל דבר, וודאי לא שידע שהוא חזר לחו"ל והשאיר את אימך בהריון...השאלה האם הוא רוצה לדעת,אינה רלוונטית,וודאי לא אצלו, כפי שמרבית הגברים נוהגים..אין לי מידע על נסיבות המקרה..אבל כל כך הרבה פעמים זה קורה,אחרי יחסי מין מזדמנים, שהגבר הולך לדרכו, והאשה,שנכנסה להריון, מחליטה ללדת..יתכן שחוסר ההתענינות שלו, מעיד על טיב היחסים שהיו לו עם אימך..יתכן שזה מעיד על אישיותו..אבל הוא אחד מני גברים רבים רבים שאינם טורחים להסתכל אחורנית אחרי מערכת יחסים קצרה, אלא ממשיכים הלאה.. התחושה שלי שכל מה שקרה מהווה עבורך, בלשון הפסיכולוגים : Unfinished business,כלומר עניין לא גמור שכל עוד אינו כזה, הוא מציק, בוער בעצמות..ואינו נותן מנוח (גישת הגשטלט).לכן, כנראה כל עוד לא תקחי יוזמה,תפגשי עם אביך הביולוגי ביוזמתך,ותתמודדי פנים אל פנים מול מה שקרה,הנושא יציק לך..השאלה האחרונה היא רק, מה עושים, אם הוא לא ירצה לחזור לעברו...??
רציתי לשתף: לזוכרות (וגם לאלה שלא...) סיפרתי פעם שאבי הביולוגי לא יודע עליי כי הוא חזר לחו"ל לפני שהיא גילתה שהיא בהריון. בזמן האחרון אני חושבת הרבה עליו ועל זה זהוא לא יודע ועל כמה שהייתי רוצה שהוא יידע ולו רק בשביל הידיעה שתהיה לו - קשה לי עם המחשבה שהוא לא יודע עליי, לא יכל להחליט אף פעם בקשר אליי וכו'. אני לא רוצה ממנו כלום, לא מבקשת שום דבר אבל לא מפסיקה לחשוב על זה שזכותו לדעת... מה דעתכן? אם הייתן במקומו (למרות שהשנים יולדות אז זה קצת בלתי אפשרי...) הייתן רוצות לדעת?
