שלום לכולם!

[סמדר *]

שלום לכולם!

רותם בת 4 וקצת. למרות שאני ממש לא אוביקטיבית, רותם היא ילדה יפה. הבעיה שלי היא שיש לה כנראה בעיות של גיל ההתבגרות בגיל 4 - היא לא רצתה בתחילת הקיץ ללבוש בגדים קצרים כדי שלא יראו לה את נקודות החן ברגליים ובידיים, היא לא רוצה ללבוש דברים עם כתפיות - מרגישה חשופה מדי (רואים יותר מדי ידיים). יש לה כתם לידה פצפון בפנים והוא הטריד אותה. היא ממש ילדה יפה עם גוף יפה ואני כמובן אומרת לה את זה כל יום. לא רק זה פעם היא שאלה אותי למה היא יפה ופרטתי לה שיש לה עיניים מאד יפות ואף מאד יפה וכו` וכו`. האם זה נורמלי לילדות בנות 4 להתחיל בבעיות של דמוי הגוף? אשמח לשמוע רעיונות ועיצות. תודה, סמדר.

 

[לאה_מ]

אולי תלוי גם מה הדוגמא שהיא רואה

אצלכם בבית - איך יתר בני המשפחה או החברים הקרובים מתייחסים לגוף שלהם? האם את, למשל, שלמה עם הגוף שלך? אני לא מתכוונת שנתחיל כאן איזו דינמיקה לגביך (או לגבי אני, לצורך העניין), אבל דוגמא אחת שווה אלף מילים. חוץ מזה, נהדר בעיני שאת מחזקת אותה, ואומרת לה שהיא יפה, וגם מפרטת מדוע, שלא תרגיש שאומרים לה את זה מן השפה ולחוץ. אם היא מבקשת לא ללכת עם כתפיות, תני לה לא ללכת עם כתפיות - שתבחר היא מהארון את הבגד שנעים לה ונוח לה. זה גם חלק מהדימוי העצמי שלה - התחושה הנוחה שלה במשך היום.

 

[נעה גל]

גם אני חושבת שיש קשר חזק בין התנהגו

ההורים למראה שלהם, לבין התנהגות הילדים. אני אתן לך דוגמא מעצמי. אני מודעת לכל פיפס שמתרחש בגוף שלי. כל כאב, כל שריטה או גירוד. אין דבר שעובר עלי מבלי שאני מודעת אליו (ולצער הסביבה גם מודיעה עליו בקול רם...). אורן, שיחסית דומה לי במבנה האישיות נוהגת אותו דבר בדיוק, זה פשוט לא יאומן. לעומת זאת, אין לי ספק שאיתמר יהיה אחר בענין זה. אני חושבת גם כן, שאת צריכה לחזק אותה, אבל באופן טבעי (כמו שעשית עד היום). כלומר, אם היא לובשת בגדים שמאוד הולמים אותה - לציין את זה בפניה. אם יש לה ריח טוב אחרי מקלחת - להגיד לה. ובעיקר להגיד לה שאתם אוהבים אותה הכי בעולם. ולאפשר לה ללבוש מה שהיא רוצה. העיקר שהיא תרגיש בנוח ושבגדים מסוימים לא יהפכו ל``issue`` אצלכם בבית. אם לא תתיחסו לנקודות חן ולכתם הלידה יש סיכוי סביר שהיא עם הזמן תפסיק להתייחס אליהם גם כן.

 

[סמדר *]

לנועה ולאה

קודם כל תודה על ההתיחסות. אני לר חושבת שאצל רותם זה מקרה של דוגמא מההורים. ממש לא. אנחנו כמובן נותנים לה ללבוש מה שהיא רוצה ואין על נושא בגדים שום ויכוחים. ממש לא איכפת לי שלא תלך עם מה שלא מאפשר לה להרגיש נוח עם הגוף שלה. כמובן שאנחנו גם מחמיאים לה בכל הזדמנות (וגם הסביבה) וגם מדגישים שאנחנו אוהבים אותה מאד לפחות כל יום. את הכתם שיש לה בפנים אף אחד מאיתנו לא הזכיר עד שהיא התוודאה אליו בראי. כמובן שאף אחד במשפחה שלנו לא סולד מנקודות חן כי אנחנו מלאים גם בהן וגם בנמשים. הסברנו לה שנקודות חן נקראות כך בגלל שהן מוסיפות יופי וכו` ובל לקח לזה זמן לעזור. היום היא כמובן הולכת עם בגדים קצרים כמו כל הילדים בגן אבל אני חוששת מאד ממה שהיא תעבור בגיל ההתבגרות אם כבר בגיל 4 היא כל כך מודאגת מהמראה שלה.

 

[נעה גל]

הבנתי.

קודם כל, הכוונה היתה, לאוו דווקא לדברים הספציפיים שרותם מעלה, אלא, שמישהו בסביבה הקרובה אליה (אגב, זה גם יכול להיות מטפלת קרובה מהגן, סבתא שנפגשים איתה הרבה), ומראה סוג דומה של דאגות מהגוף שלו, לא בהכרח מנקודות חן. ורותם פשוט משליכה מכאן למשהו שמטריד אותה בגוף שלה (יש לה הרבה נקודות חן? יכול להיות שילדים העירו לה בגן?). ולגבי גיל ההתבגרות.... זה הזמן לבנות ולעודד בטחון עצמי גופני כדי שגיל ההתבגרות יעבור בצורה הקלה ביותר (לא תאמיני, אבל הוא מתחיל בסביבות הגיל 9!). מעבר למחמאות, אולי כדאי (כמו שאני מאוד אוהבת להמליץ) למצוא לה עיסוק גופני שיהיה מיוחד לה ויתרום לבטחון העצמי שלה מכיוונים אחרים (ואז אולי היא תשכח את הנקודות חן....). ותמיד צריך לקחת בחשבון, שיכול להיות פשוט, שהיא באמת לא אוהבת את הנקודות חן שלה, ואולי היא לא תאהב אתן עד סוף ימיה (כמוני), ואז התפקיד שלכם יהיה רק להמשיך את המסר שאתם כבר עכשיו מעבירים לה: ``אנחנו אוהבים אותך תמיד ובעיננו את הכי יפה שיש``. לא נפגעת מאיתנו, נכון?

 

[כרמית מ.]

מחשבה: אולי דווקא אמירות כמו ``את יפ

יפה``, מחזקות את הקושי שלה לקבל את עצמה? חשבתי, שאולי עצם ההתעסקות ביופי כמדד, מחליש את הבטחון העצמי, כי היא חושבת שיופי הוא לא הצד החזק שלה (ונתונים אובייקטיביים ממש לא משחקים כאן, אלא רק התחושה הסובייקטיבית), וההדגשה של חשיבות היופי, מפחידה אותה - כי אם אני לא-יפה (או אפילו מכוערת, שוב בעיניים שלה) אז אולי לא יאהבו אותי? ומשפחה, זה משהו אחר. בערך בגיל הזה, כשאמרתי לאחיינית שלי שאני אוהבת אותה, או שהיא חמודה (או תכונה אחרת, לא זוכרת) בעיניי - היא ענתה לי שזה בגלל שאני דודה שלה... (יענו, משוחדת). אולי כדאי לנסות דווקא לצמצם את ההתיחסות לגוף (לא להעלים לגמרי, אבל להמעיט) ולהדגיש תכונות אחרות, שיותר תלויות בה, ואולי היא גם יותר בולטת בהן... מצד שני, לא להכנס למלכודת של את רק ``חכמה`` (או גמישה, או כל דבר אחר), שגם היא די כלא, ובשלב מסוים מתסכלת.

 

[נעה גל]

אבל כרמית, האמירות האלה הן הכי

טבעיות בעולם. האם כשאת מסתכלת על מיתר ואוריין את לא מתמלאה בתחושה הזו שהם הכי יפים שיש, ואומרת להם את זה? אני מבינה מאיפה את מגיעה, וזו עצה שהייתי נותנת לכל אחד... מלבד לאימא ואבא שאצלם מחמאות כאלה מגיעות מהלב.

 

[כרמית מ.]

להגיד, אבל להשתדל לא לשים דגש

בטח שאני אומרת (לשניהם, אגב) כמה הם יפים בעיניי, אבל אני משתדלת להוסיף גם עוד תכונה (אלא אם כן, זו התפעלות מאיך הם נראים טוב בבגד מסוים ואז מיתר כבר אומרת ``איזה אני חתיכה...``). הכוונה שלי לא היתה להפסיק להגיד, אבל כן להמנע מלהדגיש שהיא יפה ``כדי לחזק את הבטחון/תחושת הגוף`` - כי גם לילדים ברור שהם יפים בעיניי הוריהם באופן סובייקטיבי, והמסר שכן מתקבל, לדעתי, הוא חשיבות היופי...

 

[limori]

הי סמדר

מהכרות אישית שלי עם רותם. היא יפיפיה אמיתית, ומדהים אותי לקרוא את שכתבת. שהרי רותם היא ממש לא גנדרנית ושמלות וסיכות וסרטים וכו...הן מחוץ לתחום אצלה עוד מהיותה קטנה. אני זוכרת מן ילדונת מושבניקית ``זרוקה`` ונורא מפליא אותי שנקודות החן מפריעות לה. יכול להיות שמשהו בגן העיר לה ופתאם היא שמה לב לנקודות שלה. בתור ילדה גינגית אני סבלתי המון כשהיתי קטנה. היו לי המון שמות גנאי כמו - ``גינגית קלבסה`` השתזפת מתחת למסננת, ההורים שלך שכחו אותך במחסן והחלדת....היום זה נורא מצחיק אותי אך כשהיתי קטנה חלמתי להיות תמניה כדי שהחום יסתיר לי את הנמשים. ואפילו סבתא שלי היתה אומרת כשתגדלי נמרח לך המון מייק אפ כדי להסתיר לך את הנמשים כי זה ממש מכער לך את הפנים....ממש סבתא ``חמודה``. בקיצור תנסי לשאול אותה אולי מעירים לה בגן, ותחזרי ותשנני בדיוק כמו שעשית שאלו הן נקודות חן וכשמן כן הן... ואולי תקני לה בובה עם נמשים???? ותגידי לה שקנית לה בובה מאד מאד מיוחדת... בדיוק כמו רותם.... תמסרי לה נשיקות ממני, אנחנו מאד מתגעגעים אליה

 

[לאה_מ]

מצטרפת לנועה