התקופה הזו.
מפסח ועד שבועות עם כל הימים המיוחדים שביניהם - העצובים והשמחים - עושים את הגעגוע לחזק מהרגיל.. בפסח היינו בליל סדר עם המשפחה שלי+חברים של אחותי. הרגשתי שם נטע זר. הסדר קיבל פנים אחרות משהיו פעם..עצוב לי. חסר לי. ישבתי שם והלב בכה.
כבר מזמן הבנתי שהמשפחה לא תהיה כפי שהייתה אבל תמיד פיעמה בי התקווה.
ועדיין. לא רוצה לוותר.
 
 
