שלום לכלולם!!!
הרבה זמן לא הייתי כאן-המחשב שלי התקלקל ולקח זמן להתארגן על חדש...מצב של בתי עבר כמה תהפוחות בזמן האחרון..לפני כחודש העבירו אותה למחלקה פתוחה כי מצבה קצת השתפר..זה עשה לה רק טוב-התקפים הצתמצמו לאחד בשבוע-יום ראשון כמובן(אחרי חזרה מסופ"ש בבית) והתחלנו לעשות טיפולי שניים שזה אומר פעם בשבוע לצאת לעיר ומרפעה להיות בין אנשים ואם רופאה וסיעת שלא מכירה אותם וגם זה הלך לנו טוב..אנחנו עדיין מחכים להחלטת בה"מ בעניין אופוטרופוס-זה לוקח עד 3 חודשים..וב"ח לוחץ עלינו דרך עו"ס להזדרז כי היא כבר מעל שנתיים שם והם רוצים להעביר אותה למסגרת המתאימה....אבל כמו תמיד וזה אף פעם לא משתנה(למה!!!!!!!) הגיע הדרדרות...ביום ראשון שעבר החזרתי אותה ונסעתי לעבודה...התקשרתי ב5.30 בערב -היא הייתה בסדר-נרגעתי ...החלטתי להתקשר ב7.30-במקרה רופאה תורנית ענתה...שאלתי -איך בתי? היא ענתה: על הפנים...מה קרה?-ענתה שהעבירו אותה לסגורה ולמה-שאני אתקשר לאחיות יותר מאוחר והן יגידו לי...קודם כול אני רוצה לעצור כאן ולשאול "האם זה בסדר ומדברים אלי ככה?"אני הרבה זמן בסיפור הזה וזה פעם ראשונה וגם זאת רופאה לא אחות...עד שהגשתי אחיות -כמעט השתגעתי כבר חשבתי על מיליון דברים -שפצעה את עצמה וכו'..בסוף התברר ככה: מכוון שהיא בפתוחה -היא יצאה החוצה ונעמדה מול מונית שבאה לעסוף מישהו ולא זזה משם..כששעלו אותה-האם רוצה להדרס-ענתה שכן..זה מה שאני יודעת...בקיצור-למחרת הייתי שם בבוקר והתחננתי לפני הרופאנ שלה שלא ישנו את הרמה שלה וישאירו אותה בפתוחה -הפעם הסכימו...זה היה בשבוע שעבר...ביום שישי שעבר לקחנו אותה הביתב לסופ"ש-הכול היה כרגיל..בשבת ב7-פתאום-לא הרגישה טוב...נשכבה על המיתה וחשבתי שנרדמה-שכבה בשקט קרוב לשעה-פתאום קמה ונהיה גרוע מאוד..כמה פעמים אמרתי לעצמי-ברגע שרואים שינוי הכי קטן-קמים וחוזרים!!!!כי זה רק הולך ומתפתח בהמשך-אבל עוד פעם פישלתי-איבדתי שעה יקרה בזמן שכלדקה קובעת...בקיצור-הזמנתי מונית בקרבת ב"ח שלוקח להם 40 דקות להגיע עלינו-כל הזמן הזה דיברתי איתה וניסיתי לשכנע -למרות שזה כמו לדבר לקיר...הגיע מונית-נכנסה בשקט-התחלנו לנסוע..פתאום בלי שום התראה-פתחה את הדלת(על הכביש המהיר!!!)וכמעט עפה החוצה-אני טפסתי את החולצה שלה שנקרעה והצלחתי להחזיק..נהג עצר ועזר לי להכניס אותה-נלחמה בי-ועשתה את זהעוד פעמיים עד שנהג לא סגר דלת על המפתח (כי אוטומטית לא היה לא) -המשיכה להלחם בי וניסתה לפתוח דלת מצד שלי-ואני בלי חגורה בכלל-בהמשך התחילה לצרוח ולקלל(בכלל לא מתאים לה-ילדה מאוד עדינה) ולנשוך אותי -היא די גדולה וחזקה ואני לא איך הצלחתי להחזיק אותה כל הזמן הזה וכל הכבוד לנהג שהצליח להביא אותנו כי אמרתי לו שיקח אותנו לתחנת משטרה כי כבר לא יודעתי מה לעשות...למזלי בסוף הנסיעה נגמרו לה הכוחות -כי אני כבר הייתי על סף...הגענו לב"ח -פתאום נרגעה-יצאה ונכנסנו בפנים..אני התחלתי לבכות!!!לא יכולתי לעצור את עצמי-נכנסתי לאיסטריה-תבינו זה אף פעם לא קרה לי-היא כמעט אף פהם לא ראתה אותי בוכה..הכי הפחיד אותי שהיא יכלה לההרג או להרוג אותי...והיא אומדת לידי -עדיין בהתקף ולא מגיבה לבכי שלי בכלל...נרגעתי אחרי חצי שעה..ישר העבירו אותה חזרה לסגורה...בעיה עכשיו שאי-אפשר לקחת אותה הביתה וזה מאוד כואב לי...אני אצטרך להגיע בשבתות ולהיות איתה כל היום ...עוד חודש אנחנו מקבלים אוטו שקנינו ואולי אז נתחיל לקחת אותה לכמה שעות הביתה...בקיצור מצב נהיה מסובך שוב...חוץ מזה ביום רביעי אנחנו (איתה ביחד) אמורים לבקר בהוסטל-(היום עו"ס אמרה לנו)שהוסטל הזה זה המקום שהכי נוח לנו מבחינת מיקום אבל רמה שם יותר גבוהה .כרגע פותחים שם יחידה יותר מאובטחת שאולי יותר מתאים לרמה של בתי...היום עו"ס תדבר עם בתי נראה איך היא תגיב בכלל לרעיון...נתפלל לטוב...סורי על מכתב כל כך ארוך-מקווה שיהיה לכם סבלנות לקרוא ...
הרבה זמן לא הייתי כאן-המחשב שלי התקלקל ולקח זמן להתארגן על חדש...מצב של בתי עבר כמה תהפוחות בזמן האחרון..לפני כחודש העבירו אותה למחלקה פתוחה כי מצבה קצת השתפר..זה עשה לה רק טוב-התקפים הצתמצמו לאחד בשבוע-יום ראשון כמובן(אחרי חזרה מסופ"ש בבית) והתחלנו לעשות טיפולי שניים שזה אומר פעם בשבוע לצאת לעיר ומרפעה להיות בין אנשים ואם רופאה וסיעת שלא מכירה אותם וגם זה הלך לנו טוב..אנחנו עדיין מחכים להחלטת בה"מ בעניין אופוטרופוס-זה לוקח עד 3 חודשים..וב"ח לוחץ עלינו דרך עו"ס להזדרז כי היא כבר מעל שנתיים שם והם רוצים להעביר אותה למסגרת המתאימה....אבל כמו תמיד וזה אף פעם לא משתנה(למה!!!!!!!) הגיע הדרדרות...ביום ראשון שעבר החזרתי אותה ונסעתי לעבודה...התקשרתי ב5.30 בערב -היא הייתה בסדר-נרגעתי ...החלטתי להתקשר ב7.30-במקרה רופאה תורנית ענתה...שאלתי -איך בתי? היא ענתה: על הפנים...מה קרה?-ענתה שהעבירו אותה לסגורה ולמה-שאני אתקשר לאחיות יותר מאוחר והן יגידו לי...קודם כול אני רוצה לעצור כאן ולשאול "האם זה בסדר ומדברים אלי ככה?"אני הרבה זמן בסיפור הזה וזה פעם ראשונה וגם זאת רופאה לא אחות...עד שהגשתי אחיות -כמעט השתגעתי כבר חשבתי על מיליון דברים -שפצעה את עצמה וכו'..בסוף התברר ככה: מכוון שהיא בפתוחה -היא יצאה החוצה ונעמדה מול מונית שבאה לעסוף מישהו ולא זזה משם..כששעלו אותה-האם רוצה להדרס-ענתה שכן..זה מה שאני יודעת...בקיצור-למחרת הייתי שם בבוקר והתחננתי לפני הרופאנ שלה שלא ישנו את הרמה שלה וישאירו אותה בפתוחה -הפעם הסכימו...זה היה בשבוע שעבר...ביום שישי שעבר לקחנו אותה הביתב לסופ"ש-הכול היה כרגיל..בשבת ב7-פתאום-לא הרגישה טוב...נשכבה על המיתה וחשבתי שנרדמה-שכבה בשקט קרוב לשעה-פתאום קמה ונהיה גרוע מאוד..כמה פעמים אמרתי לעצמי-ברגע שרואים שינוי הכי קטן-קמים וחוזרים!!!!כי זה רק הולך ומתפתח בהמשך-אבל עוד פעם פישלתי-איבדתי שעה יקרה בזמן שכלדקה קובעת...בקיצור-הזמנתי מונית בקרבת ב"ח שלוקח להם 40 דקות להגיע עלינו-כל הזמן הזה דיברתי איתה וניסיתי לשכנע -למרות שזה כמו לדבר לקיר...הגיע מונית-נכנסה בשקט-התחלנו לנסוע..פתאום בלי שום התראה-פתחה את הדלת(על הכביש המהיר!!!)וכמעט עפה החוצה-אני טפסתי את החולצה שלה שנקרעה והצלחתי להחזיק..נהג עצר ועזר לי להכניס אותה-נלחמה בי-ועשתה את זהעוד פעמיים עד שנהג לא סגר דלת על המפתח (כי אוטומטית לא היה לא) -המשיכה להלחם בי וניסתה לפתוח דלת מצד שלי-ואני בלי חגורה בכלל-בהמשך התחילה לצרוח ולקלל(בכלל לא מתאים לה-ילדה מאוד עדינה) ולנשוך אותי -היא די גדולה וחזקה ואני לא איך הצלחתי להחזיק אותה כל הזמן הזה וכל הכבוד לנהג שהצליח להביא אותנו כי אמרתי לו שיקח אותנו לתחנת משטרה כי כבר לא יודעתי מה לעשות...למזלי בסוף הנסיעה נגמרו לה הכוחות -כי אני כבר הייתי על סף...הגענו לב"ח -פתאום נרגעה-יצאה ונכנסנו בפנים..אני התחלתי לבכות!!!לא יכולתי לעצור את עצמי-נכנסתי לאיסטריה-תבינו זה אף פעם לא קרה לי-היא כמעט אף פהם לא ראתה אותי בוכה..הכי הפחיד אותי שהיא יכלה לההרג או להרוג אותי...והיא אומדת לידי -עדיין בהתקף ולא מגיבה לבכי שלי בכלל...נרגעתי אחרי חצי שעה..ישר העבירו אותה חזרה לסגורה...בעיה עכשיו שאי-אפשר לקחת אותה הביתה וזה מאוד כואב לי...אני אצטרך להגיע בשבתות ולהיות איתה כל היום ...עוד חודש אנחנו מקבלים אוטו שקנינו ואולי אז נתחיל לקחת אותה לכמה שעות הביתה...בקיצור מצב נהיה מסובך שוב...חוץ מזה ביום רביעי אנחנו (איתה ביחד) אמורים לבקר בהוסטל-(היום עו"ס אמרה לנו)שהוסטל הזה זה המקום שהכי נוח לנו מבחינת מיקום אבל רמה שם יותר גבוהה .כרגע פותחים שם יחידה יותר מאובטחת שאולי יותר מתאים לרמה של בתי...היום עו"ס תדבר עם בתי נראה איך היא תגיב בכלל לרעיון...נתפלל לטוב...סורי על מכתב כל כך ארוך-מקווה שיהיה לכם סבלנות לקרוא ...