The new Rainbow
New member
שלום לכן...מקווה שהגעתי למקום הנכון...../images/Emo182.gif
ראשית כל...תתחדשו על הפורום. שנית - אני מבקשת שהודעה זו לא תתפרסם בעמוד הראשי של תפוז בשום מקום אני מקווה שיש כאן גם מקום בשבילי...ורציתי לספר, להתעייץ ואף לשמוע את ביקורתיכן ועיצותיכן. שנית, אני בחורה בת 22. אני גרה עם הוריי בבית. יש לי אח אחד שכבר לא גר בבית, הוא התחתן וגר עם אישתו. מאז שהוא התחתן....חיי הפכו למלכודת אחת גדולה שזה פשוט נורא ואיום. באיזשהו שלב התרגלתי למצב שעכשיו רק בי מתעסקים ורק לי מאזינים ורק בי נוברים וחוקרים כי אין עוד את מי אבל לאחרונה זה ניהיה פשוט זוועה. אני ואמא שלי היינו מאז ומתמיד החברות הכי טובות שיש. לא היתה לי מעולם חברה כמוה. את כל הקניות והשופינג היינו עושות יחד, וכמעט בכל יום שישי היינו מבלות בא.בוקר או בטיול בקניון/מדרחוב כזה או אחר. (רק להמחיש לכן את מהות הקשר ביננו) חברות שלי תמיד מקנאות בי בגלל שיש לי אמא כ"כ צעירה ומגניבה ברוחה ובמראה שלה. אבל פתאום, ביום בהיר אחד משהו שם קרה. משהו השתבש ושכחו כנראה לעדכן או להודיע לי. פתאום אמא שלי מחפשת אותי על כל דבר. פתאום אמא שלי מאזינה לי לשיחות הטלפון. פתאום כשאני פותחת את הדלת של הבית בשעה 22:00 בלילה ויוצאת היא קמה מהמיטה בריצה כמו איזה חוקר משטרתי שברח לו אסיר ובעיניים חוקרות ובטון כועס היא חוקרת אותי, צועקת עליי וכועסת עליי שאיך אני מעיזה לצאת מהבית בשעה שכזו ולאן אני בדיוק חושבת שאני הולכת. וכן. היא יודעת. אני הולכת לחבר שלי. לחבר שלי שהיא מתעבת מהרגע שנפרדנו בפעם הראשונה. כזו היא. כאלה הם הוריי. חושבים שאם אני ובן זוגי נפרדנו אז זה אומר שהוא שווה לזבל (ולא משנה מי נפרד ממי) ושקשר הוסף איתו אסור בהחלט ומאותו רגע הוא הופך להיות אויב בבית. אגב, החבר שלי לא דרך אצלנו בבית מאז הפרידה ההיא, בגלל שהיא איימה עליי שהיא לא רוצה שהוא יהיה אצלנו בבית. אוקיי. השלמתי גם עם זה וכיבדתי את הרצון שלה. אבל המצב פה ניהיה זוועה. במשך תקופה דיי ארוכה עבדתי בעבודות זמניות כאלה ואחרות ולא מצאתי את הפינה שלי והיא באה אליי בטענות שאין לי עבודה נורמלית. ועכשיו, כשמצאתי זה פתאום כבר לא בסדר. פתאום בגלל שאני עובדת בבקרים ולפעמים גם בלילות היא כועסת שאני לא מזיזה כוס בבית. (אבל אני לא בבית!!!) בשבוע שעבר היא כעסה נורא שעבדתי 2 לילות רצופים ואמרה לי שמי שחוזר מאוחר בלילה הביתה זו בעיה שלו ושיילך לישון מסריח, ושהיא לא מוכנה לסבול את הרעש שאני עושה לה בבית. אבל באמת ובתמים אני לא מרעישה. אני משתדלת לעשות את הכל בשקט מופתי כדי שחלילה לא יתעוררו. אין לכם מושג כמה זה פגע בי. זה פגע בי כ"כ שאפילו בכיתי באותו לילה שהיא אמרה לי את זה. אתם לא מבינים מה קורה פה אצלי בבית. משעה 21:00 דום שתיקה. היא הולכת לישון, וכולנו צריכים להיכנס למצב שתיקה. אסור לפתוח דלתות, אסור להדליק אור, אסור לשמוע טלוויזיה בקולי קולות..וכמובן שאסור להקליד על המחשב כי זה מפריע לה (ויש לציין כי המחשב בחדר שלי). שלא לדבר על להביא בכלל חברות הביתה...חברות שלי לא היו אצלי משהו כמו שנה בבית בגלל הסיפור הזה. היחסים עם אבא שלי לעומת זאת הרבה יותר טובים. הוא מבין. וגם כשלא הוא שותק. לא מציק לי, לא מעביר עליי ביקורות ולא מעליב. אבל היא...אני לא יודעת מה קרה לה. פשוט לא יודעת. כשאני יושבת בחדר שלי עם דלת סגורה היא חוקרת אותי למה אני צריכה שהדלת תיהיה סגורה. כשאני לא מתקלחת עד השעה 7-8 בערב גם זה מפריע לה והיא שולחת אותי למקלחת. וכשאני הולכת...מתחילות החקירות. זה מחרפן אותי ואני פשוט כבר לא יודעת איך להתנהג. אז אני שותקת. ומבליגה. כי ניסיתי הכל. כי הדיבורים לא ממש עוזרים לי. ואני לא ממש יודעת מה לעשות. נראה לי שכאילו הפרטיות שלי היא אסון שאסור לקבל אותו. כי כשחבר שלי מתקשר אליי כי מאזינה לי. היא שומעת כל מילה. וכשאני סוגרת את הדלת שלי היא באה ופותחת לי אותה וגם אז, היא מאזינה. אז מה אני אמורה לעשות ?
ראשית כל...תתחדשו על הפורום. שנית - אני מבקשת שהודעה זו לא תתפרסם בעמוד הראשי של תפוז בשום מקום אני מקווה שיש כאן גם מקום בשבילי...ורציתי לספר, להתעייץ ואף לשמוע את ביקורתיכן ועיצותיכן. שנית, אני בחורה בת 22. אני גרה עם הוריי בבית. יש לי אח אחד שכבר לא גר בבית, הוא התחתן וגר עם אישתו. מאז שהוא התחתן....חיי הפכו למלכודת אחת גדולה שזה פשוט נורא ואיום. באיזשהו שלב התרגלתי למצב שעכשיו רק בי מתעסקים ורק לי מאזינים ורק בי נוברים וחוקרים כי אין עוד את מי אבל לאחרונה זה ניהיה פשוט זוועה. אני ואמא שלי היינו מאז ומתמיד החברות הכי טובות שיש. לא היתה לי מעולם חברה כמוה. את כל הקניות והשופינג היינו עושות יחד, וכמעט בכל יום שישי היינו מבלות בא.בוקר או בטיול בקניון/מדרחוב כזה או אחר. (רק להמחיש לכן את מהות הקשר ביננו) חברות שלי תמיד מקנאות בי בגלל שיש לי אמא כ"כ צעירה ומגניבה ברוחה ובמראה שלה. אבל פתאום, ביום בהיר אחד משהו שם קרה. משהו השתבש ושכחו כנראה לעדכן או להודיע לי. פתאום אמא שלי מחפשת אותי על כל דבר. פתאום אמא שלי מאזינה לי לשיחות הטלפון. פתאום כשאני פותחת את הדלת של הבית בשעה 22:00 בלילה ויוצאת היא קמה מהמיטה בריצה כמו איזה חוקר משטרתי שברח לו אסיר ובעיניים חוקרות ובטון כועס היא חוקרת אותי, צועקת עליי וכועסת עליי שאיך אני מעיזה לצאת מהבית בשעה שכזו ולאן אני בדיוק חושבת שאני הולכת. וכן. היא יודעת. אני הולכת לחבר שלי. לחבר שלי שהיא מתעבת מהרגע שנפרדנו בפעם הראשונה. כזו היא. כאלה הם הוריי. חושבים שאם אני ובן זוגי נפרדנו אז זה אומר שהוא שווה לזבל (ולא משנה מי נפרד ממי) ושקשר הוסף איתו אסור בהחלט ומאותו רגע הוא הופך להיות אויב בבית. אגב, החבר שלי לא דרך אצלנו בבית מאז הפרידה ההיא, בגלל שהיא איימה עליי שהיא לא רוצה שהוא יהיה אצלנו בבית. אוקיי. השלמתי גם עם זה וכיבדתי את הרצון שלה. אבל המצב פה ניהיה זוועה. במשך תקופה דיי ארוכה עבדתי בעבודות זמניות כאלה ואחרות ולא מצאתי את הפינה שלי והיא באה אליי בטענות שאין לי עבודה נורמלית. ועכשיו, כשמצאתי זה פתאום כבר לא בסדר. פתאום בגלל שאני עובדת בבקרים ולפעמים גם בלילות היא כועסת שאני לא מזיזה כוס בבית. (אבל אני לא בבית!!!) בשבוע שעבר היא כעסה נורא שעבדתי 2 לילות רצופים ואמרה לי שמי שחוזר מאוחר בלילה הביתה זו בעיה שלו ושיילך לישון מסריח, ושהיא לא מוכנה לסבול את הרעש שאני עושה לה בבית. אבל באמת ובתמים אני לא מרעישה. אני משתדלת לעשות את הכל בשקט מופתי כדי שחלילה לא יתעוררו. אין לכם מושג כמה זה פגע בי. זה פגע בי כ"כ שאפילו בכיתי באותו לילה שהיא אמרה לי את זה. אתם לא מבינים מה קורה פה אצלי בבית. משעה 21:00 דום שתיקה. היא הולכת לישון, וכולנו צריכים להיכנס למצב שתיקה. אסור לפתוח דלתות, אסור להדליק אור, אסור לשמוע טלוויזיה בקולי קולות..וכמובן שאסור להקליד על המחשב כי זה מפריע לה (ויש לציין כי המחשב בחדר שלי). שלא לדבר על להביא בכלל חברות הביתה...חברות שלי לא היו אצלי משהו כמו שנה בבית בגלל הסיפור הזה. היחסים עם אבא שלי לעומת זאת הרבה יותר טובים. הוא מבין. וגם כשלא הוא שותק. לא מציק לי, לא מעביר עליי ביקורות ולא מעליב. אבל היא...אני לא יודעת מה קרה לה. פשוט לא יודעת. כשאני יושבת בחדר שלי עם דלת סגורה היא חוקרת אותי למה אני צריכה שהדלת תיהיה סגורה. כשאני לא מתקלחת עד השעה 7-8 בערב גם זה מפריע לה והיא שולחת אותי למקלחת. וכשאני הולכת...מתחילות החקירות. זה מחרפן אותי ואני פשוט כבר לא יודעת איך להתנהג. אז אני שותקת. ומבליגה. כי ניסיתי הכל. כי הדיבורים לא ממש עוזרים לי. ואני לא ממש יודעת מה לעשות. נראה לי שכאילו הפרטיות שלי היא אסון שאסור לקבל אותו. כי כשחבר שלי מתקשר אליי כי מאזינה לי. היא שומעת כל מילה. וכשאני סוגרת את הדלת שלי היא באה ופותחת לי אותה וגם אז, היא מאזינה. אז מה אני אמורה לעשות ?
