אמא של דפנה
New member
שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
