שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.

מצב
הנושא נעול.
שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.

שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
 

אמא של1

New member
באיזה עיר הפרוייקט?

שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
באיזה עיר הפרוייקט?
את יכולה להוסיף פרטים על הפרוייקט?
 

לי Li

New member
במידה

שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
במידה
ואת בעיר מרכזית סביר להניח שיש בחטיבה העליונה כיתת מחוננים. זה נראה לי ההמשך האידיאלי לבת שלך. ובמידה ולא, אין לי מושג, מצטערת.
 
השנים האמצעיות

שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
השנים האמצעיות
מתוך מאמר הפורום "מבחר עצות להורי מחוננים" השנים האמצעיות מחוננים בוגרים רבים מדווחים שדווקא השנים בכיתות האמצעיות הן השנים הקשות ביותר. הן התחלת התקופה הזו והן סיומה יכולים להשתנות במידה ניכרת בין מחוננים שונים, והיא נמשכת במקרים רבים על פני רוב תקופת שנות הלימודים. בכיתות הראשונות, אם בגלל הפתיחות הרבה יותר לפעילות יצירתית, או בגלל ההשקעה הרבה של ההורים שנשחקת בהדרגה, או מסיבות אחרות, המצב בדרך כלל פחות חמור. בכיתות האחרונות התלמיד בדרך כלל כבר עצמאי בהרבה, ומסוגל למצוא לעצמו לפחות חלק מהפתרונות. באמצע יש חור, שלצערנו, יכול להיות שחור. קיימים ניסיונות רבים למלא את החור הזה, שלא תמיד מצליחים לעשות זאת: חוגים, נוער שוחר מדע, אריקה לנדאו, תחרויות ואולימפיד(ע)ות למיניהן, חוגים בהתכתבות, תוכנית ההעשרה של יום בשבוע נמשכת עד כיתה ט', קורסים מקוונים (באתר המחוננים "בארץ הדעת", ובמסגרות כמו נוער שוחר מדע) ועוד... אחד הכיוונים לטיפול בבעיה היא פיזור השקעת ההורים לאורך זמן. עדיף להשקיע פחות בשנים הראשונות, מאשר "לגמור את המצבר" אחרי מספר שנים. אפילו נער מחונן לא תמיד מכיר או מודע לאפשרויות הפתוחות לפניו, ולא תמיד מסוגל לברר, ליזום או לנסות אותן מעצמו, ללא הכוונה ועידוד. כאן יש דווקא להורים תפקיד חשוב ביותר, שיכול להוות את ההבדל בין "שנים מבוזבזות", לשנים של פריחה. כמעט כל ההצעות בחיבור זה להורים ל"ילד המחונן", רלוונטיות לא פחות, ולפעמים אף יותר, להורים ל"נער המחונן". כדאי גם להיות פתוחים לפתרונות שאינם "לפי הספר". ילד מחונן ששורף את זמנו בבית הספר, יגלה במוקדם או במאוחר (יחד עם חבריו), את שיטת "ההברזות" וההיעדרויות מבית הספר. במצב כזה, עדיף להסדיר, או אפילו ליזום ולגבות, היעדרויות שבהן הילד מתקדם מבחינה לימודית (לדוגמא, קורא ספר בתמורה ל"חופשה"), מאשר ליצור מתחים ולהסכין בדיעבד להיעדרויות שהוקדשו לבהייה בטלוויזיה. ככלל, בהתלבטויות חינוכיות עדיף לסמוך על השכל הישר והכרת הילד, מאשר על "המומחים החינוכיים" מבית הספר, שלעיתים קרובות יש להם פחות ניסיון לאורך זמן עם ילדים מחוננים מאשר להורה עם ילדו.
 
עלתה האפשרות של כיתת מחוננים

שלום ציפי ומזל טוב לפורום החדש.
כאמא של ילדה "מחוננת" הלומדת פעם בשבוע בפרוייקט יהלו"ם אותו מנהל מכון הנרייטה סאלד, אני יכולה להגיד שאני מברכת על הפורום. אצלנו התהליך היה ארוך אבל קל ביותר רק הציפיה לחכות לתוצאות עשתה לילדה כאבי בטן וראש עד שהן הגיעו. התהליך אצלנו החל בכיתה א' בה הרגישה המורה שבית הספר קצת קטן במידותיו על הילדה, הסתבר כי מתוך 45 דקות של שעה למודית היא בילתה 35 דקות בספריה עקב שיעמום וכך שסיימה את כל המטלות הכיתתיות ב-10 דקות מהן 5 דקות הן לימוד של המורה והסברים איך לעשות ומה בחוברות העבודה. בשנה שלאחר מכן הילדה התעלתה על עצמה בכך שהצליחה לבלות בכיתה במשך היום כולו 10 דקות ב-5 שעות לימוד. וכל כך למה משום שהיא החליטה על דעת עצמה להתקדם בחוברות הלימוד בבית מעבר למה שלומדים בכיתה וכמובן שכאן נוצר צורך אדיר למצוא לה תעסוקה מתמדת הן בבית הספר והן בבית. הועלתה הצעה שאנחנו קנינו אותה בשתי ידיים והיא חנכה במשך שנה ילדה מכיתה ג' עם בעיות לימוד קשות (תזכרו הילדה היתה רק בכיתה ב'), ובהצלחה רבה הצליחה להרים אותה ברמה הלימודית. עד היום הן בקשר. בסוף כיתה ב' לאחר שיחה עם היועצת ומנהלת בית הספר שלנו, הוחלט להרים את הילדה לפרויקט יהלו"ם. על כך שוב אני מברכת. לילדה הוסבר כי זה בא על חשבון יום לימודים אותו תצטרך להשלים ואם לא תספיק יופסק לה הפרוייקט או לא ינתן אישור לשנה הבאה. עברנו יחד עם כל השכבה את המבדקים בבית הספר. מכל השכבה עלו 8 ילדים בלבד מתוך 75 לשלב ב'. הבחינות של המכון עצמו. כאן כבר הוסבר לילדים שיש שני מסלולים מוכשרים ומחוננים וזה על פי מידת השגיאות שלהם במבחן החשבון. לפי בתי המבחן היה די קשה, היא השיגה שגיאה נוספת מעל המותר ועל כן נפלה למסלול המוכשרים. בשני המסלולים לומדים פחות או יותר את אותן המקצועות. היום אחרי שנה וחצי בפרוייקט שכמובן אינו זול, הילדה פורחת, מצאה לעצמה חברים (אינה מנודה ומעולם לא היתה מנודה חברתית) אם לא שיחקה עם חברים מהכיתה שלה שיחקה עם אלה שפגשה ביהלו"ם ולומדים בכל כיתות השכבה, כך שהיא השיגה מעבר למה שילד רגיל לדעתי היה משיג. מה שכן לצערנו הפרוייקט אצלנו מסתיים בסוף כיתה ו' ובחטיבה כבר אין, ואז נשאלת השאלה (האומנם שזה עדיין רחוק יש לה עוד שנתיים) מה עושים ולאן ממשיכים?
עלתה האפשרות של כיתת מחוננים
כיתות מחוננים בגיל חטיבת הביניים שכיחות יותר מכאלה ביסודי, ובהנחה שאתם לא גרים ביישוב נידח ומרוחק מכל יישוב מרכזי סביר להניח שתמצאו בית ספר עם כיתה כזו באזור מגוריכם. מה שכן, חשוב שתבררו את העניין עוד במהלך כיתה ו' בשביל שלא תפספסו את הבחינות וההרשמה. בגיל חטיבת ביניים ניתן גם להתחיל בלימודים אקדמים באוניברסיטאות השונות (פר קורס ולא פר שנת לימודים), רק קחי בחשבון שהדבר יעצים אף יותר את הפערים בינה לבין הכיתה, מה שמעלה את האפשרות לעזוב את בי"ס ולעבור ללימודים במערכת מלאה. א-ב-ל אתם באמת עדיין רחוקים מאוד מהגשר הזה...
 

אמא של1

New member
אילו קורסים אפשר ללמוד

עלתה האפשרות של כיתת מחוננים
כיתות מחוננים בגיל חטיבת הביניים שכיחות יותר מכאלה ביסודי, ובהנחה שאתם לא גרים ביישוב נידח ומרוחק מכל יישוב מרכזי סביר להניח שתמצאו בית ספר עם כיתה כזו באזור מגוריכם. מה שכן, חשוב שתבררו את העניין עוד במהלך כיתה ו' בשביל שלא תפספסו את הבחינות וההרשמה. בגיל חטיבת ביניים ניתן גם להתחיל בלימודים אקדמים באוניברסיטאות השונות (פר קורס ולא פר שנת לימודים), רק קחי בחשבון שהדבר יעצים אף יותר את הפערים בינה לבין הכיתה, מה שמעלה את האפשרות לעזוב את בי"ס ולעבור ללימודים במערכת מלאה. א-ב-ל אתם באמת עדיין רחוקים מאוד מהגשר הזה...
אילו קורסים אפשר ללמוד
באוניברסיטה בחטיבת הביניים? נניח באו"פ?
 
בזאת אני מפנה את תשומת לבכם

אילו קורסים אפשר ללמוד
באוניברסיטה בחטיבת הביניים? נניח באו"פ?
בזאת אני מפנה את תשומת לבכם
לכל השאלות הנפוצות של הפורום. את מוזמנת לעיין בחלק "לימודים אקדמים" שלו. בכל מקרה, באוניברסיטה הפתוחה סטודנט צעיר יכול ללמוד קורסים בכל נושא שיבחר (מבין המבחר הקיים באוניברסיטה הפתוחה, שהוא רחב מאוד).
 

אמא של1

New member
אם תלמיד מקבל תואר ראשון האם זה

בזאת אני מפנה את תשומת לבכם
לכל השאלות הנפוצות של הפורום. את מוזמנת לעיין בחלק "לימודים אקדמים" שלו. בכל מקרה, באוניברסיטה הפתוחה סטודנט צעיר יכול ללמוד קורסים בכל נושא שיבחר (מבין המבחר הקיים באוניברסיטה הפתוחה, שהוא רחב מאוד).
אם תלמיד מקבל תואר ראשון האם זה
פותראותו מבחינות בגרות?
 

OutOfControl

New member
זו כבר שאלה פילוסופית

אם תלמיד מקבל תואר ראשון האם זה
פותראותו מבחינות בגרות?
זו כבר שאלה פילוסופית
שמתחילה במה זה "פותר". מי נותן את ה"פתור" הזה, שכן ממילא אין חובה לגשת לבחינות הבגרות, וכל אדם יכול פשוט לא לגשת אליהם. כנראה שהשאלה היותר מעשית היא מה עושה מישהו בתיכון אם הוא סיים או על סף סיום של תואר ראשון. באשר להשלכות של אי קיומה של תעודת בגרות, אזי יש לכך שני אספקטים, האחד אקדמי באשר לתארים מתקדמים, והשני באשר למשמעות מבחינת מקומות עבודה. בהיבט האקדמי, בהינתן שיש לאדם X תואר ראשון, קבלה לתואר שני תתבסס על ציוני התואר הראשון, אולם, ישנם מוסדות אקדמיים אשר ימנעו את קבלת התואר השני באין תעודת בגרות בנמצא. הנושא חובה אבסורד רב בתוכו, וזכיתי לשמוע מספר סיפורים על סף המגוחכים שנוגעים בנושא. באשר לעבודה, כמובן שאין מדיניות אחידה של מקומות עבודה, אבל בהינתן תארים אקדמאים, ההגיון הבריא אומר שאין התיחסות רבה להשכלה תיכונות.
 

אמא של1

New member
הנה דוגמא ממשית: תלמיד סיים

זו כבר שאלה פילוסופית
שמתחילה במה זה "פותר". מי נותן את ה"פתור" הזה, שכן ממילא אין חובה לגשת לבחינות הבגרות, וכל אדם יכול פשוט לא לגשת אליהם. כנראה שהשאלה היותר מעשית היא מה עושה מישהו בתיכון אם הוא סיים או על סף סיום של תואר ראשון. באשר להשלכות של אי קיומה של תעודת בגרות, אזי יש לכך שני אספקטים, האחד אקדמי באשר לתארים מתקדמים, והשני באשר למשמעות מבחינת מקומות עבודה. בהיבט האקדמי, בהינתן שיש לאדם X תואר ראשון, קבלה לתואר שני תתבסס על ציוני התואר הראשון, אולם, ישנם מוסדות אקדמיים אשר ימנעו את קבלת התואר השני באין תעודת בגרות בנמצא. הנושא חובה אבסורד רב בתוכו, וזכיתי לשמוע מספר סיפורים על סף המגוחכים שנוגעים בנושא. באשר לעבודה, כמובן שאין מדיניות אחידה של מקומות עבודה, אבל בהינתן תארים אקדמאים, ההגיון הבריא אומר שאין התיחסות רבה להשכלה תיכונות.
הנה דוגמא ממשית: תלמיד סיים
תואר ראשון ועומד להתגייס לצבא. האם שיבוצו בתפקיד מתאים תלוי בקיומה של תעודת בגרות? או שהוא פטור מהצגת ציוני הבגרות?
 

OutOfControl

New member
עוד פעם פטור בשאלה...

הנה דוגמא ממשית: תלמיד סיים
תואר ראשון ועומד להתגייס לצבא. האם שיבוצו בתפקיד מתאים תלוי בקיומה של תעודת בגרות? או שהוא פטור מהצגת ציוני הבגרות?
עוד פעם פטור בשאלה...
אי אפשר לפטור אדם מלבצע פעולה שאינו חייב לעשות... הצבא אוסף נתונים, הוא מן הסתם יאסוף ככל הבא ליד (חרף כך שאינו אוסף את ציוני הבגרות עצמם אלא רק את המקצועות) ברמה הכלל צה"לית איני יודע עד כמה צה"ל "יודע לאכול" את האנשים שיסיימו תואר ראשון אך אינם עתידים לסיים בגרות (צה"ל בודק נתונים אישיים עוד באמצע התיכון), ויחס הצבא אל האלא יכול לנוע בין שני הקצוות (בעיקר כפונקציה של איך הפקידה הזינה אילו שדות במחשב...) אולם, השיבוץ הכלל צהלי אינו מיועד למקצועות הדורשים ידע אקדמי, ויחידות הדורשות רקע אקדמי ממיינות לא פעם ללא תלות בנתונים הנאספים בלשכת הגיוס. כמו כן, אם יש למישהו תואר אקדמי הוא יכול להצטרף למדור עתודה לקבל שיבוץ בתור עתודאי.
 
ישנם שני צדדים לסיפור

הנה דוגמא ממשית: תלמיד סיים
תואר ראשון ועומד להתגייס לצבא. האם שיבוצו בתפקיד מתאים תלוי בקיומה של תעודת בגרות? או שהוא פטור מהצגת ציוני הבגרות?
ישנם שני צדדים לסיפור
צד אחד הוא הנתונים אשר מופיעים בבקו"ם (המרכיבים של אותו מדד שודאי זכור לכולכם מתקופת הצבא הלוא הוא הקב"א - קבוצת איכות) וצד שני הוא שיבוץ במקצוע בהתאם לתואר הראשון, בין אם באמצעות איתור מוקדם ובין אם באמצעות שיבוץ מיום הגיוס. אתחיל מהראשון. מבחינת לשכת הגיוס, רוב הסיכויים הם שיירשם לאותו הנער (אלא אם כן יש ברשותו תעודת זכאות לתואר עוד בצו הראשון) מספר השנים שלמד בבי"ס בתור ההשכלה, מה שכמובן מופרך לחלוטין. אבל אל חשש, כל מה שצריך לעשות הוא לפנות לרמ"ד פסיכוטכני בתל השומר, לדבר עם קצינת הבקרה ולשלוח לה גליון ציונים והיא כבר תסדר את זה שיירשם שם 12 שנות לימוד עם בגרות רגילה. זאת מתאפשר לאחר המקרה התקדימי של אנוכי. לגבי השני, זה מתחלק לשניים. הראשון הוא איתור מוקדם אשר מתבצע ע"י היחידות טרם גיוסו של הנער, לרוב במהלך השנה שלפני הגיוס ולעתים אף לפניה. היחידות הנ"ל מאתרות סטודנטים ובוגרים לרוב דרך האוניברסיטאות (ולפעמים דרך מקורות נוספים, כמו תחרויות ואולימפיאדות) ומראש לא מעניין אותם בכלל מה רשום בנתוניו האישיים של המלש"ב בלשכת הגיוס (לעתים האיתור מתבצע עוד לפני שבכלל המלש"ב עבר צו ראשון ובכלל הוזן לו ציון קב"א) ולכן בכלל לא אכפת להן האם יש בנמצא ציוני בגרות או שאין. לגלות לכם עוד סוד? גם לא במיוחד מעניינים אותם ציונים באשר הם (למרות שלפעמים הם יבקשו גליון ציונים של התואר). המקרה השני הוא שיבוץ במקצוע לאחר ההגעה לבקו"ם, באמצעות מדור עתודה. כאן יש צורך אך ורק באישור זכאות לתואר, ובאישור על נכונות לחתום על הרבההה קבע. כך או כך, אין שום צורך בציוני בגרות. רק צריך לדאוג שלא תהיה בעיה עם נתוני ההשכלה שנרשמים בלשכת הגיוס ועוברים לאחר מכן לשלישות, על מנת שלא תהיה בעיה, למשל, עם יציאה לקצונה (אשר אפשרית מקב"א 52 ומעלה). אבל כאמור, זה ניתן לפתרון ולא בעייתי מדי.
 
ובכל מקרה, איך שלא יהיה,

ישנם שני צדדים לסיפור
צד אחד הוא הנתונים אשר מופיעים בבקו"ם (המרכיבים של אותו מדד שודאי זכור לכולכם מתקופת הצבא הלוא הוא הקב"א - קבוצת איכות) וצד שני הוא שיבוץ במקצוע בהתאם לתואר הראשון, בין אם באמצעות איתור מוקדם ובין אם באמצעות שיבוץ מיום הגיוס. אתחיל מהראשון. מבחינת לשכת הגיוס, רוב הסיכויים הם שיירשם לאותו הנער (אלא אם כן יש ברשותו תעודת זכאות לתואר עוד בצו הראשון) מספר השנים שלמד בבי"ס בתור ההשכלה, מה שכמובן מופרך לחלוטין. אבל אל חשש, כל מה שצריך לעשות הוא לפנות לרמ"ד פסיכוטכני בתל השומר, לדבר עם קצינת הבקרה ולשלוח לה גליון ציונים והיא כבר תסדר את זה שיירשם שם 12 שנות לימוד עם בגרות רגילה. זאת מתאפשר לאחר המקרה התקדימי של אנוכי. לגבי השני, זה מתחלק לשניים. הראשון הוא איתור מוקדם אשר מתבצע ע"י היחידות טרם גיוסו של הנער, לרוב במהלך השנה שלפני הגיוס ולעתים אף לפניה. היחידות הנ"ל מאתרות סטודנטים ובוגרים לרוב דרך האוניברסיטאות (ולפעמים דרך מקורות נוספים, כמו תחרויות ואולימפיאדות) ומראש לא מעניין אותם בכלל מה רשום בנתוניו האישיים של המלש"ב בלשכת הגיוס (לעתים האיתור מתבצע עוד לפני שבכלל המלש"ב עבר צו ראשון ובכלל הוזן לו ציון קב"א) ולכן בכלל לא אכפת להן האם יש בנמצא ציוני בגרות או שאין. לגלות לכם עוד סוד? גם לא במיוחד מעניינים אותם ציונים באשר הם (למרות שלפעמים הם יבקשו גליון ציונים של התואר). המקרה השני הוא שיבוץ במקצוע לאחר ההגעה לבקו"ם, באמצעות מדור עתודה. כאן יש צורך אך ורק באישור זכאות לתואר, ובאישור על נכונות לחתום על הרבההה קבע. כך או כך, אין שום צורך בציוני בגרות. רק צריך לדאוג שלא תהיה בעיה עם נתוני ההשכלה שנרשמים בלשכת הגיוס ועוברים לאחר מכן לשלישות, על מנת שלא תהיה בעיה, למשל, עם יציאה לקצונה (אשר אפשרית מקב"א 52 ומעלה). אבל כאמור, זה ניתן לפתרון ולא בעייתי מדי.
ובכל מקרה, איך שלא יהיה,
אם מתעורר צורך כלשהו בתעודת בגרות, אני באמת לא חושבת שלנער מחונן אשר סיים תואר ראשון לפני גיל 20 יהיה ממש קשה להוציא אותה... כל מה שהוא צריך לעשות זה להירשם ולגשת לבחינה. אי שם, כשאני, כמו שאתם רואים אותי עכשיו, הייתי בת 16 (אפילו לי זה קרה
) וכבר שנה מחוץ למסגרת הבית-ספרית, שקלתי להצטרף לפנימיה בוינגייט. למרות שבאותו הזמן היה לי חצי מהתואר עם ממוצע ציונים גבוה למדי, הפריעה להם המחשבה שאני אהיה חלק מהתוכנית ולא אלמד בבי"ס (וכמובן שאני מבחינתי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לחזור למסגרת בית ספרית באשר היא). אני, מבחינתי אמרתי שאם זה העניין אז אין שום בעיה, אני פשוט אגש למועדים הכי קרובים ואוציא תעודת בגרות, וזאת הייתה הפעם היחידה בחיי ששקלתי לעשות בגרות לאחר שעזבתי את בי"ס. כמובן שבסופו של דבר, כמו כל דבר אחר בחיים, הרעיון לא יצא אל הפועל... הנקודה שלי היא שאם מתעורר צורך כלשהו בתעודת בגרות (אפילו אם הצורך הוא השקט הנפשי של הורי הנוער שחוששים מ"מה יקרה אם הוא פתאום יחליט שהוא רוצה להפסיק את הלימודים") לא צריכה להיות שום בעיה מצד אותו המחונן להשיג אותה. כל מה שהוא צריך זה פשוט לגשת, וגג חודש של למידה קודם (לכל הבגרויות, ולדעתי הרבה הרבה פחות). אני מבחינתי עוד כששהייתי בין כותלי בית הספר התכוננתי לגשת למספר בגרויות מוקדם (מה שלא יצא לפועל כי ועדת החריגים של משרד החינוך החליטה שלא בראש שלה לאשר כשהנימוק היחידי היה "זה לא עומד בנוהל"), ובחיי שה"למידה" לבגרויות האלה הייתה הרבה יותר פשוטה מהלמידה לקורס הכי קל שעשיתי באוניברסיטה... ועוד הערת אגב לגבי הצבא, אף מועמד לשירות בטחוני (כלומר, נער לפני צבא) לא חייב בהצגת ציוני בגרויות לצבא. בצו הראשון כל אחד מדווח כמה שנות לימוד צפויות לו ובאילו הגברות הוא לומד, אבל בשום שלב לא מבקשים ממנו אישור על כך. כלומר, גם אם מישהו דיווח בצו הראשון שהוא מגביר מקצוע זה או אחר ובסופו של דבר הוא בכלל לא ניגש לבחינת הבגרות, הוא לא חייב לדווח על כך והצבא לא יתעניין. וכאמור, בכל מקום בצבא אשר מאתר מוקדם ורוצה גליון ציונים מבי"ס, גליון ציונים מאוניברסיטה יתפוס הרבה יותר חזק...
 
ככה,

אם תלמיד מקבל תואר ראשון האם זה
פותראותו מבחינות בגרות?
ככה,
העובדה שלתלמיד מסויים יש תואר ראשון לא תהפוך אותו לזכאי לתעודת בגרות (שלשם כך הוא יצטרך לעשות בחינות בגרות כמו כולם, למרות שהבנתי שיש מקרים שקורסים באוניברסיטה משמשים גם כיחידות בבגרות), אבל אני אישית עדיין לא מצאתי סיבה מספיק טובה שבגינה תלמיד אשר יש לו תואר ראשון זקוק גם לתעודת בגרות. גם אם ירצה ללמוד לתואר ראשון בתחום אחר לגמרי הוא יוכל להתקבל על סמך ההישגים האקדמים שלו, שאלה תמיד תופסים יותר מתעודת בגרות.
 
גם אני מחוננת שגילו רק בגיל 15

ככה,
העובדה שלתלמיד מסויים יש תואר ראשון לא תהפוך אותו לזכאי לתעודת בגרות (שלשם כך הוא יצטרך לעשות בחינות בגרות כמו כולם, למרות שהבנתי שיש מקרים שקורסים באוניברסיטה משמשים גם כיחידות בבגרות), אבל אני אישית עדיין לא מצאתי סיבה מספיק טובה שבגינה תלמיד אשר יש לו תואר ראשון זקוק גם לתעודת בגרות. גם אם ירצה ללמוד לתואר ראשון בתחום אחר לגמרי הוא יוכל להתקבל על סמך ההישגים האקדמים שלו, שאלה תמיד תופסים יותר מתעודת בגרות.
גם אני מחוננת שגילו רק בגיל 15
והייתי שנתיים באוניברסיטה בפרוייקט מיוחד שאח"כ הוריד לי איך לא כמה נקודות בבגרויות במחשבים ובמתמטיקה ובאנגלית. מעבר לזה משרד החינוך לא הסכים להוריד והייתי צריכה כמו כולם לעבור את הבחינות במקצועות האלה רק בנקודות מופחתות אז הבחינות היו קצת יותר קלות. ועוד דבר השנתיים הללו באוניברסיטה חסכו לי מתי שארצה חצי לימודים לתואר ראשון אני רק צריכה להראות את התעודות ואוטומטית יורדות לי שנתיים מהלימודים למרות שנכון להיום כדאי שאני אעשה תואר כמו כולם כי כאמור שכחתי את כל החומר וצריכה רענון רציני.
 
אבל,

גם אני מחוננת שגילו רק בגיל 15
והייתי שנתיים באוניברסיטה בפרוייקט מיוחד שאח"כ הוריד לי איך לא כמה נקודות בבגרויות במחשבים ובמתמטיקה ובאנגלית. מעבר לזה משרד החינוך לא הסכים להוריד והייתי צריכה כמו כולם לעבור את הבחינות במקצועות האלה רק בנקודות מופחתות אז הבחינות היו קצת יותר קלות. ועוד דבר השנתיים הללו באוניברסיטה חסכו לי מתי שארצה חצי לימודים לתואר ראשון אני רק צריכה להראות את התעודות ואוטומטית יורדות לי שנתיים מהלימודים למרות שנכון להיום כדאי שאני אעשה תואר כמו כולם כי כאמור שכחתי את כל החומר וצריכה רענון רציני.
אבל,
מה בעצם היה הצורך שלך בתעודת בגרות?
 
לי אין צורך בנייר הזה אבל......

אבל,
מה בעצם היה הצורך שלך בתעודת בגרות?
לי אין צורך בנייר הזה אבל......
בכל מקום שבו את מנסה להתקבל לעבודה היום מבקשים תאור ראשון מינימום. ואם אין אז ישר אני בנופלים. וכדי להתקבל לתואר ראשון אני צריכה תעודת בגרות. וכדי שתהיה לי תעודת בגרות אני חייבת לעבור בחינה בלשון (שלא רציתי) ובהיסטוריה שנכשלתי ולהגיע לפחות ל-21 נקודות שהיום חסרות לי 8. ככה שהחיים ממש קשים. אז אני מוותרת על לימודים והתפשרתי בינתיים בעבודות שלא אהבתי. ונכון להיום אני בבית מגדלת ילדים מחוננים.
 
בדקת את העניין מול האוניברסיטה?

לי אין צורך בנייר הזה אבל......
בכל מקום שבו את מנסה להתקבל לעבודה היום מבקשים תאור ראשון מינימום. ואם אין אז ישר אני בנופלים. וכדי להתקבל לתואר ראשון אני צריכה תעודת בגרות. וכדי שתהיה לי תעודת בגרות אני חייבת לעבור בחינה בלשון (שלא רציתי) ובהיסטוריה שנכשלתי ולהגיע לפחות ל-21 נקודות שהיום חסרות לי 8. ככה שהחיים ממש קשים. אז אני מוותרת על לימודים והתפשרתי בינתיים בעבודות שלא אהבתי. ונכון להיום אני בבית מגדלת ילדים מחוננים.
בדקת את העניין מול האוניברסיטה?
(אחת מהן, איזה שלא תהיה?) פשוט מוזר בעיניי שיש בידיך הישגים אקדמים השקולים לחצי תואר ועדיין את צריכה תעודת בגרות. הרי לכל אוניברסיטה אפשר להתקבל על בסיס הישגים אקדמים (כשציוני שנה א' מספיקים, ומחליפים את הבגרות).
 
הציונים משנת 1986 ואני פוחדת

בדקת את העניין מול האוניברסיטה?
(אחת מהן, איזה שלא תהיה?) פשוט מוזר בעיניי שיש בידיך הישגים אקדמים השקולים לחצי תואר ועדיין את צריכה תעודת בגרות. הרי לכל אוניברסיטה אפשר להתקבל על בסיס הישגים אקדמים (כשציוני שנה א' מספיקים, ומחליפים את הבגרות).
הציונים משנת 1986 ואני פוחדת
שהם כבר לא תופסים יותר. בכל זאת כמעט 20 שנה מאז. ככה שלדעתי אני אצטרך להתקבל כמו כולם מהתחלה ולעשות בגרות כמו שצריך ומאחר ועם 3 ילדים בבית כאשר אחת מהן על גבול PDD זה לא יהיה קל ולכן אני לומדת ולא משלימה. ומשנה לשנה זה נדחה ונדחה.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה