שלום

[לא רק בלונדינית]

שלום ../images/Emo140.gif

דבר ראשון- תתחדשו על הפורום, ושיהיה בהצלחה.

דבר שני, שיותר נוגע אלי. אני סובלת מטורדנות כפייתית זה זמן רב. לא ידעתי מה זה או איך קוראים לזה עד שבמקרה הגעתי להגדרה של 'טורדנות כפייתית' דרך אתר מסויים. הדבר מתבטא אצלי במה שנוירולוגית [נדמה לי] הגדירה כ"טיקים". הייתי אצלה ממש מזמן, נדמה לי שאולי לפני שבע שנים או משהו: הייתי נוהגת לעשות תנועות מסויימות שוב ושוב, עד שנדמה לי כי בוצעו באופן "מושלם", אפילו אם זה רק להניח את הקלמר במקום אחר, או לדרוך על אחת הרגליים. בעבר הייתי עושה זאת בצורה בולטת ממש, ולכן אמא שלי החליטה לקחת אותי לנוירולוגית. בשנים האחרונות התופעה דעכה, ולפני כשנה היא חזרה שוב, אך הפעם בצורות שונות... למשל- החדר שלי ממוקם בעליית הגג, ולידו יש דלת יציאה למרפסת [קומה שלישית]. באופן טכני אף אדם מבחוץ לא יכול להגיע אליה, אבל קיימת בי כל הזמן התחושה שמישהו רק יחכה שהדלת תישאר לא נעולה לגמרי. כל פעם שאני יוצאת או נכנסת לחדר, אני נועלת את הדלת שוב ושוב, במספר משתנה של פעמים, אך תמיד בכפולות של שלוש או ארבע [מתוך איזושהי אמונה שלי בתור ילדה ששלוש הוא 'מספר במזל שלי' או משהו בסגנון]. עברנו דירה לא מזמן, ובדירה הקודמת התחיל כל העניין עם הדלתות. ידית אחת בבית הקודם פשוט נהרסה כי הייתי מושכת אותה כדי לבדוק אם הדלת נעולה. דבר נוסף- אני לא יודעת בדיוק מתי זה התחיל, וטוב, זה די מוזר ומטומטם- הייתי נוהגת להקיש שלוש פעמים על השולחן או על כל גוף אחר שעשוי מעץ שלוש פעמים לפי האמונה הטפלה [יש לציין שאני לא מאמינה באמונות טפלות, אך בזמן האחרון קיים בי חשש כאשר עובר מולי חתול שחור, ואני עוצרת את עצמי מלירוק.]. הייתי עושה זאת גם אם הייתי חושבת מחשבות רעות. בזמן האחרון החתחלתי לסגל לעצמי מן טקס כזה לפני השינה, לדפוק 81 פעמים על גב העץ של המיטה, כאשר כל פעם שהגעתי לחזקה של שלוש [27,9,3,1...], הייתי דופקת יותר חזק. כאשר הייתי חושבת איזו מחשבה שזעזעה אותי, הייתי עושה זאת גם ביום, ואם לא הייה לידי שולחן אז הייתי דופקת על הראש. לאחרונה התחילה אצלי עוד "טורדנות"- לבדוק שברז הגז סגור. יש לי גם חולשה מוזרה לאסימטריות. יש פעולות שאני נוהגת לבצע שוב, רק כדי שאוכל לעשות אותה עם חלקו השני של הגוף, נגיד ביד שמאל במקום ביד ימין, שבה ביצעתי את הפעולה. אם אני לא עושה זאת, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה, ומרגישה מוזר.

אני לא יודעת מאיפה זה נובע, אין לי שום פחד שקשור באף אחד מן הדברים, פשוט הפחד שאם אני לא אבצע את אחת הפעולות הללו משהו רע עלול לקרות. כאשר קראתי את ההגדרה לטורדנות כפייתית [נדמה לי שבויקיפדייה], היה מצויין שם שההפרעה הזו נגרמת מחומר שנקרא "סרוטונין", או ממחסור בו. עד כמה זה נכון? הדבר חשוב לי משום שגיליתי ששוקולד מכיל המון מהחומר הנ"ל, ואני בנאדם שמסוגל לחיות על שוקולד- משמע אני אוכלת מזה בכמויות.

השאלה שלי היא- האם זה מסוכן? ז"א- הדבר בהחלט מפריע לי ומעצבן אותי, אבל האם אני יכולה לגרום לעצמי נזק כלשהו?

האם ניתן לטפל בתופעה ללא התערבות של תרופות ופסיכולוג/ כל רופא אחר? בתודה מראש...