שלום

שלום../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אוקיי, קודם כל אני אספר על עצמי
אני דובשי (שמי חסוי בפורום מטעמים ביטחוניים
, אין לי בעיה להגיד את השם בצ´ט...) אני באה מפורום "דיאטות והשמנה" ואני... בת... 15 כן, כן
אז קודם כל... אתם מקבלים לפורום גם "קטינים"? מקווה שכן...
בכל מקרה, הסיפור שלי בקצרה... בילדותי הייתי שמנמנה... בגיל 10 וחצי הייתי חולה וירדתי במשקל. נשארתי באותו משקל במשך שנתיים, וגם גבהתי באותו זמן ונהייתי ממש רזה.
לא עם דיאטה לא עם כלום. להפך, הייתי אוכלת ה-מ-ו-ן.
כיתה ז´ השמנתי, כיתה ח´ "התרגזתי" על ההשמנה, הגעתי לאנורקסיה... לאחר חצי שנה של ירידה במשקל (ירידה דרסטית
) "התאפסתי" הלכתי לדיאטנית והתחלתי להשמין. אכלתי המוןןןןןןןןןן, העליה היתה איטית. ולקראת סוף העליה תהחלתי לאכול כמו בהמה כדי לסיים עם זה... ממש הייתי עושה בולמוסים.
סיימתי את העליה לפני חודשיים וחצי... ואני לא מצליחה להפסיק את הבולמוסים
כל יום אני מחליטה "ממחר-מתחילים את הדיאטה מחדש!" וכמובן שהמחר הזה עובר, ועובר, ועובר, וככה עליתי 10 קילו ממשקל היעד
למשקל היעד, אני כבר לא חושבת שאני אגיע, אבל 5 קילו אני נחושה בדעתי לרדת. אפילו ההורים שלי (!!!) שבחיים שלי לא העירו על איך שאני נראית, התחילו להעיר ולהגיד שאני חייבת לרדת במשקל. אמ....זו סתם הייתי מין היכרות שכזאת...
עכשיו, אני מקווה לקבל תמיכה, עצות, וכל מה שאפשר כשי שאני אצליח לרדת...
דובשי נ.ב שכחתי להגיד שאני אצל דיאטנית. אך מאז ההשמנה שלי אני מתביישת להגיע אליה. ואני כועסת
שהתזונה שלי נהייתה גרועה בגללה. היא (!!!!!!!!!!!!!!!!) הרגילה אותי לאכול כ ל - ה י ו ם ! ממתקים שוקולדים וכל הדברים המשמינים
כן... זוהי התזונה שלי...
 

אביטל +

New member
היי דובשי

הגיל לא ממש מעניין אותנו פה אבל כל מה שסיפרת באמת מפריע - אנורקסיה ובולמוסי אכילה. מהיכן האבחון של אנורקסיה ? האם היית פעם בטיפול אצל מישהו שמומחה להפרעות אכילה ? או שאת פשוט קוראת לזה כך ? לרוב המשפט ממחר-מתחילים את הדיאטה מחדש! בא ואומר - ממחר אני מפסיקה לאכול את כל מה שאני אוהבת, ואוכלת רק כך וכך עד שארזה. וכמובן שאף אחד לא רוצה להתחיל בתהליך כזה. וסביר להניח שבגלל זה את בכלל לא מתחילה אותו. והבולמוסים הם מעין הכנה נפשית לתהליך הזה. מעין פיצוי מראש. ספרי קצת מה את מתכננת לדיאטה. ואם אפשר תני קצת יותר פרטים כמו גובה ומשקל. האם את עושה פעילות גופנית ?
 
תודה על התגובה! ../images/Emo140.gif

כבר חשבתי שכולם מנדים אותי, כי ראיתי שהרבה כאן מחוברים, ואף אחד לא הגיב...
אוקיי, בקשר לאבחון האנורקסיה-הייתי בחופש הגדול בבי"ח, רצו לאשפז אותי וההורים שלי נלחמו נגד זה... אממ... לא כתוב לי אנורקסית בתיק ההרפואי או משהו, אבל זה פשוט ידוע. אם בא לך לקרוא על זה יש מאמר שלי בפורום הפרעות אכילה...
אוקיי, הגובה שלי הוא 160 (כן, אני גמדה...
) ומשקל... אני ממש מתביישת בו...
המשקל 58. הייתי אמורה להעצר ב48. כרגע, אני דבר ראשון רוצה לעצור את הבולמוסים! (
) ואני רוצה לרדת לפחות 5 קילו... בקשר לדיאטה-אני לא מונעת מעצמי ממתקים ודברים שאני אוהבת. ממש לא! אני מנסה ללכת לפי הדיאטה של שומרי משקל (של הספירת נקודות, ושכחתי לציין שאני מחשבון קלורי מהלך
, בגלל זה בחרתי את הנקודות כי אני מקווה שזה ירחיק ממני קצת את הקלוריות..
) פעילות כופנית-אני משתדלת ללכת לאירובי פעמיים בשבוע או לחדר כושר. אני מקווה להיכנס לזה קצת ברצינות עכשיו כי עד עכשיו זה היה פעם בשבוע מכל דבר.. וגם לא עם מרץ... אממ... זייהו בערך
 

אביטל +

New member
דובשנית ../images/Emo24.gif

אף אחד לא מנדה אותך. לפעמים יותר קל לכתוב כאשר יודעים מה לכתוב. וכאשר צריכים לחשוב על זה אז זה לוקח יותר זמן ולא תמיד זה מסתדר עם החיים האמיתיים. יש לי שאלה בקשר למספרים שציינת - מי אמר שאת צריכה להגיע למשקל של 48 ? לפי כמה חישובים שעשיתי זה המשקל הכי נמוך הנורמלי בשבילך. זה טוב אם את במבנה גוף דקיק עם גנים של אנשים רזים במיוחד. אני אגיד לך עוד משהו שבטח שמעת כבר פעם ואולי לא תאהבי לשמוע. את עדיין גודלת וכאשר גודלים, לא תמיד מתאימים לטבלאות משקל וחישובים שונים. מה לעשות, הגוף שלנו הוא לא תא בטבלה. הוא לא יודע לקרוא. אני מסכימה שצריך לעצור את הבולמוסים. הם רעים מהרבה בחינות. לא רק למשקל.
 

firte

New member
ברוכה הבאה למעוננו הקטן../images/Emo24.gif

אני חושבת ש-48 זה מאוד רזה ל 1.60 אל תחמירי עם עצמך. חבל!!!!!!!!!!!!! תתחילי ב3-4 קילו. לאט לאט אין לך הרבה להוריד אז כדאי שתעשי את זה ביתר הזהירות כי אם לא -הכול יחזור וחבל!!!!!!!!!!! את כמוני-גם בגיל (בערך אני גדולה ממך בשנתיים וחצי) וגם במשקל. יהיה טוב ,מתוקה. בהצלחה אפי
 
אביטל ואפי! ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שתיכן לא הבנתן אותי נכון...
ל48, אני (כמעט בטוחה) שאני לא אצליח לרדת, וחבל לי גם סתם להלחם עם הגוף שלי. אומנם הגוף הדקיק קורא לי, אך אני אסתפק בהחלט ב52-53 ולאביטל-אממ.. בקשר לשאלה האם יש לי מבנה גוף דק וכ´ו, אז כן. לפני שהתחלתי להתעסק עם האוכל הייתי אוכלת כמויות שחבל"ז ולא משמינה. סתם דוגמא, ארוחה שלי במקדונלדס (לפחות 2 פעמים בשבוע) הייתי מק רויאל מוגדל, המון מיונז קטשופ וחרדל, הייתי אוכלת לכל המשפחה את הצ´יפס/המבוגרים שהם לא גמרו, ולקינוח גלידה + חצי פאי או פאי שלם. רק הקולה הייתה דיאט, כי מאז ומתמיד אבא שלי קונה רק משקאות דיאט הבייתה (חוץ מהתקופה שהייתי צריכה להשמין) ככה שאפשר להגיד ש48 זה טוב בשבילי... אבל אני אעזוב את המשקל הזה...
 

firte

New member
דובשנית...עכשיו הכול ברור

הבהלת אותי פשוט~!!!!!!!!!!!!!! אל תפגעי בגופך הבריאות זה הדבר הכי יקר שיש לנו. הכי טוב לעשות את זה טוב עם סבלנות. שיהיה המון בהצלחה אפי
 
היי דובשי וברוכה הבאה!../images/Emo39.gif

בענין של הירידה במשקל כולנו באותה ספינה לא משנה מה הגיל.
ואם נוכל לעזור לך אז ממש בכיף. דובשנית, אני אשאל אותך משהו. נכון שזה נראה משונה ולא לעניין שהפכנו את ענין הירידה במשקל והאוכל בכלל לזירת התגוששות? למלחמה? (ושצריך לעשות כמובן משהו בכיוון). כשנלחמים מתבזבזת אנרגיה בכיוון הלא נכון, זה בעצם כמו בנהיגה שנותנים פול גאז בניוטרל. אז מה שקורה שנלחמים אבל בסופו של דבר יוצאים....מופסדים! בקיצור, זאת לא הדרך! מה שאני מציעה לך איתנו זה ללכת יד ביד. לאט ובנחת. וללמוד מחדש איך לתת פרופורציות חדשות לחיים. שהאוכל - יהיה צורך קיומי, לפעמים אפשר להתפנק עליו למה לא? גם זה בסדר. איננו נזירים או משהו. והאוכל הוא גם הנאה. אז אוכלים חתיכת עוגה, או ממתק כלשהוא. אבל לא לאבד קנה מידה. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להבין את עצמנו. ישנם דברים שמציקים לנו או מכעיסים או ממרידים (את בגיל הכי עדין ורגיש). אני לא אומרת משהו נגד הרגשות שלנו מה פתאום? חלק טבעי מהיותנו אנושיים. רק כוונתי היא שאם אנחנו מבינים אנחנו יכולים למצוא דרך אחרת נכונה שלא תיפגע בבריאותינו כדי להתמודד: הדרך הנכונה!!! האוכל לא נועד מלכתחילה להיות כלי נשק או מקום לנחמה רגשית. זה אנחנו שמתוך שלא מצאנו דרך אחרת פנינו לדרך לא דרך. את איתי דובשנית?? בקיצור, הכל פתוח והיד נטויה. ואפשר המון לעשות. רק בהדרגה. הנפש שלנו איננה כפתור שלוחצים עליו ולמחרת קמים מאוששים. היא צריכה זמן להחלים להשתקם, ולשם כך אנחנו צריכים להשקות להרוות ולאהוב אותה כדי שהיא תהיה מאושרת בחזרה ושכל שאר הדברים ימצאו את מקומם בחזרה. מה שאני מציעה, זה כך. יעוץ של דיאטנית יותר מהכרחי. במיוחד בגילך. גופך נמצא בשלב החיים הקריטי ביותר שבו הוא בונה את היסודות העתידיים שלו. את הכנתו לחיים מכל הבחינות. שלד, התפתחות מינית וכו´. תנסי גם דובשנית, לא לקבל את המתנה היקרה הזאת, כדבר רגיל או מובן. כי זה לא בגדול!!! זאת ה-מתנה הכי אדירה שקיבלנו!!!! תשמרי איתנו על קשר. כשאת מרגישה שאת נכנסת למאבק וסוערת ספרי לנו. אולי הכיוון מחשבה שניתן לך, המחשבה החלופית איך להתמודד. תעשה לך את זה???? את עוד תביני. הדרך הנכונה בסופו של דבר דובשנית היא: שאת תמצאי את עצמך פותרת את הדברים והקשיים שלך כמו שצריך, גם במצב שבו את זורמת בחן ובשלווה יחד עם בני אדם אחרים על פני מים רוגעים וקלילים של שיתוף פעולה ואחווה ואהבה. כל השאר....הם דרכים לא דרכים. ברוכה הבאה גדול דובשנית!!!!
מדליה.
 
תודה רבה! ../images/Emo24.gif

דבר ראשון-את פשוט מקסימה. (נקודה
) השארת אותי די
... עכשיו, הבעיה שלי היא שכשאני מתפנקת (ואני עושה את זה המון... לא מונעת מעצמי בכלל), אני מנסה להגביל אותי בכמות בהתחלה, וזה כמובן הצליח בכמה פעמות מעטות מאוד. בכל השאר אני ממשיכה וממשיכה וממשיכה וממשיכה, והנזק גדול מאוד. בקשר לדיאטנית-יש לי, היא נתנה לי תפריט, ואני מאוד לא אוהבת ללכת לפיו. הרבה יותר נוח הנקודות של שומרי משקל. דבר אחד אני חייבת להשיג, גם אם לא ירידה במשקל- להתרגל לאכול כמו בן אדם! האמ... נראה לי שזייהו...
דובשי
 
ונדמה לי, דובשנית, שאת בדיוק נתת ../images/Emo28.gif

את התשובה החשובה מכול, לשאלותייך ותהיותייך. את אמרת, בתגובה האחרונה שלך, שאת פשוט צריכה להתרגל לאכול כמו בן-אדם!!! וזה נכון. זה הכי נכון. והשאלה החשובה מכול היא מאיפה נובעת כל בעית האוכל הזאת, כי לא נראה לי שזו סתם השמנה והרזייה. יש כאן משהו עמוק יותר. בפנים. את חייבת להבין מאיפה זה בא, ואולי גם להתייעץ עם איש מקצוע שמבין בדברים האלה. כי העניין הוא לא להוריד כמה קילו אלא לטפל בסימפטום עצמו. דווחי מה קורה.
וזה באמת חשוב שתעשי משהו את בגיל בעייתי מהבחינה הזו וככל שתטפלי בכך מוקדם, כן ייטב לך. מאמצת את ידייך בחום
יעל
 

אלוניס

New member
היי דובשנית - כמה מילים

אלו מחשבותיי, מקווה לעזור לך: את בן אדם בזכות עצמך. מתוך כך יש לך זכויות בסיסיות ביקום: הזכות לאהבה, הזכות לדעה משלך, הזכות לעצמאות, הזכות לביטחון, הזכות לבריאות. בקיצור, הזכות למקום משלך בעולם והיא לא סותרת זכויות של אחרים. כדי באמת לתת את צריכה לדעת לקבל. זה משהו שלמדתי רק לאחרונה. את בן אדם ייחודי. מה הכוונה? גם תאומים אינם זהים במאה אחוז. אין עוד אף אחד כמוך. מיוחדת את ללא ספק. אז מה יש להסיק מזה? שאין א י ן טעם להשוות את עצמך לאחרים. שנים עשיתי את הטעות הזו כשהייתי בגילך. השוויתי את עצמי לבנות בגילי ואפילו שנה קטנות ממני שלא היו בגובה שלי, ובוודאי לא עם הגנטיקה שלי ובטח לא במבנה העצמות שלי. כל התיכון הסתובבתי בתחושה נוראה שאני שמנה נורא ושאני לוקה בחסר בגלל 4 ק"ג "עודפים". אם רק מישהו היה אומר לי את האמת החיים היו נראים אחרת. אז אולי בגלל זה אני כאן, כי יש תקווה שאני אצליח לעזור לאחרים לא להיות עצובים בגלל שטות וחוסר ידיעה. היום אני יודעת שהייתי במשקל מצוין לגילי ולמבנה גופי. כל מה שהייתי זקוקה לו זה ביטחון עצמי משופר ואהבה לגופי ולעצמי. ואת למדתי רק אחרי הרבה שנות סבל ואני עדיין בהשתלמויות בנושא. וואו, יוצאת לי מגילה. מתוקה, קחי את הזמן. לא קרה שום אסון מזה שעלית במשקל. אל תקשיבי למחשבות שליליות ולשיפוטים של אנשים שלא ממש מבינים מה עובר עלייך. תתרכזי בלימודים, בלעשות כיף ובלשמור על עצמך - אלו הדברים הכי הכי חשובים. חזרי אל הדיאטנית. אני ממליצה שתלחצי את השם שלי ליד הכותרת ותקראי את הקישור השלישי במסר האישי שלי - זו הדיאטה שקיבלתי מהדיאטנית שלי. את חייבת לעצמך להיות מאושרת ובריאה. ואם תתמידי זה יקרה. אז בלי הרעבות, בלי הקאות והמון המון סליחה לעצמך על פשלות. אל תסתכלי על שנה קדימה. שימי לעצמך מטרה לעבור כל פעם יום אחד עם מינימום פישולים. עם הזמן תצליחי. ואנחנו כאן
 
אלוניס-וואו!

פשוט ריתקת אותי... גם אני התחלתי את הידאטה לא עם 4 ק"ג עודפים, אלא במשקל תקין!! אבל גם אני רציתי וגם הידאטנית שלי, שמתמחה בהפרעות אכילה, שאני ארד לא 48-49. כאן התחלתי להלחם נגד עצמי, הייתי צמה כדי לרדת מהר
כמובן אחרי יום, או מקסימום יומיים הייתי נשברת והיה מגיע האטרף, והייתי אוכלת בשביל שבוע שלם. ואז, לאחר תקופה, הבנתי שאני עושה טעות איומה, ואני רק עולה במשקל. החלטתי לנסות להפסיק לספור קלוריות להיכנס קצת לפעילות גופנית... ואני לא יודעת למה גם זה לא הלך.. באמת שלא.
אני חושבת שזה בגלל שנורא קשה לי לאכול מסודר, ועוד יותר קשה לי לבלום את עצמי באכילה, כלומר או שאני לא אוכלת, או שאני אוכלת ואז אוכלת המון. וככה הייתי מגיעה לאלפי קלוריות ביום ואומרת כל פעם "היום אכלתי המון, אז אני כבא אוכל בלי לדפוק חשבון" ואבל למה אני כותבת את זה בלשון עבר? גם אתמול זה קרה לי, ואני מתביישת לכתוב כמה קלוריות אכלתי במשך היום
בקשר לביטחון העצמי שלי-הוא זוועה. אני וההורים שלי מחפשים איזה קורס בשבילי, ככה שאם תוכלי לתת פרטים אני אשמח
במיוחד לשנה הבאה-שאני עוברת לתיכון, ונמאס לי להיות כמו איזה
מפגר כל החיים שלי...
אם זהו בעיירך
דובשי
 

אלוניס

New member
יש המון דרכים

לשיפור תחושת ערך עצמי. אחת מאוד טובה שמאוד עוזרת לי היא ללכת לפסיכולוגית. זה בן אדם ששם רק בשבילך, אובייקטיבי לגמרי ובעדך כל הזמן. מה צריך יותר מזה? קורסים יש כל מיני. וגם סדנאות למודעות עצמית. סדנא כזו שמאוד עזרה לי לפני כמה שנים - אבל היא עולה די הרבה כסף - סדנא של חברת "לאנדמרק" ותצטרכי אישור מההורים להשתתף. הם נמצאים בתל אביב. יותר מזה אני לא זוכרת. ולשם התחלה, קני את הספרים של לואיז היי. בטוח תמצאי ועכשיו בשבוע הספר זה יהיה זול יותר. היא ממליצה בעיקר על עמידה יום יומית מול הראי, מיד לאחר שקמנו בבוקר ואנחנו נראים הכי לא מטופחים ולהגיד לעצמנו שאנחנו אוהבים את עצמנו בקול רם. היא אומרת שאם מאוד קשה לנו בהתחלה אשפר להגיד שאנחנו מחבבים את עצמנו. לי זה היה נורא קשה אבל ברגע שזה כבר עבד נדמה היה לי שהקילויים נושרים מעצמם. בהצלחה
 
עוד שאלה... ../images/Emo9.gif

עכשיו, אחרי כל הטיפולים, את מרגישה שזה עזר? כלומר, האם עכשיו את מרגישה בטוחה בעצמך וכ´ו?
 

ניניה

New member
בטחון עצמי

היי דובשנית, מכרה שלי מהעבודה סובלת מחוסר בטחון איום ונורא (אני לעומתה מרגישה שופעת בטחון) שמתבטא בכל תחומי החיים שלה וגם בצורה בה היא נושאת את עצמה - הולכת שפוף עם הראש למטה כדי שחס וחלילה אף זר לא יתחיל לדבר איתה (והיא נראית לכאורה נורמלית במבט ראשון). היא החליטה שהפורום, שזו סדנא למודעות ושיפור עצמי כמו שאלוניס סיפרה, יקדם אותה. הסדנאות הללו עולות המון כסף! היא שילמה ממיטב כספה ונסעה כל שבוע במיוחד לתל אביב ועד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה היא שבפורום את צריכה לבוא עם גישה אקטיבית - אני באתי הנה כי אני חושבת שהחיים שלי יכולים להיות יותר טובים ואני גם מוכנה לפעול לשם כך - אחרת זה לא עוזר. אני מדברת על לקום ולהתעמת עם פחד הקהל שלך, להתחבר עם אנשים, לעשות את שיעורי הבית וכדומה. היא רק ישבה לה שם בלי לאתגר את עצמה בכלום, רק להקשיב, ועכשיו היא לא מבינה למה זה לא עזר. דרך אגב, גם לפסיכולוית היא הלכה וגם למטפלות בכל מיני טרפיות. אז דובשנית, אם את פונה לנתיב של עזרה אל תשכחי שאף אחד לא יעשה את זה בשבילך והם רק עשויים לעזור לך אבל הרצון והשינוי צריכים לבוא מתוכך. בהצלחה בכל מקרה, ניניה
 
ניניה... ../images/Emo13.gif

האמת מה שאמרת ממש נכון... לא חשבתי על זה לפני
ויש לי שאלה, כשאתן אומרות סכומים גדולים... אתן מתכוונות ל..?
 

אלוניס

New member
לפני שנתיים זה היה כמעט

אלפיים שקל לסדנא של 3 ימים ועוד בערך 12 מפגשים אח"כ בני שעתיים. זה מתקיים בתל אביב. וכמו שניניה כתבה צריך לרצות להשתנות. אבל לפי דעתי גם מי שלא עומד בכל המשימות שזה מעלה בפניו לוקח מזה משהו לחיים.
 
אלוניס../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

תודה רבה, מקסימה! נכנסתי לאתר, וגיליתי שהוא באנגלית... ו.... האמ... אני ואנגלית ממש לא מסתדרים ביחד
בכל מקרה, אני אספר להורים שלי מה שאמרתם, ונחליט כבר מה לעשות
תודה שוב
 

אלוניס

New member
משתפר מיום ליום

ועוד יש המון עבודה. אין ספק שאני במקום אחר לגמרי. וגם יש תוצאות בשטח - מינוס 8 ק"ג והמון יכולת לא "להרוג" את עצמי אחרי כל פשלה מבחינת התוכנית.
 
למעלה