עמנואל,
אני מקווה שנוכל לסיים את הדיון הזה, כי אני לא בטוחה שהמשך שלו יוביל לאיזשהו עמק שווה. בוא נתחיל מכך שאני מסכימה איתך על כך שפרחי באך הם רק אחד מיני מגוון כלים, חלקם טובים יותר או פחות או באותה מידה, תלוי באדם ובנסיבות. (אגב, בדיוק בגלל זה אני מטפלת רב תחומית ולא נשארתי מקובעת על תחום אחד) אני לא יודעת אם להגיד אשריך על כך שאין לך התמודדויות עם טוב ורע, כי בעיני ההתמודדות עם הטוב ועם הרע, היא חלק מטבע העולם, מהזרימה שלו, ללא שיפוטיות, (אגב, אם היית קורא את ההודעה הראשונה שלך שוב, אולי היית רואה את השיפוטיות הרבה שניכרת בה) אלא רק בהתבוננות, טוב ורע צריכים להתקיים זה לצד זה על מנת שנוכל לקבל פרספקטיבה. הפכים וניגודים הם אלה שבסופו של דבר מראים לנו את הדרך. אם לא היה רע, אם לא היינו צריכים להתמודד עם שום קושי, יכול להיות שבכלל לא היינו מודעים לשיעור שאנחנו צריכים ללמוד. ין ויאנג., אתה בטח יודע... לגבי מסגרות של זוגיות- בוודאי שגם אני דוגלת בגישה שלא צריך להישאר במערכת יחסים הורסת, ובהחלט יש מצבים שבהם אני תומכת בפרוק של קשר שהוא הרסני ואין רצון/דרך/יכולת לתקנו, אבל מהדברים שדידי כתבה, ארוכים ככל שיהיו, לא ניכר שהמצב הוא כזה, מה שלדעתי ניכר מדבריה הוא קושי, שהיא היתה נבונה, אכפתית ומודעת מספיק לבוא ולקבל עזרה על מנת לנסות להתמודד ולתקן אותו. אני מסכימה איתך לגבי המקום של ההורות בכל הפילוסופיה של ד"ר באך, אבל בין לימוד והעברת הפילוסופיה הלאה, לבין הביקורת הקשה שמתחת (ואגב, לא המלצת לה לקרוא את ד"ר באך אלא לתרגל את "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס, דומה אמנם, אבל גם מאוד שונה). יכול להיות מאוד שגם דידי צריכה לקחת תמציות, אבל גם אתה בוודאי יודע מטיפוליך, שכאשר בן משפחה אחד לוקח תמציות פרחי באך, שאר בני משפחתו מושפעים לא פחות מהתהליך ששהוא עובר. (מה גם שבעיני ההודעה שאליה הגבת היתה הודעה שמבקשת פורמולת תמציות לה עצמה, פשוט בה אין מידע מספק על מנת שאוכל לתת לה איזושהיא המלצה). לגבי הילד - נכון מאוד שצריך לראות את הילד, לשמוע אותו, להתרשם ממנו, אבל בוודאי תסכים איתי שלא כל הילדים בגיל הזה מודעים למצבם ולכן גם לא ידעו לבקש עזרה. בדיוק בשביל זה יש את ההורה שתפקידו להגן על הילד ולהביא למצב שבעתיד, כשהילד יגדל, יהיו לו מירב היכולות והחוסן הנפשי/רגשי להתמודד עם החברה. טוב מאוד שיש אמהות כמו דידי שמודעות לעובדה שיכול להיות שיש בעיה התנהגותית שמצריכה התערבות טיפולית. לסיכום, אני בטוחה שגם הילד וגם אימו רואים את הדברים אחרת, כמו שאני ואתה רואים את הדברים קצת אחרת, וכל בני האדם נבדלים זה מזה בצורת המחשבה שלהם. אלא שכאן בסופו של דבר הילד צריך מסגרת שתשרת את טובתו העליונה, ונראה לי שאימו בהחלט מתכווננת לעשות זאת. אתה לא באמת חושב שצריך לתת לילד בן ארבע לקבוע את הגבולות גם בשביל עצמו וגם בשביל המשפחה נכון? שיהיה שבוע נעים, ומלא תובנות...