שלישי ורביעי 18-19.4.06

שלישי 9:00 18.4.06 ../images/Emo2.gif../images/Emo6.gif../images/Emo12.gif

טוב השיעור הזה היה יותר מהזוי מה נסגר כאן
יא אולוהים איזה דאחקה הרצתי על עצמי היום
. התחלתי בעבודה פנימית של הרפיית הגוף, כמעט נרדמתי
, המשכתי עוד כמה דק' כשאני מעסה את הצוואר והשכמות. עוד קצת מתיחות על הריצפה בן מבקש ממני לחלק דפי קבוצה
. אומר לי להגיד לו אם ארצה איזושהי עבודת זוגות
. לא היה לי חשק לכלום הרגשתי מן כבדות בגוף ועייפות כזו, הרגשתי שהרוב סוג של מועקה רגשית כזו. המשכתי בסיבובי אגן איטיים זמן מה, אחרי זה סיבובי ברכיים, וסיבובי צוואר. כמה רגעים התחלנו השיעור
. ברכה. פה או שלא הבנתי או שהיתה איזו אי בהירות מסויימת כי אני זוכר רסיסים מהתרגיל הזה
. לשים לב לשלושה מרכיבים, לקח לי שעה להבין איזה ואני גם לא בטוח שאני לא טועה
. הטלפון המיומן שמשמש אותנו, פעילויות מסויימות, ונדמה לי הקשרים החברתיים או הרגשיים שיש לנו עם אנשים משמבאלה. בן אמר שאין סיכוי שלא הבנו כלום מוחלט
, האמת גם לא היה לי ממש כח לשאול. הייתי מעוך לגמרי. הליכה נמרצת, בדרך נעצרנו בן שואל למי זה היה קשה, כשרק אחד הצביע הוא אמר שהוא יניח שלכולנו היה קשה והוא נתן לנו טכניקה שתעזור לנו, לא זוכר מהי, אני רק זוכר להרגיש את האנרגיה של כל מרכיב או משהו כזה
. ממשיכים ללכת פחות מהר, בדרך שוב נעצרים, להרגיש את הקשרים הרגשים או החברתיים שיש לנו עם האנשים, כשאנחנו באים לנקודת מפגש ופוגשים אותם, עובדים על איזה תרגיל שהמדריך נתן לנו בלה בלה בלה, יא ווארדי איזה סלט נהיה לי
. את ההמשך אני לא זוכר הייתי רדום וחסר ריכוז כמעט לגמרי
. מי שרוצה לשתות, פיפי זה הזמן, בינתיים עבודה חופשית. נמרחתי על הדשא התפללתי שלא יהיה כלום פיזי והתבדיתי
. עשינו את שני תרגילי המתיחות מהטרום חימום ואחרי זה בן העביר לנו חימום
. השיעור שלי התחיל כ"כ גרוע שלא ידעתי איפה לטמון את הראש שלי ומה רוצים מחיי ומה פשעתי
, קצת דרמטיות נו
. בן העביר לנו סטים של בעיטות ועבודת קרקע, הגוף שלי פשוט סירב לזוז, בן גם אמר שזה חימום נחנחי
. בפרק הראשון רק לומדים את איכות התנועה ואיך לשפר אותה ומסתפקים במעט כפיפות בטן
, בפרק השני זה כבר הופך להיות כמעט 100 או משהו כזה. ובפרק השלישי מעלה מאה חחחחחחחחחחחח התפקעתי מצחוק כמעט. עשינו 20 כפיפות כל סט
, בעיטות כפולות, צד צלעות, שלב אחד מהירות, מספריים. וכפיפות מרפקים והתמתחות
. גם אחרי זה הוא אמר שכנראה הוא לא טיפל מספיק באיכות התנועה שלנו לפי מה שהוא ראה בחימום שלדבריו גם לו זעזוע
. שומו שמיים העולם נחרב
. גמישות בהנחיית עירית לרגע הרגשתי שנפלתי לשיעור הכי גרוע עלי אדמות
וכאילו מישהו מענה אותי בכוונה דווקא היום כשאני במצב בקקט
. בשלב כלשהו כנראה הצלחתי להתאפס אין לי מושג איך והשיעור שלי התחיל להיראות טוב יותר נעים יותר ואיכשהו התעוררתי
. היו הרבה תרגילי תנועה, ריצה
, דילוגים מכרית לכרית כשכל רגע אני מניף רגל אחרת הצידה, גם קדימה זה היה, יוסי ממשיך להעביר גמישות, ואחריו רלי ואני שאחרי שניות ספורות לפני שהספקתי משהו החליפו אותי
קיפוח לעזאזל
. רלי הריץ אותנו כמה סיבובים
, בהתחלה כמעט שקלתי לקלל ואז התחלתי להתעורר תודות לנוכחות ברגע הזה אקהרט הציל את ישבני שוב
. בשלב מסוים חרמנא ליצלען אפילו נהניתי לרוץ
. מתישהו בן אמר לעבור לגמישות עצמאית נדמה לי והתחיל להסביר כל מיני דברים. משהו על שיש אנשים שמפחדים משרירים תפוסים ומתייחסים לגוף שלהם בפחד, והדגים הדגמה שפקעה אותי מצחוק
, שרירים תפוסים זה לא דבר רק או מזיק, ואפשר אפילו להנות מכך. ויש אנשים שנמנעים מכך ואפילו סובלים מזה. כמובן למילים יש משמעות הרי לא נדפוק ת'ראש בקיר זה לא יקדם אותנו. בכלל מרוב יאוש צחקתי מכל מילה שנאמרה, פשוט כמעט הייתי על סף התפקעות טוטאלית וכבר הרגשתי לרגע לא נעים. הסביר עוד כל מיני דברים שהיו אמורים לעזור לנו לשנות גישה ולהתמיר את עצמנו. בשלב כלשהו הוא אמר ליוסי להמשיך באותה מטרה רק בקרבות, עברנו לקרב סימונים עדין עם דגשים, לסמן לפרטנר כמה שיותר סימונים לפנים, ושמירת פנים, אחרי זה זה עבר לרלי והמשכנו בקרבות. בן אמר לעירית להמשיך במטרה נדמה לי אבל בפורמות, עשינו פורמות בשורה, 1-2-3-4 כל פעם מישהו אחד ספר, ובחר פורמה בהתחלה, אחרי זה תרגלנו את כולן ברצף. ועברנו לתרגל חמש החיות ששם ממש נהניתי
הרגשתי כ"כ זורם ועוצמתי היה לי כיף מכל שניה
. חזרנו שוב לקרבות לזמן קצר ואחרי זה בן אמר לנו לשים כפפות ולשבת בשורה. קרבות היה מגניב לגמרי עשיתי עם רלי בן אמר לו כל מיני דברים לגבי העבודה שלו, וגם לי חלק מהזמן, ואחרי זה עברנו לעבודה פנימית. עבודה פנימית - להרגיש את הקרקע, לעשות את ההפרדה ביננו לקרקע, להרגיש את ההפרדה הזו, מילא מחשבות אפשר להבין, רגשות גם אבל את ההפרדה שלנו מהקרקע
, לעבור להרגיש שהקרקע ואנחנו הם אחד, להרגיש שאנחנו פיסה אורגנית ביקום או משהו כזה
, לחזור לעשות את ההפרדה, אחרי זה נדמה לעבור להרגיש את הסביבה החיצונית לפקוח עינים וברכה. תרגלתי אחרי זה עמידת ידיים ווהוהוהו הצלחתי לעמוד לשניה שתיים וגם ללכת צעד שתיים כי הרגשתי שאני עומד ליפול חחחחחח
, גלגלונים עוד יותר מופלא ומשופר. ואחרי זה השוס של השוס הקרם של הקרם רק חסר היה שייק פירות ואיזה בטיח
. פריצת דרך נוספת בגמישות וסילוק שקרים
. תודות למיכל בן ושירי ע'
. ישבתי בפיסוק נח זמן די רב עשיתי שימוש בדמיון, והתמתחתי בכיף. בן צחק ואמר שאנשים אומרים אאהה אני לא מגיע לברך אולי אצליח לעשות ככה פעם והוא הדבר את הראש לברך.
, אחרי זה הוא אמר לי לקפל את הרגל ולהרפות את שרירי הירך ואז להתחיל ליישר אותה ולהרפות,
זמן קצר אחרי זה הייתי מילמטרים ספורים מהברך בפיסוק
. באמת מצחיק שהשקרים במוח מגבילים אותנו אני מגלה את זה כ"כ הרבה בזמן האחרון. המשכתי ככה גם בצד השני, אחרי זה שירי נשענה עלי והגעתי עם המרפקים לריצפה בפיסוק
, ואחרי ברגליים צמודות הגעתי עם הראש כמעט לברכיים
. לא יאמן בעצם כן יאמן קסום פשוט
. אותו הדבר עם שפגט בנים הייתי עוד יותר קרוב לריצפה
זה כבר על גבול הטירוף עד כמה שהגוף שלנו חזק וגמיש מדהים. אחרי זה עשיתי עוד קצת גמישות, ועבודה פנימית בשכיבה על הרפיה, אהבה לגוף, אמון, ועיסוי כל מיני איברים.
מדהים איך שיעור שהתחיל כמו איזה סבתא זקנה נגמר כמו נמר עם פריצות דרך אדירות
פשוט גדול. אין גבול לשמחה
.
 
שלישי 21:30 18.4.06 אימון עצמאי

במקום לשבת בבית ולראות טלויזיה באתי לנקודת השיעור זמן קצר אחרי שהתחיל השיעור חמקתי לאכול גלידה
באלדו
יאמי פיסטוקים ונוטלה אחחח איזה תענוג. אחרי זה חזרתי חזרה ועשיתי קצת עבודות פנימיות. אחרי זה עשיתי קצת תרגול של חבטות, בעיטות ואגרופים, בצורה רפויה יחסית אבל עם כוונה. רצתי פעמים הלוך חזור במדרגות וחזרתי לתרגל חבטות ברצפים, כולל בעיטות. תרגלתי גם הסטות קוף, נחש וענן, כל מיני צורות. עוד כמה רגעים של עבודה פנימית על הרפיה על הריצפה וזהו. בן סיים את השיעור ואני עשיתי ברכה איתם מהצד
. היה סבבה במקום לשבת בבית
 

carmelidia

New member
18.4 ג' 21:30: בגוון עץ עתיק ../images/Emo203.gif

מתארחת. ברכה. מקדו את עצמכם במסורת העתיקה הזאת שאתם לומדים, שזה בעצם את עצמכם והיכולות שלכם כאן ועכשיו אבל זו מסורת עתיקה. אני מרוצה מהניסוח הזה וחושבת שהוא מתאים גם לדברים אחרים שאני לומדת, את עצמי בהווה דרך כלים של מסורות עתיקות ונפלאות. ואני צומחת כמו עץ (במראה עתיק כמובן)כי האדם עץ השדה
בן מעביר לנו טרום חימום לא סטנדרטי. העברת משקל מרגל לרגל, העברת רגל אחורה הסתובבות וחזרה אל מולו, הרמת רגל אחת עד שאפשר לייצב עליה כוס מים, מי שהתייצב מתקבע ועוצם עיניים ומי שעוד מרקד אז לא להמשיך (אני...), הורדת סנטר לחזה ולעשות לנו נעים בעורף, לתת עליו טפיחות עם האצבע באופן שבן מראה לנו כמו הצלפות קטנות, אוזן לכתף ויצירת מתיחה...עושים במקום את המתיחות לצד שמפתלות את הגב מטרום החימום וזה במאת יוצר פיתול עמוק יותר. עדיין ניצבים במקום גם עבור התנועה של טרום החימום שבה הידיים נכנסות בין הרגליים שלנו ובן מתאר את זה כקפיצת ראש אל בין הרגליים שלנו. אחרי זה עושים אותה בגרסא של טרום החימום ואחרי הדימוי והדיוק הזה היא מרגישה ונראית אחרת. ממשיכים לתנועות מוכרות מטרם החימום, בן אומר על סיבובי האגן שאם אנחנו קמים בבוקר ותוהים איזו תנועה לעשות שהכי מומלץ סיבובי אגן. מקבלים זמן עבודה חופשי עם פלג הגוף התחתון והנחיה לתת לגוף להמתח כמו שמתחשק לו. בן מחלק אותנו לקבוצות קטנות: דני ג., גלי דנה ואני יחד. אנחנו בועטים ליד של הפרטנר בעיטה מבפנים לבחוץ, הוא הולך טיפה אחורה ואנחנו בצעד קטן קדימה ומיד בעיטה מבחוץ לבפנים עם הרגל האחורית (השניה). ההערות של בן משפרות לי מאד את הבעיטות, לא לישר את הרגל ולהחזיר אותה בשליטה ויציבות, במקום יישור וזריקה. דני מבלבל אותי ועכשיו אני כבר לא יודעת איזו בעיטה נקראית מבחוץ ל- ואיזו מבפנים ל-, הוא טוען שזה הפוך ממה שחשבתי, אם מישהו מוכן להבהיר אני אשמח. ממשיכים לבעיטה מבחוץ לבפנים שבאה לאחר סיבוב ציר אחורה. בתרגיל הזה כבר השתפרתי מאד בזכות הטיפים של ליעוז בזמנו אבל עכשיו בן מבקש שלא תהיה עצירה אלא רצף מוחלט ומהיר בין התנועות. דני אומר שאחשוב על הרגל המסתובבת כבר כבועטת. יש לי עצירה קטנה שבקושי שמים לב אליה אבל דני מתעקש שארפה מזה. כשאני מסתובבת בבת אחת הבעיטה יוצאת נמוכה לעלובה ואני שופטת את עצמי ורוצה את הטכניקה היפה יותר שאני שולטת בה יותר. בן אומר לנו לצאת לטיול בסביבה בזוגות הנוכחיים. דני נותן לי פידבק על השפיטה העצמית שלי ואני מבינה שאכן מדובר בשלב הבא שהרבה פעמים נחווה בלימוד כירידה לצורך עליה אבל כשאני חווה את הירידה אני חשה כשלון מוחלט ומעדיפה לחזור לרמה האחרונה שאני יודעת טוב. ככה לא בונים צמיחה. עבודה חופשית - דני לוקח לו זמן לסיים את השיחה ואז אני מציעה לדנה לעשות משהו ובא לה לרקוד סלסה. אנחנו מתנסות בצעדים ורואות שדני וגלי מחקים אותנו. לא מקוריים!!! בן מפסיק אותנו שנתאמן על צורת עבודה: נותנים לפרטנר דחיפה קלה עם הרגל בבטן (בן מדגיש שזו לא בעיטה, מניחים כף רגל מלאה על בטנו - אימון יציבות - ודוחפים קצת. בהתחלה אני לא מספיק יציבה אבל בהמשך משתפרת מאד) והפרטנר משפר את הסטת הענן שלו. בהמשך גם מסיטים וגם יוצאים מהטווח הצידה ומי שבעט מנסה גם לסמן למסיט לראש או לפנים להזכיר לו שישמור. אני מרוצה מהעבודה שלי בטכניקה הזו כי אני שומרת פנים אינסטנקטיבית גם ככה ואני ממש חשה את השיפור העצום ביציות שלי רק מכמה הערות ממוקדות של בן. אני מועברת להמשך תרגול עם גלי. בן אומר לנו שנעבוד רגע באוויר על עוצמת החבטה של בעיטה כזו אם היא הייתה שני שלבים לבטן. באמת הבדל עצום ללא עוצמה. אחר כך חוזרים לעבוד עוד קצת על הסטה ואז הנחיה: למצוא חפץ או מיקום בסביבה שיספוג עבודה על חבטות ונוכל ללמוד איתו וממנו. אני מסמנת את החלק הגבוה של המגלשה ובוחרת בעיטת צד. בן קורא לנו לשתף את האחרים בחפצים שלנו ומה עשינו איתם, מה גילינו דרכם. אני מסבירה להם שהמגלשה בגובה המתאים ועושה רעש מגניב בעוצמות שונות ואיך גיליתי שבעצם אני צריכה להיות קצת יותר רחוקה כי אני מתכופפת טוב בתנוחה הזו. עבודה פנימית בפורום הכללי שוב, להתמקד בנשימה, לחוש את עצמנו. נדמה לי ששכחתי עוד דבירם חשובים אבל אני כבר נרדמת. היה שיעור ממש מגניב ומיוחד וממש חשתי איך התקדמתי בטירוף רק מכמה הערות פה ושם. ברכה.
 

אסולית

New member
בני חורין? פחחחחח.....

ברמה מסוימת כן, באחרות, עוד לא. שעור 19:30 אומנות"ה - שלישי שעור מוזר משהו. נשארנו ברובו בתוך חצי הסהר של ספסלי הבטון. 1) משימה ראשונה היתה להתחלק לזוגות (אני הייתי עם דותן שזה היה שיעור ניסיון ראשון שלו, אם אני לא טועה, וחשבתי לעצמי, שיואו, איזה דמיון יש בינו לבין אופיר) להתבונן על היצור שמולנו ולנסות לקלוט כמה שיותר פרטים עליו, ממש לנסות להכיר אותו, לווא דווקא במילים, כיוון שהמילים מכירים לנו חלק מאוד קטן ושטחי של היצור הזה. לאחר מכן לנסות להכיר את היצור שמתבונן על היצור שמולנו ולנסות גם להכיר אותו. משום מה נדמה לנו שאנחנו מכירים את היצור שנקרא 'אני' כשבעצם רוב הזמן אנחנו רוצים שהוא יתנהג בצורה מסוימת ולכן לא נשאר הרבה מקום להכיר. 2) עברנו לסהר בטון מקביל (עמירם, דותן, אופיר, אלה, בועז א., דני, דנה, לירן מ.,בחור חדש נוסף,דניאל - נדמה לי שזו כל הרשימה) התקבצנו במעגל ובן הנחה לשים לב איך אנחנו מוציאים הרבה פעמים את השליטה מידינו בדברים מסוימים בחיינו, למשל ע"י לקיחת כיוון חשיבה אחד ודבקות בו ללא בדיקה חוזרת ונשנת, לדוגמא: חיים קיבל משימה להזיז את הסלע ממקומו, אז האסטרטגיה של חיים היא לדחוף את הסלע, אחרי חצי שעה חזר המדריך ורואה את חיים עדיין שוקד להזיז את הסלע, ללא הצלחה. ואז שואל המדריך, "חיים, למה לא השתמשת במנוף שיש לך כאן?", "אה, לא שמתי לב", "ולמה לא לחצת על הכפתור שנמצא ממש כאן למטה?", "הה? רגע, מה כתוב כאן...'כפתור לשם הזזת סלעים' ,וואלא!" וכדומה. 3) התחלקנו לזוגות (אני עם אופיר) ובדקנו, לפי ההנחיה, ששנינו הבנו את כל שדובר קודם לכן, ואז המשכנו לשוחח על כך. בעקרון דיברנו על כך ששנינו רוצים לזכור שיש עוד אופציות בכל דבר שאנחנו בוחרים לעשות. 4) חזרה למעגל, להתבונן על כל שאר התלמידים ולנסות לקלוט מה הצרכים שלהם. אופיר הוצא מן המעגל והתבונן על כל הנוכחים במטרה לקדם כל רגע אל עבר המטרה הזו. לנסות לחוש בנוח בחברת אחרים. 5) קיבלנו הנחיה לא לצאת מן הסהר, ולעשות כל העולה על רוחנו. אז פשוט דיברנו, זה הרגיש כמו מסיבת פיג'מות. אח"כ הועברנו רק אני, אלה, דני ודותן לסהר אחר...ואז גיליתי שדותן לא סתם מזכיר לי מאוד את אופיר, כיוון שהוא אחיו. חזרה למעגל המקורי, עוד עמידה נוספת בחברת שאר התלמידים ואז הצטרפו גם החגורות הצהובות. סיום שיעור. שעור 21:30 ברכה שיעור אחר מבחינת התכנים התנועתיים, מרתק, מעצים. אני, עופרי ואייל הועברנו לידיו הבטוחות של אופיר, תירגלנו: 1- הסטה ותקיפה בתנועה אחת 2- רצף תנועות תקיפה במהירות הולכת וגוברת עד לגבול בטיחותי 3- קרב עם כפפות עד להכנעת הפרטנר 4- בחירת רצף תנועות מאיזושהי פורמה ולבדוק איך היא יכולה לשמש בקרב 5- לדמיין שק חבטות, לבחור סוג של חבטה עם הזרוע, ולהמשיך איתה ברצף. אם מתעייפים פשוט מאטים את הקצב, אבל לא עוצרים. ניתן להחליף חבטה לאחר זמן מה. 6- יצירת מעגל, על כל אחד לקדם את עצמו ואת השאר בעבודה שתשפר את הזרועות, כדקה. מחיאת כף של בן, כולנו נעמדנו מולו. הנחיה: עמידת פיסוק עם כיפוף נוח בברכיים, יתכן ויש צורך רק במילימטר לשם כך. הצמדת כפות הידיים באופן שיעצים את כל הגוף, ושליחת אמון אל הגוף הזה ולכל תהליכי הריפוי שהוא עובר. מי שהרגיש כי עבודת האמון השפיע עליו משמעותית, מוזמן לנסות אותה שוב בזמנו החופשי. ברכה
 
הוא לא בקבוצה אבל הוא השתתף

בשיעור, כחלק מהנחיות שהוא קיבל מבן. (כך אני מבינה)
 

carmelidia

New member
19.4 ד' שש: מכינה לקליטת מופלטות

היום אני בדיוק 9 חודשים בשמבאלה וזהו בדיוק השיעור ה-70 הרשמי שלי. זהו גם כנראה הדיווח האחרון שלי בפורום הישן... השיעור היה מאד חגיגי היום, עם המון מתארחים ואחריו הלכתי למימונה ועדיין כואבת לי הבטן מהשלוש מופלטות שתקעתי. במידה רבה השיערו עזר לי להכין את הבטן לזה. ברכה. עבודה חופשית. שי א. מציע לי ידיים מלא וכשמתעייפים עוברים לרגליים מתחת לגובה מתניים. בן שואל מי ראה מה קארו ויהל תרגלו, רק רלי מצביע. עכשיו כולנו נתרגל את זה, יד חומקת. אני עם ענת ואחר כך עם רלי. הוא נראה מה זה מרוכז גם כשהוא מאבד ריכוז לטענתו, כאילו שהוא משאיר שם איזו מסכה מאד ממוקדת ונעלם לתוך עצמו, סוג של כשרון. אני מועברת ללירון וממשיכה איתה בתרגילים הבאים שנקבל, כשאנחנו נותרות עם ענת, שי א., אייל ומרינה בלבד. בעיטה מבחוץ לבפנים ליד של הפרטנר (מידע לדני ג.: אתה טועה בקשר לשמות של הבעיטות, בן קרא לבעיטה הזו בפירוש "מבחוץ לבפנים" ולא להפך כמו שהסברת לי אתמול). אני מראה ללירון לקחת משקל אחורה בנמר ולצאת לבעיטה מהאגן וגם לתקוף עם יותר עוצמה, לדמיין ממש תוקף. לירון מאד טובה בדמיון, ממש רואים שהיא נכנסת לזה והבעיטה שלה ממש משתפרת בארבע דרגות ופתאום אפילו הגובה עולה והיא מגיעה כמעט לגובה הפנים שלה בלי לשים לב שאני מעלה לה קצת. אני מיישמת את כל מה שבן שיפר לי אתמול, שהבעיטה תהיה יותר בשליטה והרגל לא ישרה ומרגישה טוב עם זה. בן אומר לנו לכווץ את שרירי הבטן שלנו ולהרגיש על הפרטנר איך זה עובד, גם לרדת לרצפה ולהרים רגליים כזה כדי לחוש את שיא הכיווץ ולממש אצל הפרטנר. ללירון יש בטן מאד חזקה כי כמעט אין לה שם שומן, אצלי גם בכיווץ הכי עמוק עוד יש שכבת מגן של צלוליטיס שקשה לה בכלל לחוש את ההבדל בין כיווץ לריפיון.
אחר כך תופסים את הפרטנר בידיים, משוכים אותו לכיווננו ותוך כדי שמים את כף הרגל על הבטן שלו ודוחפים. אם הבטן לא מכווצת זה ממש לא כיף אבל כשהיא מכווצת זה לא מזיז. מתנסים בזה, וזה די מדהים איך אפשר לספוג ככה. אחר כך מנסים ממש לדחוף את הפרטנר ככה וזה גם תרגיל יציבות וגמישות וזה דומה לעבודה שעשינו אתמול בשיעור ערב. ואז מקבלים שוב את הסטת הענן כמו אתמול, בן מדגים עלי ואני לא מצליחה להסיט אותו כשהוא מתעקש לדחוף והוא אומר שצריך לשפר את הענן, הוא מראה לי לעשות את הגרסא היותר רכה של ההסטה כשכף היד פונה לרגל המוסטת ולא הלהב. לירון עושה ראשונה וזה כואב לה בפנים הזרוע. כשהיא שואלת את בן על הכאב הוא מראה לה להניח קודם את היד ואז פשוט להרחיק את זה, כמו שני שלבים שהתנועה מתחלקת אליהם מבלי משים. הטיפ הזה משדרג גם אותי לעין ערוך וההסטות שלנו נראות אחרת לגמרי. לירון אומרת שהיא ממש מרגישה שהיא מתפתחת המון בשיעור הזה, איזה כיף זה לראות פרח צומח, אה?
מתרגלים את הטכניקה של הסטת ענן כשהיד הופכת למעין קרס ותופסת את הרגל של הפרטנר ואז רגל קדמית נותנת בעיטה למפשעה. אני קולטת מדי שהטכניקה הזו חייבת לעבוד במוצא ראי אחרת זה אל מסתדר וזה אחרי שבן הכניס לי לראש שמסיטים באופן שהפרטנר עם הגב אלינו, לפעמים הסטתי הפוך חופשי. אני מועברת לענתי. גם ללירון וגם לענת היה צריך לשפר את תפיסת הקרס כי בהתחלה הן לא ממש תפסו לי את הרגל והיא חמקה לה, אבל שתיהן קולטות מהר ומשפרות מיד. ענת בועטת לי חופשי למפשעה ממש, מזל שאין לי ביצים (ואולי עכשיו מובן למה בן החליף אותנו, אולי הוא ריחם על שי א.
...) עבודה פנימית עם כולם, דלית, יניב ואלכס מהשיעור הבא מצטרפים לחלק הזה גם כן: יושבים במעגל, מתמקדים בחישת הגוף ממש להיות רגיש לעומק לתופעה הזו שנקראית אדם, להר הזה שכל הזמן המצב שלו אחר לגמרי, אויל הנשימה שלו לחה יותר מאתמול, כל הזמן משתנה. לחוש הכל מהדרך שבה השיער עומד ועד להתנגדות החשמלית של העור. להתמקד בנשימה. לחוש את הרצפה ואיך היא משפיעה עלינו, לא לנסות להסביר את זה, לחוש את זה. לחוש את הזיעה בכף יד ימין. לשים את כף היד על האדם מימיננו, ללטף, לצבוט, למולל את הבגד שלו ביד, לגרד... ולראות כל הזמן את השינויים וההשפעות בתוכנו של כל דבר כזה. (הנעים, יש המון מחחשבות... קשה גם לשים לב להשפעה של מה שאני עושה לשי וגם למה שענת עושה לי ולמרות שזה אותה הנחיה זה משפיע אחרת לגמרי כשאני נותנת או מקבלת והכל שונה). לחזור להתמקד בעצמנו. לחוש את הרצפה עם היד, את החספוס שלה. לחוש את הבגדים שלנו ולהחליף בגדים (בדימיון) ולחוש את המגע של הבד שלהם. אני עוברת לגלביה מרוקאית אוורירית שמתאימה למימונה הקרבה, יש לה מגע משי כזה אבל קצת יותר עבה. אני מופתעת כמה שאני ממש חשה אותו על הגוף, כמעט מצליחה להריח את הבד הזה. לשוחח עם הפרטנר תוך כדי חישת הבגדים (אני מקשקשת עם שי א.) ואז לשנות גם משהו בפנים שלנו ולדבר עם הפרטנר בתוך זה, ואז להמשיך לדבר תוך כדי החלפת בגדים לפחות פעם אחת בזמן השיחה. אנחנו מנהלים סמול טוק על המימונה והבגדים ואני מנסה לראות אם שי חש כשאני מחליפה את הבגדים שזה כאילו משנה משהו... אני שואלת אותו בצחוק מה הוא לובש, כמו בשיחות ארוטיות כזה...
בשלב מסוים אני מחליטה לדבר איתו ללא לבוש כלל ולראות אם הוא יחוש שמשהו מוזר אבל לא נראה לי שהוא הרגיש לפני שאני התחלתי לצחוק, כי הדימיון שלי ממש טוב וזה גרם לי ממש להרגיש מבוכה כאילו שבאמת התפשטתי באמצע השיחה. מגניב הדימיון... להזכר בכל הפריטים בעבודה הפנימית הזו ואפשר לתרגל אותם ביומיום, להעזר בפרטנר כדי להזכר בכל מה שעשינו. הצלחנו לשחזר את זה לא רע ומקווה שהצלחתי גם עכשיו... קארו מקימה אותנו, דניאל ואני מודיעים הודעות שלא הודענו בתחילת השיעור. ברכה מול קארו.
 
רביעי 20:00 19.4.06 ../images/Emo6.gif../images/Emo151.gif../images/Emo6.gif

יא אולוהים זה היה אחד השיעורים היותר הזויים ומצחיקים שעברתי
שלא לדבר על התקדמות המטורפת שעשיתי בגמישות ביומיים האחרונים
. התחלתי את השיעור שלי קצת אחרי 18:00 התחלתי בטרום חימום באמצע בן הציע לי להצטרף לזמן קצר לשיעור. אחלה תרגיל ריכוז זה היה וגם חידש לי כמה דברים לגביו. עבדנו על אגרוף חומק, בן הסביר כל מיני דברים והתחלנו לעבוד. עבדתי עם מרינה שהצחיקה אותי כל רגע
, באמת חלוקת קשב להביט לה בעיניים ולא להתפתות להתפקע מצחוק. משום מה לא חשבתי לרגע שאפשר להסיט את הידיים לכיוונים שונים מרק ימינה ושמאלה
השד יודע למה. חזרתי לטרום חימום שלי, והמשכתי בחימום שבו נתקלתי בהתחלה בהתנגדויות רבות, אין לי כח
, אולי תחפף, החלטתי לעשות הכל בקלילות ובפשטות, לפי ההרגשה, בשלב כלשהו כל ההתנגדויות נעלמו תודות לעבודה המודעת שלי. גם היתה שמש נעימה כזו לפני השקיעה גם גרם לי הנאה נוספת, המשכתי בבעיטות, שלב אחד, שני שלבים יש לי מה לשפר בה, סיבוב לגובה הירך בעטתי חזק אבל בקלילות היה מקדם, צד, ומגל, עשיתי סטים של כפיפות מרפקים כשהדגש היה להנות ושזה קל. המשכתי בסט אחרון של שני שלבים לבטן צד לצלעות, חזרתי לנמר ובעיטת מבפנים לבחוץ בסיבוב. התמתחויות וסיימתי. מים וגמישות ארוכה ומקדמת
. פשוט מדהים איך שניה של הקשבה שוברת שקרים ומראה לך שחלק גדול מכל השקר הזה הוא מנטלי. התחלתי בפיסוק ועבודת דמיון של הרפיה, שוב הגעתי לברך עם הראש
. גם בתרגיל המשוכה הגעתי עם הראש לברך, וברגליים ישרות הגעתי ותפסתי בכפות הרגליים ונשארתי שם פעם ראשונה אי פעם
. המשכתי לשפגט בנים פה התקדמתי עוד יותר אבל עדיין נשאר לי להרפות מכל מיני דברים וזה יהיה ממש בקרוב
. כל פעם התקדמתי קצת כשאני מרפה, עצמתי עיניים כדי שהראיה לא תתן לשכל להפריע לי
, פתאום הרגשתי איך הכל הופך לקל ומתרפה פקחתי עיניים ונדהמתי לגלות שאני במרחק של כף יד משפגט
. המשכתי לתרגל את שני הצדדים עוד זמן מה ואח"כ עברתי לשפר את הפיסוק שלי פה הרחבתי אותו היום יותר מאי פעם
. הצלחתי גם להנות, גם לא להכאיב לעצמי וגם להרפות בצורה יוצאת דופן. קצת ניעורים ועיסוי קל ואז בן קרא לי אמר לי להתחיל את השיעור בערך באמצע הפגישה. להיות מוכן לכך שהוא יפסיק אותי בכל רגע או שלא
. זה לבד גרם לי להתרגשות
גם ככה סוער בימים האחרונים. השתלטתי על עצמי, שאבתי קצת שקט פנימי למרות הכל, ואחרי כמה דק' התחלתי את השיעור. דניאל ולירן הודיעו הודעות. ברכה. ליצור מעגל, תשומת לב אל הגוף, תשומת לב לאומנות הלחימה, אומנות הריפוי, אומנות היכולת, הרגשתי כמה זמן לתת וזה יצא לי טוב, להרפות מהתרגיל לפקוח עיניים, ל"מים משוחררים, כל השאר אלי. טרום חימום וחימום שבמהלכו בן הפסיק אותי. העביר אותנו לעבוד על בעיטות בזוגות, עמידת מוצא בועטים אחד לשני בעיטת סיבוב לראש, בן אמר לי להביא כרית ולשפר את בעיטת הסיבוב של דניאל. שאל אותי אם הייתי מודע לכמה דברים אמרתי לא. הרגשתי שהוא ממש השתפר היה שיפור אבל לא לפי מה שבן התכוון אליו בצורה הזו. זה לא ממש מדויק
. בעיטת סיבוב לראש הפרטנר הולך צעד אחורה שם יד, ובועטים מגל בסיבוב, בן אמר לי ולדניאל לעבור לגמישות או ביחד או לחוד לזמן קצר. אחרי זה עברנו לתרגל ראי כדי לשפר את איכות התנועה שלנו. דניאל ממש הצחיק אותי בתנועות שלו בראי זה היה כ"כ מצחיק וכיף
. אחרי זה תרגלנו אחד עושה תנועות מסויימות והשני מנסה לחקות אותו איך שהוא יכול, זה לא כמו בראי, זה היה כ"כ מצחיק וכיף וגם נדמה לי שההנחיה היתה להנות, ואחרי זה בן שאל מי הצליח להפנים את זה אם אני לא טועה. עכשיו אחד יעשה כל מיני תנועות והאחרים ינסו לחקות אותו חחחחחחחחח גדול. מכאן השיעור הפך להזוי ומצחיק הרבה זמן לא התפקעתי ככה בשיעור
, היינו מס' זוגות, בן אמר לנו שעכשיו כל אחד יכול להעביר לאחרים משהו בזוגות, לנסות ממש להיכנס לראש של מדריך ולקלוט כל פרט שאנחנו יכולים. עד הפרטים הכי קטנים ולשאוף לדייק ברמה גבוהה מתמיד. התחילו להעביר שם דברים מגניבים ומצחיקים, צרחות, כל מיני ריקודים הזויים משולבים בכל מיני קולות, נענוע ישבנים אחד לשני חחחחחחח, אחד מרים את השני על הגב שלו, טכניקות, התחרפנות טוטאלית
זה היה פשוט ענק. בן העביר לנו איזה משהו הזוי לגמרי משהו דמוי טכניקה עם תיאורים ביזארים, אלכס אמרה לו משהו הוא בתגובה לא מדברים ככה למדריך זו הדגמה מושלמת
פרצתי בצחוק. נראה אם אזכור את כולה, פרטנר יוצא באגרוף לפנים, מסיטים בהסטת תרנגול
, לופתים את היד ובאים עם הגב אל הפרטנר, וואלה נותנים לו עם היד גונג בראש מאחורה
, יוצאים ומקפלים את היד שלו במן טוויסט כך שיוצא שאנחנו עם שתי הידיים כלפי השמיים
. רק ההדגמה הזו התפקענו כולם מצחוק. טכניקה הבאה טכניקת ונצוג
, הפרטנר יוצא בתקיפה לצוואר, מסיטים אותו תוך כדי התחמקות מהמסלול שלו, שאזזזאם מתלבשים לו עד מפרק שורש כף היד בלפיתת ברווז מפגר שמסתובב על הגריל
פחחחחחחחחח, ומפילים אותו לקרקע. התגלגלנו שם מצחוק. עברנו לשבת, בן אמר לנו לנסות לחשוב על משהו שהוא חושב עכשיו, זה בארץ, בירושליים ישר חשבתי על הכותל המערבי
והוא אמר אכן זה הכותל זה היה די צפוי, לחשוב על יצור כלשהו שיש לו ארבע גפיים, זנב, ופרווה
, יכול להיות כל חתול, לא זוכר הכל כ"כ. להרגיש איך אנחנו מחזיקים את הגוף שלנו, או איך אנחנו מחזיקים את עצמנו, זמן מה אחרי זה מי עדיין נמצא בתרגיל הראשון
. התרגיל שעשינו קודם נועד או יכול לסייע לנו להרגיש איך אנחנו מחזיקים את הגוף או איך אנחנו מחזיקים את עצמנו. בן אומר לנו להיות מוכנים לכך שעוד רגע כל נונחה ל-18 שניות ע"י כל אחד מהאחרים בסדרת הנחיות פשוטות, גם אמר לנסות לא להגיע למצב שהוא יקטע אותנו. אחרי זה כמה שניות עם עצמנו ואח"כ מעגל כשאנחנו מחזיקים ידיים. לא ממש זוכר נדמה לי ששוב להרגיש את תנוחת הגוף שלנו או איך אנחנו מחזיקים אותו. בטח היו עוד דברים ששכחתי. ברכה. דפנטלי אחד השיעורים היותר מצחיקים שעברתי זו היתה פשוט הנאה וכיף אכן שיעור מיוחד
.
 

פסיק1

New member
רביעי 18.00

עוד לפני שהשיעור התחיל קיויתי שהוא יהיה במקום המפגש ולא במקום אחר. את מקום המפגש אני אוהבת יותר מכל מקום אחר משום שהוא מוקף בעצים, פרחים, נמלים שמטיילות להן ויונות שיושבות להן על ענפים ומהמהמות (אני שומעת אותן רק אם אני מגיעה מוקדם יותר כשאין כמעט איש והכל שקט). הגעתי כשעה לפני הזמן והבטתי על עץ ופתאום ראיתי שאף פעם לא שמתי לב כמה שהוא יפה, היו שם עלים ירוקים בהירים שהשתלבו עם עלים ירוקים כהים ועלים צהובים וחשבתי לעצמי כמה יפה לראות את הילדות, הבגרות והזיקנה בעלים, כל שלבי החיים מתגשמים בתוך העץ שמולי. רציתי לשתף במשהו שחויתי במהלך השיעור. קיויתי שיהיו כמה שפחות תרגילים פיסיים בשיעור משום שכאשר אני מרימה את היד אני לא מרגישה שזו א נ י שמרימה את היד, כאשר אני מנסה לבעוט אני לא מרגישה שזו א נ י שבועטת, רק כאשר אני מדמיינת שאני דמות הקוסם מהמעבדה של דקסטר אני מצליחה אכשהו להתחבר וגם אז, החיבור קלוש. ואז בן הורה לתרגל יד חומקת..תרגיל שהחיבור שלי אליו קלוש במיוחד ולא משנה מי אני מדמיינת שאני. הבטתי על העץ היפה ההוא והרגשתי את מי שהייתי, את מי שאני ואת מי שאהיה, פתאום לא היה בתוכי שומדבר, אין לי דרך להסביר את מה שהרגשתי, הכל היה ריק.לחלוטין. עמדתי מול הפרטנר והבטתי בו, המילה "אני" לא מתארת במדויק את מה שהרגשתי. משהו אחר מתוכי הביט בו, וראה לתוכו. לא הרגשתי את האדם עומד מולי. הרגשתי את הנוכחות שלו. נתתי כמה אגרופים (בדרך כלל אני מפספסת או מכה באוטומטיות) ופגעתי יחסית די הרבה, הרגשתי ממש משונה, ידעתי בדיוק של שברירי שניה מתי להתקיף. פשוט ידעתי. דילמה.. למי להודות.. לעצמי, לעץ, או לקוסם מהמעבדה של דקסטר..
 

פסיק1

New member
כרמל היקרה

רציתי להגיד תודה על כך שאת נמצאת בחיי גם אם לכמה רגעים. (שלחתי לך מסר, לא בטוחה שעבר).
 
למעלה