שנת הלימודים בפתח

[shlish2004]

שנת הלימודים בפתח

וכיצד אנחנו מתמודדים אם הפחדים של הילדים/אחיינים/או כל בן משפחה אחר? האם הפחדים מתגברים עם מעבר בית ספר/מעבר לחטיבה או תיכון? ובכלל כיצד אנחנו מתמודדים עם כל התחלה חדשה? מנסיוני הקצר אני יכול להעיד על ילדיי שלפני כל תחילת שנת לימודים מבקשים להגיע לבית העלמין להיות קצת עם עצמם והדודה שאיננה ואח"כ ללכת לבית של סבא וסבתא. כך היה גם לפני שבני הגדול התגייס לפני כחודש וקצת. מה קורה אצלכם?

 

[רגב ת]

אצלנו

אין קישור וחיבור בין המוות והאובדן של אלדד לבין ההתרגשות מתחילת שנה חדשה. ישנה התרגשות הגדולה עולה לכיתה ב',האמצעית מתחילה גן חדש וגם הקטנה נכנסת לקבוצת גיל חדשה לכן באופן טיבעי הן מתרגשות(וגם אבא ואמא) את תחושת האוכדן והגעגועים אנחנו מרגישים במישור של "ראש השנה מתקרב" ואיתו התפילות שמקשות עלינו,אבל יש עוד זמן עד אז כרגע אני דואגת למחר(אייקון של אמא דואגת)

 

[מיקגאפ]

אצלי פתיחת שנת הלימודים בהקשר לאחי

מתחברת יותר לעצב גדול מאשר לפחדים וחרדות (אשר בהחלט קיימים כבודם במקומם מונח...) הבן שלי מתחיל מחר כיתה א', הקטנה מתחילה גן טרום חובה - כל כך כואב שאחי כבר לא לא נוכח ולא מלווה את התהליך הטבעי הזה של הגדילה ואבני היסוד שהם עוברים. אני יודעת שהוא היה מתרגש ושמח איתנו וברגעים השמחים והמיוחדים האלה, הרגעים המשמועתיים הראשונים בחייהם מאז שהוא נהרג- העובדה שהוא איננו מאד מאד קשה לי. הילדים שלי עוד צעירים מכדי לבקש ללכת לבית העלמין, אבל לאחר שקראתי את ההודעה שלך חשבתי על זה שלאחרונה בני ביקש ממני מספר פעמים שאכתוב במחברת "של דוד אלדר" - מחברת שבה הוא מכתיב לי זכרונות ומחשבות שיש לו בקשר לאחי. זה בא לאחר הפסקה די ממושכת של כמה חודשים, ואולי אצלו ההתרגשות והחששות לקראת העליה לכיתה א' כן מתחברים לאובדן.... מעניין - לא חשבתי על כך באופן הזה עד עכשיו.

 

[רגב ת]

הרעיון של המחברת

רעיון מעולה גם כדרך להביע ולהוציא רגשות שזה סוג של תראפיה וגם תהיה לו מחברת שאולי תזכיר לו כשיגדל כל מני זכרונות שעם הזמן מתעמעמים. אולי אני אציע לגדולה שלי גם את הרעיון(בת 7) יכול להיות מכיוון שאצלנו זה דבר שחיינו אותו תקופה ארוכה אז אולי יש לה צורך דווקא לנוח מהזיכרון של אלדד

 

[AHDN]

היום הראשון של האחיינית בכתה א'

אני ואחי חיכינו לאחיינית הראשונה שלנו כל כך.. חודשים דיברנו עליה ודמיינו איך היא תראה ומה היא תעשה ושביחד נהיה הדודים המגניבים שלה.. וביחד תכננו כל הזמן איך לקראת היום הראשון שלה בכתה א' נקנה לה את כל מה שהיא תבקש גם אם ההורים שלה לא יסכימו

נלך איתה ליום הראשון ונצלם אותה וננפנף לה מרחוק. אז היום הזה היה לפני שבוע וחצי ואבי לא היה שם, וכמו שהחיים מתגלגלים זה לא היה מתאים לגמרי שאני אהיה שם. אבל אבי היה לי בראש כל היום, איך הוא היה מתרגש ומאושר לראות אותה עם תיק על הגב.. איך הוא היה מחבק אותה ושואל אותה שאלות מצחיקות (כי מבין שנינו, הוא היה המגניב באמת..) כן, עוד אחד מהדברים שהוא מפספס..