" שעון החול' הולך ואוזל

[מיני7]

" שעון החול' הולך ואוזל

ברצוני לשתף ולשאול אתכם על הרגשה קשה . כשאחד ההורים חולה סופני ואתם "מעמידים פנים" לפניו כאילו יש תקווה, אבל הלב כואב והרגשות קשים? אומרים שזו דרך העולם אבל מי שחווה זאת לא אומר מילים אלה. האם יש דרך להקל על יסורי הלב? (אני בת להורים קשישים , אם סיעודית ואב שלאחרונה התגלה שיש לו גידול...)

 

[גנגי]

אין דרך להקל על ייסורי הלב,

אבל יש דרך להקל על ההורים - ובאופן עקיף, זה מקל גם על ייסורי הלב, כי כשהם מאושרים - אנחנו גם מאושרים, בדיוק כמו עם ילדים קטנים. אני לא חושבת שצריך להכחיש ולהגיד "לא, מה פתאום, אתה לא הולך למות, אתה תחיה ותהיה מאושר והכול יסתדר", כי הם יודעים שזה שקר וזה לא מקל על איש. להיפך. אני בעד - אם הם רוצים לדבר על זה - לדבר על זה. ואם הם לא רוצים - אז לא. רק אם הם מעלים את עניין המוות צריך להתייחס אליו. ואם מתייחסים - אז בכבוד, וביושר, ובשלווה, כמו לעוד עניין בחיים. כי מגיע להם שיכבדו אותם. זה כואב, נכון, מאוד כואב, אבל מצד שני זו דרכו של עולם, ולראות הורה סובל במשך שנים זה עוד יותר רע מלדעת שזה הולך להיגמר. תתנחמי בכך שאת גורמת להם שמחה, שאת עושה להם טוב על הלב, שאת עושה כל מה שאפשר. זה צריך להקל עלייך.

 

[יעל ניסן]

אני מסכימה עם גנגי

הורים קשישים גם כשהם אינם חולים יודעים שקיצם קרב. לפעמים אפילו יש צורך להגיד כמה דברים 'לפני שהולכים' להיפרד כראוי, לסלוח, לאפשר לסגור עניינים בלתי גמורים מהעבר ולהכין את הסוף כך שירגישו יותר שלמים עמו. עם כל הצער שבפרידה הקרובה, עדיף - כך נדמה לי - לא להעמיד פנים שהיא לא באמת קרבה, ואחר כך להתייסר שלא אמרנו את מה שבאמת רצינו או שלא אפשרנו להם להגיד את מה שהם באמת רצו. ההורים רואים את הסבל של הילדים שלהם ומתאפקים מלהגיד דברים כדי לא לצער עוד יותר. ככה מתפקששת הפרידה.

 

[מיני7]

'לפני שהולכים'

יש הורים קשישים שיודעים שקיצם קרב. במקרה שציינתי - אימי סיעודית ודמנטית (הרופאה שלה מכנה זאת "דמנציה יפה...") אבי לעומת זאת נראה בריא מרגיש טוב בהתיחס לגילו ( 88 ), אבל לאחרונה התגלה גידול בבדיקות . כיום הוא מכחיש (לפי התיאוריה הפסיכולוגית ) כל בעייה רפואית ומבקש אימות מהסביבה, דבר זה מקשה עלי אבל אולי יותר טוב שכך בינתיים? זאת הסיבה שאני רואה במצב זה " שעון חול" שהולך ואוזל.

 

[יעל ניסן]

אם הוא מכחיש

הוא כנראה צריך להכחיש. שעון החול היה מתקיים גם אם הוא לא היה מכחיש. לא כל כך הבנתי למה הכוונה "מבקש אימות מהסביבה" - אבל בכל מקרה יש ללכת עם מה שהוא מבקש לעצמו. בסוד רק אגיד לך שלא משנה מה היה מבקש לעצמו - הכחשה או אוורור בפרהסיה - זה היה מקשה עליך. זו תקופה קשה. נקודה. שולחת לך

לעידוד