שרשור הכרות

[מעיין ברכה]

 

[sefia]

נכנסתי לקרוא דווקא "מהצד השני"

אני בת 40, ואמא יחידנית לתאומים בני 2.5 .
עזבתי את בית הורי בגיל 20, תמיד הייתי עצמאית, קריירה, לימודים, החזקתי את עצמי בדירות שכורות בת"א, התחתנתי, התגרשתי והכל ללא עזרה.

דווקא ב3 השנים האחרונות, בעיקר מאז שהילדים נולדו אני מרגישה שאני הולכת ברברס עם העצמאות שלי ומאד מאוכזבת שבגיל 40 אני נזקקת לעזרת הורי.
קצת כלכלית (עזרה עם תשלומי הגן של הילדים לפעמים. הייתי שמחה ליותר כי ממש קשה לפרנס לבד שני קטנים, יותר קשה ממה שחשבתי אבל לא מסוגלת לבקש)
ובעיקר עזרה פיזית - כדי לעבוד במשרה מלאה בכירה, אני צריכה יומיים בשבוע אחה"צ להשאר מאוחר ואמי לוקחת את הילדים מהגן ושומרת עליהם עד שאני חוזרת, בנוסף כל תור לרופא עבורי או עבורם, סידורים דחופים וכיוב', אני נזקקת לעזרה בשמירה על הילדים או בעזרה שהיא תבוא איתי ואיתם יחד , למשל כשנכנסים לרופא ואחד נשאר בחוץ..

מן הסתם כל זמני מוקדש לעבודה ומיד אח"כ לילדים.
לא באתי לקטר אלא לשמוע מה דעתכן על הנזקקות הזו להורים בשלב כה מאוחר בחיינו, הפוך ממה שצריך להיות, לא?!

ובהצלחה לפורום
אני בעצמי מנהלת בפורום תאומים ושלישיות

 

[מיקאלה1]

את יכולה להרגיש טוב עם עצמך

ההורים שלך בטח מאושרים שהם סבא וסבתא והם בשמחה עוזרים לך עם התאומים.
גם אני סבתא שעוזרת בכיף ובשמחה. גם כלכלית אם צריך. עצם זה שאת לא גרה עם ההורים
עובדת ומגדלת את הילדים מראה שאת עצמאית. ובכלל שאת אם יחידנית עם תאומים מראה על עצמאות ובגרות. כל הכבוד לך.

 

[sefia]

היחסים עם המשפחה מורכבים (אצל מי לא?)

חזרתי לגור קרוב להורי כי ידעתי שאצטרך עזרה וידעתי שיהיה לאמי יותר קל אם אהיה קרובה.
היא מטורפת על הילדים (אמי יותר דומיננטית מאבי שחלה בשנים האחרונות) .

קשה לי להשתחרר מהתחושה שעבור הילדים (שלי) היא תעשה ה-כ-ל. אבל לא עבורי. קשה קצת להסביר וזה נובע ממערכת יחסים לא מאד מוצלחת ביני לבינה במשך השנים. היו עליות, ירידות, אנחנו שונות ודומות במקביל, והיו המון התנגשויות.

ברור לי שכל צורך של הילדים שקשור אליה - ייענה .
אבל זה לא ממש בא כי לעזור לי (הבת שלה). היא קצת שכחה שאני הבת שלה ולא רק האמא של הנכדים שהיא כ"כ קשורה אליהם .....

בגלל כל לזה לא נוח ולא נעים לי לקבל ולבקש עזרה ואני בסיטואציה שאני חייבת. אין לי ברירה וזה עול רגשי.

 

[מיקאלה1]

לדעתי ספיה

אם תודי לאמך ותעריכי את הטיפול שלה בילדים, תזמיני אותה לבית קפה שתיכן לבד מדי פעם, תקני לה איזה מתנה תשומת לב, או אפילו תודי לה במילים, כמה את מעריכה את העזרה שלה, ותנסי להעריך ולא לחשוב שהיא לא עושה את זה למענך, כי יש בינכן מטען קודם, שקשור בשתיכן. ואולי בעוד גורמים, המטרה שלך שאמך תעריך אותך תחבב אותך תאהב אותך, במחשבות שליליות לא תשיגי את זה. תנטרלי את המחשבות השליליות, ותנסי לראות את החיובי במה שאמך עושה, ברגע שתחבבי את אמך כאדם, היא תחבב אותך כאדם. אין אמא שלא אוהבת את הבת שלה. יכולות להיות חילוקי דיעות, דאגת יתר, ביקורתיות, אבל זה נובע מתוך אהבה.
אחרי שתעריכי אותה ותראי לה את זה. את יכולה גם לשתף אותה במה שהרגשת ולשאול איך היא מרגישה כלפייך, מה הפריע לה ומה גרם לדעתה לחילוקי הדיעות בינכן. שיהיה בהצלחה

 

[adif11]

תרגישי טוב עם עצמך. ככה זה אצל כולם

אם אמא שלי לא היתה מתגייסת בשנים הראשונות בהן נולד לי הבכור אין לי מושג איך הייתי מסתדרת.
תראי שעם השנים בהדרגה תחזרי להסתדר עצמאי. בנתיים נסו להינות ,אמא שלך ואת
מההזדמנות. אמא שלי ואני הינו , בשנים ההן, קרובות כל כך , כפי שלא היינו מעולם. יש לזה אפקט נפלא של חברות
וחיבה הדדית עזה עד עצם היום הזה.

 

[אדמiנית]

יש מקום לעוד אמא

אני עדי,
נשואה בנישואין שניים כשבע שנים,
מנישואי הראשונים שלושה ילדים
בן 28, אחרי תואר ראשון כפול, עובד וכבר אינו גר בבית,
בן 24.5 גר בבית , עובד ומתכונן להתחלת הלימודים
ובן 21 בצבא.
לבעלי שני ילדים מנישואיו הראשונים,
בן 23 בקבע
ובת 20 בצבא.

מאמינה שיהיה כאן מעניין

 

[אימם]

מה זה תואר ראשון כפול?

 

[אדמiנית]

בשני מסלולים במקביל

 

[שוש אור]

שלום וברכות לפתיחת הפורום

שמי שוש, גרושה שנים רבות ואם לארבעה
בן 29 נשוי + 3
בת 27 נשואה + בובה
בת 24 נשואה + בוב או בובה בהתהוות

ובת זקונים, חיילת, בת 19 וחצי

נראה נחמד ומרגיש נעים,
מקווה שנוכל לתרום ולהיתרם כאן יחדיו


חג שמח

 

[עלמה עלמה]

בוקר טוב,שמחה להצטרף

אצלי
אוטוטו אחד משתחרר
אוטוטו שני מתגייס
ועוד אחת בכתה ב', תינוקת הבית..

גם אני בפרק ב של זוגיות כבר הרבה שנים (ב' שהיא ת'
שמחתי לגלות את הפורום, מתחילים לעלות בראשי הרהורי עתיד שתכף כבר כאן :
החייל שלי כבר מדוגם על מה קורה בטווח הקרוב מיד אחרי השיחרור- פסיכומטרי,עבודה,וטיול גדול בחו"ל. כל הדרך עד הטיול (שזה משהו כמו שנה עפ"י תכנונו) כמובן בבית.
זה באמת גם מובן מאליו בשבילי, רק שאני לא מהאמהות שקשה להן לשחרר (זה לא קשור לדאגה אגב, שם אני גרועה מאד) ולכן אין לי את הרגיעה הזו שמתוארת כאן לפעמים כשהילד תחת כנפי, נהפוכו, אני שמחה מאד על כל גילויי כישורי חיים ועצמאות שהילדים שלי מפגינים,
(משהו מחוויות העבר שלי) , ולכן גם רוצה מאד לראות אותם כל אחד בתורו יוצא מהבית, רק שכאמור זה לא כרגע.
יש לדעתכם איזה דברים שנכון לעשות כרגע כדי שזה יתרחש בבוא העת (המתאימה) ? כלומר גישה או דברים שצריכים להיות על השולחן מתחילת הדרך הרלוונטית (שכאמור מגיעה אצלי עכשיו) בכדי להעביר נכון ובריא את המסר של- החיים מתחילים כאן והכיוון הוא אחריו כלכלית ויציאה מהבית...

וואוו יצא לי מורכב וחופר, מקווה שבכל זאת תוכלו לשתף אותי בהירהורים שלכם בענין,

 

[חני ב]

אין לי ספק שזה יהיה פורום מענין מאד

אמנם אני עוד לא ממש שייכת לפה: בן חייל, עוד שבועיים בן 20 ובת בכתה י.
אני מכירה מן הסתם חלק מהכותבים פה והנושאים שיעלו וכבר עולים מעניינים מאד.
אין לי ספק שניתן ללמוד הרבה מהתשובות.
כל הכבוד על פתיחת הפורום

 

[אמא של דפנה]

איזה יופי לראות פרצופים מוכרים לי

ועכשיו לעניין:

אני איריס (קצת מוגבלת - אספרגרית) מקווה שלא תעלבו ממני יותר מדי כי אני מאוד ישירה אבל מאוד בתגובות שלי.
אמא ל-3 מהם שתיים כבר מחוץ לבית.

הבכורה חיילת שעומדת לסיים את שנתה השניה ולהעלם לדירת החבר + לימודים.
השניה אומנם רק נשקה ל-18 לפני פחות משבוע אך יצאה למגורים בהוסטל לבוגרים כמוה. בינתיים עושה רושם שהיא
פורחת שם ואנחנו גם רואים את התוצאות בבית כשמבקשים ממנה לבצע משימות - לעיתים רחוקות ביותר יש התנגדות
והכל אני מברכת על הקטע שההוסטל הסביר לה היטב שאין פרזיטים אצלם.

הקטנה רק כמעט 13 (אני כבר חושבת על רעיון ליום ההולדת שלה שכנראה יבוצע בקיץ כי שם יש לי יותר ימים פנויים).

וזהו.

מה עוד לספר לא יודעת - צר עולמי לפעמים כעולם הנמלה.

 

[נומלה]

גמני מצטרפת

באי ביתי: הנוסע המתמיד - אב ילדי שכשמו כן הוא, נמצא הרבה בדרכים ונהנה מזה מאוד. המפקדת - עוד מעט בת 22, תשתחרר מחובותיה למדינה ותתחיל לממש את תכניות החומש שלה (היא מתכננת לטוח רחוקקקקק) הכוללות את הטיול המנדטורי, קצת עבודה והדרכה במחנה קיץ וחזרה אחרי שנה כדי ללמוד. כרגע מבלה את החג בצבא. אחריה הצעיר שהוא מתבגר די טיפוסי וחמוד ביותר (וגם אחראי על הכביסה!), ואני שלדעת ילדי תפקידי בחיים הוא להכין מרק עוף ושניצלים.

. נמצאת באמצע החיים, עובדת, מבלה (ןגם מכינה שניצלים ומרק עוף).

 

[נושיתי האחת]

שלום נושיתי. נשואה ואמא לשלושה

25, 23 ו19. הגדולה חזרה עכשיו ממגורים במעונות האוניברסיטה העברית. מסיימת לימודי ספרות ומחפשת את דרכה. השנייה ממשיכה לימודים במוסיקולוגיה וצרפתית באונ' תל-אביב. הצעיר חייל. מכירה פה הרבה כותבות מפורומים אחרים בפרדס. בשעה טובה לפתיחת הפורום. אציץ כאן מדי פעם.

 

[12רוניתי]

אני

בבית- מתבגר חתיכי ובת נסיכה- המתבגר הגדול חתיכי- סטודנט שנה שלישית - מדעי המחשב בן 26
מתבגרת קטנה- נסיכה- בת 16 - כתה י"א
מתבגרים גדולים- בן 28 -דירה שכורה
הבכור- נשוי אב לשתי נסיכות

 

[Jen74]

להתבגר ולגדול בפרדס

הגעתי לתפוז כאמא צעירה לתאומות בנות + 1 בגני עירייה ובהריון מתקדם לבת רביעית.

המשכתי עם השנים בפורומים בהתאם לגילאי הילדות וכל מיני התפתחויות בחיי האישיים והמקצועיים.

והיום נתקלתי בפורום הורים לילדים בוגרים ומוצאת שזה הפורום הבא שלי...

אז נעים מאוד לכל הנמצאים, אני אמא לתאומות בנות 19 וחצי, חיילות. האחת משתחררת במאי 2014 והשנייה בסוף 2014.
האמצעית תחגוג בנובמבר 18, לומדת במגמת תאטרון במסגרת פנימייה ולאחרונה החליטה לעבור לגור אצל אבא שלה בת"א. יש לה תאריך גיוס למאי 2014.
הקטנה, בת הזקונים, חגגה לפני כמה ימים יום הולדת 13 והיא תלמידת כיתה ח'.

הקן מתחיל להראות סימני התרוקנות...

 

[Simply Be]

נעים מאוד

אמא לשני בנים ,
בן 23.5 - חייל בקבע (לומד לתואר בפתוחה) ,
בן 19.5 - חייל בסדיר.
גם אני מכירה כבר את הפרדס לא מעט.
הגדול עובר שינוים משמעותיים בתקופה האחרונה
ואני רואה הרבה צעדים של בגרות והתבשלות .

 

[iris mom of two]

לא שייכת לפה עדיין אבל קרוב

איריס, גרה בארה"ב, עם בעלי הבן והכלב. הבת בשנת שרות בישראל, בת 18. זהו היא יצאה מהבית. הקטן בן 15, והכלב מעסיק אותנו יפה.

 

[יעל י]

אני יעלי...

(כמה יעל יש לנו כאן...)

בת 45 נשואה לאיש צבא ואמא ל 3 אחד בוגר והם...

בן 23.5 במג" בקבע אמור לצאת ללמודים שנה הבאה. חי חצי בבית וחצי אצל החברה.

בן 17.5 תלמיד י"ב ויש כבר תאריך גיוס.

בן זקונים הנסיך שלי הבית בן 9 בכיתה ד'.

חוצמזה אנחנו משפחה מארחת אחת לשבוע לילד בן 7 הנמצא בפנימיה באיזור מגורינו.