תגידו, לא הרגשתם לפעמים שנמאס?

[אמא בריבוע]

תגידו, לא הרגשתם לפעמים שנמאס?

די, נמאס ורוצה קצת לברוח מהכל, לעזוב הכל: את הבית, את הילדים, כן, גם את הבעל. לברוח מכל הנקיונות והסידורים והקניות. קצת להיות עם עצמי, ל-ב-ד! כל פעם שאני מצליחה למצוא לעצמי פינה שקטה, שעה של לבד אני כל כך נהנית ומרוצה ורגועה שאני מצטערת שאין לי יותר מזה. אולי זה משבר גיל 30? אולי זאת שחיקה מקרוב לעשור של אמהות בלי הפסקה? עכשיו חזרתי מערב נחמד: גיסתי הצטרפה אליי, נסענו להרצליה להופעת מחווה לאלביס בקמלוט עם חברים מפורום אלביס והיה לי כל-כך כיף ונחמד ונעים. צחקתי, נהנתי, שרתי. יצאתי מהמקום שיכורה ולא מיין. אני רוצה עוד... נשאר לי טעם לעוד! מישהי מכן עברה כזה דבר? אולי עוברת? שלא תבינו אותי לא נכון: אני משוגעת על הילדות שלי והן החיים שלי. אני אעשה בשבילן הכל, את הירח אני יוריד להן מהשמים. אני אוהבת את האיש שלי והוא החבר הכי-הכי טוב שלי (ועוד כמה דברים שאני לא אזכיר פה

) אבל לפעמים אני מרגישה חנוקה ושאין לי כבר כוח לשגרה הזאת. והאיש שלי שעובד כל כך קשה כל השבוע, ממש לא בא לו לצאת בסופשבוע, גם אם זה קורה פעמיים בשנה. הוא מבין את הצורך הזה שלי לצאת להתאוור אבל לא תמיד הוא יכול להיות שותף פיזית. הוא צריך את המנוחה שלו ובשבילו מנוחה זה בבית, מול הטלויזיה או המחשב עם כוס של קפה קר... אז זהו, היום יצאתי לשחרר קצת אנרגיות ולהנות ויש לי מצבור חדש לעוד כמה ימים

 

[mirisss]

../images/Emo24.gifאמא ברבוע יקרה

את שואלת עם עברתי דבר כזה אז התשובה היא בטח, ואני עדיין עובדת לפעמים אני מרגישה יותר אמא מאשר אשה, שוכחת מעצמי לגמריי, שלא לדבר על לפרגן לעצמי עד שאני הולכת לקנות איזה בגד אז תמיד את הכי זול, בטח שנמאס לי לפעמים גם בשעה זאת כשאני יושבת מול המחשב כולם יושבים סביבי ומקציבים לי זמן, וזה לא קשור לזה שיש לנו בעל מקסים, וזה לא קשור לזה שאנחנו אוהבים את ילדינו, תראי את בילית בכייף בלי לשמוע אמא תביאי לי, אמא תתני לי, אמא תעשי לי, מה שאני משתדלת לעשות במצבים כאלה זה לצאת קצת סתם לטייל לקניון עם חברה, או שאפילו לבד להיות עם עצמי, את יודעת השנתיים שהייתי עם התאומים בבית הטריפו את דעתי כמעט שבאמת ארזתי מזוודה וברחתי, דיי לא יכולתי יותר עד שמצאתי לי יום קבוע לעצמי בעלי היה נשאר עם הילדים בבוקר ואני הייתי הולכת לטייל, לשתות קפה אם אמא שלי בבית קפה, הייתי חוזרת אחריי 4 שעות מסופקת, ופחות עצבנית לילדים שלי, אני בטוחה שמה שאת עוברת זה תקופה וזה יעבור, זה להרגיש שכל החיים שלנו זה סביב הילדים וזה נכון אבל אסור לשכוח לפעמים שאנחנו כאן גם בשביל עצמינו. שיהיה לך רק טוב, מירי אמא של ימית, מירב, דנה וארי.

 

[יעל של 4]

../images/Emo24.gifכל כך מזדהה איתך../images/Emo24.gif

אני מאז שהתחלתי לעבוד פשוט נופלת מהרגליים, גם הבית עם ארבעה ילדים, גם עבודה כל כך גדולה, קודם היה תחילת השנה ועכשיו להכין את ראש השנה בגן. שלא לדבר על הנקיונות בבית והבישולים... בקיצור נמאס לי, מתחשק לי לברוח מהכל..... בשבוע הבא יש לי חוץ מהעבודה גם 3 השתלמויות, כמה אדם יכול ? הקטנות מחפשות הרבה תשומת לב ורוצות לאחרונה רק את אמא, מאמא שהיתה להם כל היום יש להם אמא של 3 שעות וזה לא מספיק ואפשר להבין אותן. שיהיה שבת שלום יעל

 

[נדיה של ארבעה]

אני כל-כך מזדהה...

לראשונה הרגשתי ככה כשנולד בני השלישי, ומאז זה תוקף אותי מדי פעם, לפעמים זה ממש "מאסט". הבעיה היא שלא תמיד אני יכולה לעשות את זה, כי הקטן יונק ושונא שאני עוזבת אותו.

 

[mirisss]

|חיבוקאמא בריבוע יקרה מה שלומך היום

נכון שהיום הכל כבר נראה קצת אחרת, לפעמים יש לנו ימים כל כך קשה שנמאס לנו מהכל, איך את מרגישה????????????מקווה שהיום התחיל ברגל ימין ושבינתיים החיוך לא זז מפניך, שיהיה רק טוב, מירי אמא של ימית, מירב, דנה וארי.